לפני שבעה וקצת חודשים, בטור שפרסמתי בבמה נכבדה זו לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית תחת הכותרת "הכי גורלי שיש: האריס מסוכנת לישראל", טענתי שהבחירות בארה"ב הן סוגיה קיומית עבור מדינת ישראל, ושההבדל בין האריס לטראמפ יתבטא - בין השאר - בסוגיית הגרעין. לשמחתי, האמריקאים הבינו גם הם מה טוב להם ובחרו נכון.
נדמה שכבר אין טעם ללגלג על הפרשנים בשקל, האלופים בשנקל והחוקרים מטעם עצמם לענייני משהו, על שלל תחזיות מופרכות, פרשנויות מחורטטות, חוסר הבנה של הדמויות הפועלות, ניתוק מוחלט מהמציאות, אמירות שהופרכו תוך כדי דיבור, טקסטים מקושקשים שהוכחשו עוד טרם יבשה עליהם הדיו.
בשבוע שעבר הסברתי כאן למה טראמפ ככל הנראה כן יתקוף באיראן. במהלך השבוע שמעתי סדרה של פרשנויות: מן הצד האחד, בדימוסים נכבדים ומומחי האולפנים שחזו כמעט כאיש אחד שטראמפ לא יתקוף בשלב הזה וספק אם בכלל. מן הצד השני, מומחי 'עמך', שכנים, חברים, אנשים מן השורה, שהעריכו כמעט כולם שטראמפ דווקא כן יתקוף. כמו תמיד, מתברר שהעם שלנו הרבה יותר חכם ממי שמתיימרים להסביר לו.
אל תדאגו, הם לא התבלבלו אפילו לרגע. כבר בשעות הקטנות של הלילה יכולת כמעט לשמוע את גלגלי השיניים מסתובבים במוחם של הפאנליסטים בניסיון לאלתר איזה פלפול שיסביר למה בעצם זה רע לישראל, או לפחות רע לנתניהו. זה לא הצליח ובסופו של דבר גם מלאך רע ענה בעל כורחו אמן, ונתן את הקרדיט לראש הממשלה ולמי שרק מקודם הסבירו לנו ש"עובדים עליו", השר וחבר הקבינט רון דרמר, מהמדינאים הגדולים שצמחו כאן.
בעיניי, אחד המאפיינים הכי חשובים של נתניהו היא העובדה שלא אכפת לו מה יכתבו עליו בעיתונים. אבל כדאי להבין, זה לא רק שיש לו עור של פיל (או שיש פיל עם עור של ביבי, כמו שהסביר ארנון מילצ'ן), אלא שנתניהו הוא בן של היסטוריון ועם תודעה היסטורית עמוקה. מבחינתו, העיתון של מחר שווה אולי לעיטוף דגים. במת ההיסטוריה, לשם הוא מכוון.
נתניהו ידע טוב מאוד שלמרות שלל הישגיו הבלתי נתפסים לאורך הקריירה, כולל הצלת ופיתוח כלכלת ישראל לפחות פעמיים, חילוץ ישראל ראשונה בעולם ממשבר הקורונה, הפיכתה למעצמת גז, מסמוס הפנטזיה המסוכנת של מדינה פלסטינית וחתימה על הסכמי אברהם, כל זה היה נדחק הצידה ביחס למיתוג שלו כ"ראש הממשלה של השביעי לעשירי".
הדרך היחידה לשנות את ההיסטוריה, תרתי משמע, עברה דרך איראן. אם בסופה של המלחמה הוא יירשם כמי שמחץ את חמאס וחזבאללה, הפיל את משטר אסאד והשמיד את האיום האיראני, אזי הוא ייזכר כ"ראש הממשלה ששינה את המזרח התיכון", השביעי לעשירי - איום וכואב ונורא כפי שהוא היה - יהיה במקרה כזה רק הטריגר ההיסטורי שהוביל את עם ישראל להתעורר, ובהובלתו של מנהיג היסטורי, לקום כלביא.
הצלחתו - הצלחתנו.