בני ובנות משפחתו של החלל יאיר (יאיא) יעקב ז"ל, שגופתו הושבה אמש לקבורה, מסרו הערב (חמישי) הצהרה לתקשורת.
שורדת השבי מירב טל, בת זוגתו של יאיר ז"ל, אמרה: "בכאב לב שאין לו קץ, אני עדיין לא מאמינה שאני מדברת כאן על החזרתו של יאיא, בן זוגי האהוב, למולדתו - לאחר שנרצח באכזריות במהלך השבי. גופתו הושבה לארץ במסגרת מבצע חילוץ מורכב, שאִפשר לנו להביא אותו למנוחת עולמים, מוקף באהבה של משפחתו ואוהביו.
יאיא שלי, בן זוגי, החבר הכי טוב שלי. היה לנו בית אוהב, מלבלב ושמח, רק ערב קודם חגגנו ליאיא יום הולדת 59. אני רוצה להודות מכל הלב לממשלה ולעומד בראשה, לגורמי הביטחון, לצוותים הדיפלומטיים, ולמנהלת מטה החטופים על ליווי מסור, נחוש ומרגש — ולכל מי שצעד איתנו מהרגע הנורא של החטיפה ועד היום. במיוחד — תודה ענקית לצה”ל, לחיילים הטהורים, למלאכים במדים — שאני כל כך אוהבת. במסירות אין קץ - הם פעלו והביאו את יאיא חזרה. לא ניתן לתאר במילים את ההערכה והאהבה שלי אליהם. בזכותם הרגשתי עטופה, מוגנת, לא לבד", הוסיפה טל.
"לצד השיבה של יאיא, שלמרות הכל היא סגירת מעגל, ליבי עם 53 החטופות והחטופים שעדיין נמקים בעזה. אני חושבת עליהם בכל רגע, מתפללת לשלומם ומאחלת מכל הלב שכולם ישובו הביתה — לחיים, לחיבוק, לתקווה, יותר מדי חיים נרצחו בשבי, זה חייב להיעצר עבורם, עבור יקיריהם ועבור מדינת ישראל. אני מקווה שמשפחות החללים יוכלו כמונו, לפחות לקבל את יקיריהם לקבורה. שיוכלו כמונו להיפרד, להתאבל ולפחות לנסות להשתקם", סיכמה.
שורד השבי יגיל יעקב, בנו של יאיר, אמר בקול שבור: "אבא שלי, יאיר יעקב, חזר הביתה, אבל לא כמו שחלמנו. אבא היה אדם פשוט, עם לב ענק. הוא אהב את האדמה של המדינה שלנו, את השדות, את הטבע, את הדברים הקטנים והפשוטים של החיים. הוא תמיד לימד אותנו להעריך את מה שיש, לחייך, לשמוח, ולנסות להיות מאושרים — גם כשקשה. היום אנחנו נפרדים ממנו בלב כואב. קשה לנו לחשוב שלא נוכל יותר לשבת איתו, לדבר, להתחבק.
בתוך כל הכאב הזה, אנחנו רוצים להגיד תודה. תודה לממשלה, לצה”ל ולכל הכוחות שפעלו בלי לעצור — אתם הגיבורים שלנו צה"ל. תודה למנהלת המשפחות ולמטה המשפחות על כל תמיכה ועזרה שרק רצינו. אנחנו גם רוצים להזכיר שעדיין יש עוד 53 חטופים שעדיין מחכים לחזור הביתה. אני יודע איך זה. הייתי שם. אנחנו מתפללים שכל אחד ואחת מהם יחזרו במהרה למשפחות שלהם. אבא יקר, תודה על כל האהבה, על מה שהיית בשבילנו, על מה שלימדת אותנו. נאהב אותך תמיד הילדים שלך, יגיל אור ושיר. אוהבים אותך".
רננה גומא-יעקב, אימם של שיר, אור ויגיל יעקב, נפרדה: "אתמול החל המסע שלנו באמת, 614 נמשכה היממה הארוכה בחיינו. אתמול יכולנו לקום לזריחה חדשה אחרת, לסגירת המעגל הקשה מכל. בתוך הכאב והקושי יש תחושת הקלה שהוא כאן באדמת ישראל. הביטוי מנוחת עולמים אינו צמד מילים ריקות.
הילדים שלי לא יזכו להיפרד מאבא שלהם, אבל מגיע להם לדעת שהוא כאן. מימשתם את חובתכם המוסרית, שגם היא אינה מובנית מאליה. חובה זאת זכות ומצווה עומדת בפנים 53 בני הערובה המוחזקים בגיהנום. אני מייחלת ומבקשת ממשלת ישראל, אנא פעלו מיידית להשבת כלל החללים החיים והחללים כאחד. בעסקה אחת. הכאב הזה, לא ייגמר עד שכל אחת ואחד יושבו לביתם".