בני למדן טיפל בפצועים ברחובות: "המראות קשים, אבל זו שליחות"

בני למדן, תושב רחובות ומתנדב כאופנוען חירום במד"א, היה בין הכוחות הראשונים שהגיעו לזירת נפילת הטיל האיראני בעיר.

הטיל נפל בסמוך לביתו של למדן, והוא יצא מיד לשטח כדי להעניק סיוע רפואי ראשוני. "הוזנקתי מיד", הוא מספר לערוץ 7. "כשהגעתי ראיתי מראות שקשה לתאר, אנשים פצועים, מבוהלים, מדממים, מפויחים, מחזיקים תינוקות וילדים קטנים כשהכול מסביבם הרוס. בשלב הזה אתה מנתק את הראש מהלב, ונכנס לפעולה. עוצרים שטפי דם, מפנים פצועים, נלחמים על חיים".

עבורו, הרגע הקשה ביותר היה "השקט של הפצועים והעיניים של הילדים - מבט שלא אשכח בחיים. מבט של חוסר הבנה, של חוסר אונים. ילדים שלא עשו דבר - רק היו שם כשזה קרה".

ביום יום מנהל למדן פרויקטים במרכז הרפואי וולפסון, שם הוא אחראי על תחומים כגון תשתיות, תפעול ורווחת מטופלים וצוותים. לדבריו, "בוולפסון זה לא מפסיק לרגע להפתיע. בכל יום יש אתגר חדש, אבל בעיקר - הזדמנות לעזור לעוד אדם".

במהלך מלחמת "חרבות ברזל", נדרש המרכז הרפואי להתמודד עם גל פצועים וקשיים רגשיים בקרב הצוותים. למדן, שלקח חלק בהובלת תהליך חוסן קבוצתי, מספר: "העומס היה עצום, והיינו צריכים לחשוב לא רק על תפעול, אלא גם על נפש האדם של החולים ושל הצוותים".

על השילוב בין העבודה בבית החולים, ההתנדבות במד"א והחיים הפרטיים הוא אומר, "זה משתלב טבעי, והכל בזכות המשפחה שלי שתומכת בי. בסוף, זו אותה מטרה - לעזור. כולנו בני אברהם אבינו שהאוהל שלו היה פתוח לכולם, ללא הבדל. גם אצלי, הלב פתוח להציל חיים, להחליף גלגל, או לעזור לממש צוואה של מישהו ערירי שביקש לבנות בית כנסת בבית החולים. זה ממלא את הנפש וזה החוסן הלאומי שלנו".

לסיום, הוא מבקש להעביר מסר לציבור להצטרף לעשייה: "תתמכו. תתנדבו. תתרמו דם. כל אחד ואחת מכם במה שיכול. כולנו אחים. כולנו חלק מהשליחות הזו, גם אם זה רק שעה בשבוע. זה הכוח של העם הזה - עזרה הדדית, אהבת חינם וגב חזק זה לזה".