מזה שנים רבות עוסקת בתאל גרינשפן בעולם השידוכים. על האתגר הקשה ממילא שהולך והופך קשה יותר בתקופה של מלחמה בה הבחורים מגיעים לעורף לטווח זמנים קצר, היא מספרת בראיון לערוץ 7.
גרינשפן מספרת על צעדיה הראשונים בעולם השידוכים. היה זה עוד בעצמונה שלפני פינוי חצי האי סיני. היא אז השלימה שלוש שנות שירות לאומי, האחת כקומונרית ושתיים נוספות בבית החולים שערי צדק. בעצמונה היה צורך בחבר'ה צעירים ובת אל נרתמה לאתגר, שם הייתה במשך שנתיים עד שמי שהמליץ לה לעזוב היה הרב צבי יהודה קוק שאמר לה שאת הזיווג שלה היא תמצא במקום אחר.
כבר בעצמונה עלה בידה לשדך ארבעה זוגות מתוך התבוננות בבני אדם והתאמות שעלו בראשה. בשנים שלאחר מכן המשיכה ברוח זו גם לאחר שנישאה וכך החלו לצבוא על בית הזוג הצעיר עוד ועוד מבקשי זיווג ושידוך. בהמלצת רבה הגבילה את העיסוק בשידוכים ליומיים בשבוע שבהם קיבלה ציבור מבקש עזרה.
בהמשך הדברים מרחיבה בת אל אודות ההתמודדות עם שידוכים בתקופות של מלחמה, כאשר הזמינות נדירה, שיחות הטלפון מועטות, אם בכלל, קושי לתאם מועד לשני בני הזוג, החופשות קצרות ולא סדורות ובנוסף הפניות הנפשית לא תמיד בשיאה בשל העיסוק המלא בשדה הקרב.
בתאל משיבה וקובעת כי יש להתנהל בהתאם למציאות ולמצב, ולא לקיים מפגשים בזום וכיוצא באלה, כך לא מכירים, היא קובעת. לטעמה הבנות הן שצריכות להתגמש מאחר שלבחורים אין את היכולת להתגמש בהיותם לוחמים בזירות הקרב השונות. "כמו שצריך התגמשות בחיי נישואים, צריך התגמשות גם כבחורה, להרפות, להיות טבעית ולא להתנהל לפי תכתיבי התקופה. דברים מתחילים בהתגמשות הנפש".
"דווקא עכשיו להקים משפחה זה מה שעם ישראל צריך. ככל שייווצרו יותר קשרים ויבנו משפחות בעזרת השם זה מה שייתן את הכוח לעם ישראל, ולכן אני חושבת שבחור שנמצא במציאות כזו, תחפש ואל תהיה אדיש. יש הרבה שדכנים והרבה גופים שעוסקים בשדכנות", אומרת בת אל ומבקשת להרגיע גם את הבחורות שלעיתים חוששות מתסמיני פוסט טראומה שעלולים להתפתח אצל בחור לוחם ששב משדה הקרב. בידיה, היא אומרת, היכולת להתאים ולשדך גם פצועים במצבים לא פשוטים. "הקדוש ברוך הוא זיכה אותי", היא אומרת ומספרת על בחורה שאותה שידכה ללוחם שנפצע באורח קשה במלחמת יום כיפור ונותר עיוור הזקוק לליווי צמוד, "וברוך השם הקימו בית לתפארת".
הדברים, אומרת בתאל, תלויים בנפש הפתוחה ובראש הפתוח. לשואלות על סוג כזה של שידוך היא משיבה בשאלה כיצד היו נוהגות אם הפציעה הייתה מתרחשת לאחר נישואים. הדברים תלויים בנכונות הנפשית לקבל את האחר במצבו, גם אם הוא מורכב.
"הגבורה היא לא רק בשדה הקרב גבורה היא בחיים עצמם", אומרת בתאל ומספרת על מספר בחורות שלהן הציעה בחורים שנפצעו במלחמה ואיבדו יד או רגל. "אני לא פונה לכל אחת. ברוך ה', הקדוש ברוך הוא זיכה אותי עד עכשיו לשדך אנשים מוגבלים עם אנשים בריאים לגמרי גם ללא מלחמות. אני חושבת שלא אנחנו הקובעים ולא אנחנו המחליטים. הכול תלוי בבריאות הנפש שאדם יצר לעצמו במשך חייו".
"אני קוראת לכל בחורה שמרגישה שהיא מסוגלת בנפש, אל תשבי בבית, תפני למי שצריך ותגידי שאת מוכנה להיפגש עם בחור שנפצע במלחמה. זו קודם כל גבורה וזה חסד מאוד גדול שלך כלפיו אבל קודם כל כלפי שמיא, ואם זה מה שהקדוש ברוך הוא זימן לך, אז בשמחה". את הדברים היא אומרת גם להורים, שמהווים חלק בלתי נפרד מהליך השידוך ומבקשים תשובות ומבצעים בירורים. "אני לא מתבלבלת ואומרת שזה מה שצריך לעשות, אז עושים".
בדבריה היא מציינת כי זוגיות המבוססת על עומק המתעלם מהמראה הגופני היא זוגיות חזקה ומלאת משמעות, זוגיות של אידיאל משותף וערכיות משותפת. "זו זכות לכל בחורה שנפגשת עם בחור חייל. אלו חיים עם משמעות ואמירה של חיבור עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל להקמת בית בישראל".