שורד השבי קית' סיגל התייחס בריאיון מיוחד לערוץ 7 ממסדרונות הכנסת לרגעים של תקווה נוכח האפשרות להסכם שחרור חטופים בעזה, לצד זהירות מהצהרות מוקדמות.
סיגל הביע אופטימיות, תקווה ותפילה להשבתם של כל החטופים שנותרו. "אני יודע שהנשיא טראמפ יכול. יש לו את הכוח כדי להביא הסכם. הוא עשה את זה. הוא גם הביא את הפסקת האש מול איראן ובתפקיד שלו וביכולות שלו הוא הראה לעולם ולנו שהוא יכול לעשות את זה. אז אני מאמין ומעודד אותו להמשיך במאמצים שלו".
על הטענה שהחמאס הוא שמערים קשיים ודבק בסרבנותו, הוא השיב בתזכורת: "יש חמישים אנשים שחייבים להציל אותם, גם החיים וגם החללים. יש לאנשים האלה חוכמה וניסיון שהוכיחו בכך שהם החזירו אותי ואת אשתי, אביבה, שהם יכולים לעשות זאת, ואני מאמין ומצפה שהם יעשו את זה שוב".
בדבריו הוא הביע ביטחון שהאמונה שלו ושל הרבים שהתפללו עבורו הובילה לשובו. כעת הוא ממשיך בתפילה למען החמישים שעוד נותרו מאחור וקורא לציבור כולו לנהוג כמותו, "ומעבר לתפילות, לעשות את כל מה שאפשר, להשתתף בפעילויות, להכיר את החטופים אישית, לגלות מעורבות עד כמה שאפשר, כל אחד במה שהוא יכול, לתמוך במשפחות ולתמוך במאבק, להחזיר את כולם".
בדיון שהתקיים בכנסת סיפר על אותם שנותרו בשבי וגם בשיחה עמנו הזכיר כמה מהם: "מתן אנגרסט, חייל שנפצע קשה בשבעה באוקטובר ועדיין פצוע, לא קיבל את הטיפול שהוא חייב לקבל. מתן נפצע קשה כשהוא מגן על הקיבוץ שלי, קיבוץ כפר עזה, ומגן עלינו כמדינה וכעם. מתן והצוות שלו חסכו חיי אדם והצילו אנשים במתקפה. חייבים להחזיר אותו ואת כולם. הוא במצב הרפואי קשה, סובל ממצוקה נשימתית, דלקות, זיהומים בגוף".
עוד הזכיר קית' בדבריו את עומרי מירן "בן 48, אב לשתי בנות בנות ארבע ושנתיים. בן זוג של לישי. חייבים להחזיר אותו, וגם את גלי וזיוי ברמן מהקיבוץ שלי והייתי איתם גם בשבי. אחים תאומים שהופרדו וגם הם נפצעו וחייבים לחזור להורים שלהם, דורון שהוא במצב רפואי קשה והאם, טליה".
"כל החטופים הומניטאריים. כולם פצועים, כולם פגועים וכולם חייבים לחזור ביחד, גם החיים וגם החללים", אמר קית'. "אמנם חזרתי בגוף הביתה לארץ, אבל חלק ממני נשאר בעזה, חלק ממני נשאר עם מתן, עומרי וגלי וזיוי. חלק ממני נשאר עם כל מי שנשאר שם, כי אני יודע מה זה להיות שם. הייתי 484 יום בשבי, חוויתי אלימות קשה ביותר, ראיתי חטופים וחטופות שחוו אלימות קשה ביותר, ראיתי אנשים שמאוימים בחייהם וכולנו יודעים על חטופים שנרצחו בשבי ועל חטופים שנהרגו בשבי".
"אני משתדל מאוד גם לשמור על עצמי, אבל מה שיותר דומיננטי במחשבות שלי ובעשייה שלי זה לעשות את כל מה שאני יכול לעשות כדי לעזור להחזיר את החטופים. אני מרגיש שיש לי הרבה הזדמנויות להשמיע את קולי. אני משתדל כמה שאני יכול להמחיש לאנשים על כמה זה נורא להיות שם, כמה זה נורא להיות מנותק מהמשפחה, לא לדעת אם ניפגש שוב. הוחזקתי חצי שנה לבד אבל זכיתי לחזור אחרי "רק" 484 יום, אבל הם שם 641 יום וחייבים להביא את זה לסוף ולהחזיר את כולם".
ביום בו מובאים לקבורה חמשת חללי האסון בבית חנון, הוסיף סיגל דברי הערכה ותודה על מסירותם לצד הכאב, הצער והתנחומים על נפילתם.