שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, נשא היום (רביעי) דברים בכנס לשכת עורכי הדין באילת ומתח ביקורת על הכוח שמייחס לעצמו המוסד המשפטי.
"בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הרחבת סמכויות בית המשפט העליון, הכוללת ביקורת חוקתית ואף על-חוקתית. להרחבה זו התנגדתי בעקביות, שכן היא מציבה גבול דק מאוד מול עקרון הפרדת הרשויות - וגוררת את בית המשפט לשיח קצוות ולהפיכתו לזירת מאבק ציבורי, גם בהיבטים שאינם משפטיים", ציין אלרון.
הוא ביקש להציג דרך חלופית. "מדובר בדרך שמכירה בסמכותו של בית המשפט העליון, אך קוראת לשימוש מרוסן, מצומצם ומדוד. דרך שאינה מבקשת לחריף את המאבק בין הרשויות אלא להפחיתו, בלי לוותר על שמירה על זכויות יסוד ועקרונות דמוקרטיים".
השופט הסביר את כוונתו. "המשפט החוקתי בישראל מתפתח זה כמה עשורים - ללא חוקה שלמה - על בסיס חוקי יסוד כמו 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', ופסיקות מרכזיות. לאחרונה, הורחבה הסמכות עד כדי יכולת לכאורה לבטל חוקי יסוד עצמם - כפי שנעשה בפסק הדין בנוגע לתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. מדובר בפסיקה תקדימית, שלא חדלה לעורר דיון ציבורי ער גם לאחר יותר משנה.
כאשר מתקבל חוק שנוי במחלוקת, לעיתים מיד מוגשות עתירות לבג"ץ - אף בלי להמתין להשפעות החוק בפועל. כך נגרם מצב שבו סוגיות ציבוריות מובהקות מועברות ישירות מבית המחוקקים לבית המשפט. השיח הציבורי מתמקד בתוצאה - כן או לא, ניצחון או הפסד - ולא במהות. כך, כל תוצאה נתפסת כהתקפלות או חולשה. זה שיח כוחני שמחלחל גם למשפט החוקתי - והנזק ממנו אדיר. המשפט - ובפרט המשפט החוקתי - אינו שחור ולבן. יש גוונים רבים. הסעד הדרמטי ביותר - ביטול חוק או חוק יסוד - הוא נשק קונבנציונלי, שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון", הוא מדגש.
אלרון הוסיף ופירט את הצעתו. "במקרים רבים, עמדתי על כך שאין הצדקה לפסול חוק יסוד בשלב מוקדם - כפי שסברתי בפסק הדין על תיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. לדעת רבים, לא היה מתרחש כל שינוי מהותי אילו התיקון היה נותר על כנו - ולא היה נגרם נזק לאזרחי ישראל. הצמצום המסוים בסמכויות בתי המשפט לאחרונה אינו בהכרח שלילי - וצריך להבין את מגבלות הסמכות. דוגמה נוספת לכך היא פסק הדין בעניין 'שפיר' - שבו, לדעתי, לא היה צורך לפתח דוקטרינות חדשות כדי לפסול חוק יסוד שהיה כבר לא רלוונטי מבחינה מעשית.
פסק הדין על תיקון פקודת המשטרה גם הוא הדגים נטייה להתערבות מוקדמת מדי - במקום להמתין לגיבוש מדיניות בפועל. אפשר היה להשתמש בכלים מהמשפט המנהלי - אך בית המשפט פסל את החוק באופן מיידי, מתוך חשש תיאורטי בלבד. ישנם ערכים דמוקרטיים שעליהם לא מתפשרים - ובמקרים חריגים, אכן מוטלת חובה על בית המשפט להתערב. אך עלינו להשתמש בסמכות הזו באחריות ובמידתיות", הדגיש.
"אני אומר את הדברים כשופט עליון זה שמונה שנים, ולאחר 13 שנים נוספות בבתי משפט אחרים. תמיד ראיתי מול עיניי את חשיבות האמון הציבורי במערכת המשפט. ללא אמון - אין לבית המשפט תוקף. התפתחויות השנים האחרונות רק מחזקות את הצורך בהסדרה שקולה של מעמד חוקי היסוד והליך החקיקה. לכן, יש להקים סוף-סוף חוק יסוד החקיקה, ולקבוע את כללי המשחק. עד שזה יקרה - עלינו לנהוג באיפוק. אינני מוכן לוותר על התקווה שחוק יסוד כזה ינוסח בכנסת - בידי נבחרי הציבור, לא בידי בית המשפט", סיכם.