ועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני, קיימה היום (שלישי) דיון מהיר בנושא "הצורך בהכרה ובסיוע לאנשי מערך הטיפול בחללים של צה"ל שפעלו במהלך מלחמת חרבות ברזל".
הדיון עסק באתגרים והקשיים הייחודיים עימם מתמודדים כ-1,500 חיילי מערך הטיפול בחללים, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר.
המשתתפים הדגישו את המחיר הפסיכולוגי הכבד שגובה עבודה זו מחיילי המילואים ומשפחותיהם, והדגישו כי מערכות התמיכה הקיימות אינן מספקות.
אנשי המערך הדגישו את ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה של חשיפה למראות זוועה ואת ההשפעה הגדולה גם על בני משפחותיהם והצורך בטיפול בהם.
מח"ט במיל' אייל מורדוך, מפקד המערך לטיפול בחללים, תיאר מציאות קשה לאחר ה-7 לאוקטובר: "העבודה הייתה מסביב לשעון, בין 45 דקות לשעה שינה בלילה, הכמות הייתה לא נורמלית, 889 חללים שטופלו, 20 אלף חפצי חללים".
הוא פירט את הקושי הפיזי והנפשי הכרוך בטיפול במאות גופות, חלקן במצב קשה מנשוא: "משאיות שנכנסות ברוורס עם גופות, ואני מקבל שיחה - מגיעה אלייך משאית עם עוד 35 חללים ועוד אחת, ועוד אחת".
מעבר לחללי צה"ל, המערך טיפל גם באזרחים: "ב-10 ימים הראשונים הטיפול באזרחים היה גם באחריותנו, המאסה הענקית של המשאיות הייתה של חיילים שהתעסקה בזה, מראה של נשים וילדים שעברו התעללות, אני לא יכול אפילו לתאר".
הוא סיפר על רגע שבירה של רופאת שיניים צעירה שזיהתה קצין חלל שטיפלה בו רק שבוע קודם לכן, כאשר המערך המשיך לעבוד 24/7, כולל זיהוי גופות מחבלים ובדיקת היעדר חטופים ביניהם בשבועות שלאחר ה-7 לאוקטובר.
"אני אחרי חודשיים מגיע הביתה, לא מסוגל שיגעו בי, אני בורח לחדר והילד שלי מגיע לחדר ומבקש לחבק אותי ואני לא מסוגל, עד שאני מתפרק לגמריי ואז מסוגל לדבר עם המשפחה, הדבר היחיד שראיתי חודשיים זה גופות".
מורדוך הדגיש כי 35% מהחיילים במערך נמצאים ב"קבוצת סיכון" לפתח פוסט-טראומה, וכי ישנם מספר חיילים שבמצב אובדני, ומשפחות שבסכנת פירוק.
הוא הציג היעדר תמיכה מספקת, במיוחד למשפחות, הוא ציין כי "הביאו מספר פעמים קב"נים, אח"כ אמרו לי שהם היו צריכים טיפול. היום אין מענה למשפחה, לילדים, רק לאותו אדם". הוא ציין כי הוא עצמו, כמטופל, עומד בפני סיום הטיפולים המוגבלים הניתנים לו: "אנחנו מקבלים 12 ועוד 12 טיפולים, הודיע לי המטפל שיש לי עוד 11 טיפולים, אם אני רוצה שימשיכו להכיר בי, אני צריך הכרה ממשרד הביטחון, שיכירו בי כנכה, המדינה צריכה לשלם קצבת נכות כל החיים כדי שאקבל טיפול, אני לא רוצה את זה. אנחנו רוצים את המעטפת שלא נגיע לזה".
במהלך הדיון הודגש כי חיילי היחידה מוגדרים כ"חיילים עורפיים", מה שמונע מהם את אותן הטבות והכרה הניתנות לחיילי מילואים לוחמים, למרות חשיפתם לטראומה קיצונית.
ח"כ אוהד טל אמר: "אנחנו יודעים שצה"ל עטף את הלוחמים וראוי וטוב שכך נעשה. מערך הטיפול לחללים נחשבים חיילים עורפיים, לכן הם לא זכאים לאותה מעטפת. אמנם הם לא סוחבים נשק בשדה הקרב אבל הם פוגשים את המוות והטראומה הכי קשה במשך תקופה ארוכה ויש לכך השלכות. יש להסדיר את ההכרה וההוקרה מצד המערכת גם כאן, ב-4 נקודות: את הטיפול הרגשי להם ולמשפחה, את התרעננות וימי הנופש, וגם מנגנון פיצוי כספים למי שאיבדו עבודה כתוצאה מחוסר תפקוד בשל השירות החריג הזה. זה סה"כ 1100 חיילים".
ח"כ ינון אזולאי ציין כי "זה הגיע למצב שמפרק משפחות, כבר אין לאנשים לילה בגלל מה שעברו, התפקיד שלנו לבוא ולתת להם את המענה שיוכלו לחזור למשפחה שלהם, למצב הראשוני שלהם, יש לתת להם את הכלים לכך". ח"כ אלי דלל הוסיף: "מבקשים פה הכרה וטיפול, לא משהו אחר".
עוד הוצגה בדיון ההשפעה על משפחות, כאשר הטראומה מתרחבת ומשפיעה על כל משפחתו של החייל, ומובילה להתפרקות משפחתית ושינויים משמעותיים בהתנהגות, עם מעט עד ללא תמיכה המוצעת לבני זוג או ילדים.
ח"כ קארין אלהרר: "זה נראה לנו שהאירוע הסתיים, הוא לא, אלה משפחות שהופכות לעוד מעגל מטופל, כל המשפחה נקרעת, אדם בא הבייתה וכל המשפחה נקרעת, אלה אנשים שלא חזרו ללפני ה-7 לאוקטובר, אנחנו כמדינה חייבים לתת להם מענה, לכל המעגל המשפחתי".
נתן, מפקד מחלק לזיהוי חללים בפיקוד העורף במילואים, אמר: "התפקיד שלנו לטפל בחללים במצבי הרס, יש את הביטוי מ-0 ל-100, מעולם לא פגשנו גופה לפני ה-7 באוקטובר, ב-9 לאוקטובר ראינו 100, טיפלנו בגופות במשך כמה ימים, לאחר מכן במשך שבועות חיפשנו נעדרים ישראלים בקרב גופות מחבלים, לאחר מכן גירדנו את כל האפר מ-280 מכוניות שנפגעו, ראינו דברים לא פשוטים, ראינו קב"נים אבל לאחר מכן חזרנו למשפחות. בפגיעת הטיל האיראני בזבוטינסקי במלחמה מול איראן ראינו דברים שלא ראינו כתוצאה מפגיעה ישירה מהטיל, התקשרתי אחרי הפגיעה לחייל שלי ואמרתי לו בוא, הוא רעד ואמר לעצמו רק לא עוד גופות".
"שואלים אותי אתה בסדר, החיילים שלך בסדר, אני לא יודע, איך יכול להיות בסדר מורה בבית ספר שבא ורואה 100 גופות, אנחנו צריכים מעטפת ייחודית, שאם חייל מתקשר שהוא צריך עזרה, הוא מקבל את זה בלחיצת כפתור, כי אנחנו אזרחים רגילים שראינו ועשינו דברים מאוד לא פשוטים ואנחנו לא רוצים טראומה, אנחנו לא רוצים להיות נכים" הוסיף נפי.
רחלי משה, קצינה במילואים ביחידה, הוסיפה: "ליחידות קדמיות יש ימי התרעננות, אנשי המלב"ח יכולים בשעות הלילה ממש לטפל בחללים, בוקר אחרי ללא ימי הסתגלות והתרעננות הם צריכים כבר לקום בבוקר ולתפקד, לחזור לשגרה כאילו כלום. אפשר לחשוב איך מצמצמים מקרים נוספים כדי לא להגיע לפוסט טראומה. פנינו גם בתוך הצבא לאגף כוח אדם בקרן הסיוע, לא קיבלנו מענה לצערי".
יהודה, חייל ביחידה, אמר: "יש לי עסק בתחום הבנייה, לא היה לי קשר לחללים, מה-7 לאוקטובר התעסקנו במאות גופות בכל תצורות המוות, השבוע האחרון במילואים עם איראן היה מאוד משמעותי, נתקלנו פעם ראשונה בגופות בזירה עצמה, לא שקיות שהגיעו, אתה פוגש את החלל, ילד או מי שלא יהיה במקום הבטוח שלו, ליד הצעצועים שלו בחדר, לא משנה כמה אתה חושב שעשית את הדבר הנכון, אנחנו לא זק"א, מעולם לא בחרנו בזה, אדם סטנדרטי שנחשף לדברים הכי קשים שאדם יכול לחשוב עליהם. אף אחד לא רוצה נכות או פיצוי, אני אדם עובד, טוב לי בחיים, אבל כן לקבל מעטפת אם יהיה לנו שוב אירוע נהייה חזקים בנפש".
נציגת משרד הביטחון הציגה את תוכנית עמית המוענקת לחיילי מילואים שביצעו לפחות 30 ימי מילואים מאז ה-7 באוקטובר, וכי הם זכאים ל-12 טיפולים פסיכולוגיים אישיים או זוגיים, ותוכניות נוספות. חברי הכנסת דחו את הדברים וציינו כי מדובר באירוע ייחודי שהתוכנית הכללית אינה נותנת לו מענה משמעותי.
גפני סיכם את הדיון, וקרא בהמשך לדוברי הדיון לפעולה במספר נקודות: העמדת תמיכה רגשית ונפשית משופרת לחיילי היחידה, כולל תמיכה לבני זוגם וילדיהם, העמדת מסגרת התרעננות ונופש בדומה למה שניתן ליחידות קדמיות, וכן העמדת מנגנון לפיצוי כספי עבור אנשים שאיבדו את עבודתם או חוו הפרעה משמעותית לפרנסתם כתוצאה מההשפעה הפסיכולוגית של שירותם.
כן קרא ח"כ גפני למשרד הביטחון ליצור קשר ישיר עם אנשי היחידה ולשמוע את צרכיהם: "אני מבקש לבחון מחדש את ההתייחסות, להתייחס לעניין כמו שמתייחסים ללוחמים. אני מבקש התייחסות משמעותית יותר מתוכנית עמית, נשים את זה על שולחן הכנסת, ונעקוב אחר היישום, לא מדובר בכמות גדולה של אנשים והם לא מבקשים דבר מלבד טיפול ומענה לצרכים שעולים כתוצאה משירותם".