במרכז המשבר שהוביל את יהדות התורה לפרוש מהקואליציה עמדה מחלוקת יסודית על אופן המעקב אחר תלמידי הישיבות.
הנושא שעורר את המתח הגדול ביותר היה דרישתו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין להתקין מערכות ביומטריות בכניסה לבתי המדרש.
המכשירים נועדו לרשום נוכחות יומית של לומדי התורה שזוכים לפטור מגיוס במסגרת סטטוס "תורתו אומנותו". מטרת הרישום הייתה לוודא שאלה שנהנים מהפטור אכן מקיימים את התחייבותם ללימוד קבוע בישיבה.
נציגי המפלגות החרדיות ראו בדרישה זו פגיעה חמורה בעצמאות עולם הישיבות. מבחינתם, מדובר בכפיית מנגנון פיקוח ממלכתי על מוסדות דתיים שמנהלים את עצמם כבר מאות שנים.
אדלשטיין, שהבין את ההתנגדות אך לא היה מוכן לוותר על מהות האכיפה, הציע לנציגי החרדים לשמוע הצעות חלופיות. הוא הבהיר שהוא מוכן לדון בכל פתרון שיבטיח מעקב אפקטיבי על קיום הלימודים, אך לא לוותר על עצם הפיקוח.
מעבר לנושא הפיקוח, הציגו נציגי המפלגות החרדיות שתי דרישות נוספות שנתקלו בהתנגדות של יו"ר הוועדה.
הראשונה הייתה ביטול הוצאת עשרות אלפי צווי הגיוס שכבר הוחלט עליהם. השנייה נגעה להקמת ועדת פיקוח משותפת, שתכלול נציגי רבנים, שתוודא כי הצבא אכן מקים מסלולי שירות המותאמים לאורח החיים החרדי.
אדלשטיין דחה את שתי הדרישות. לגבי ביטול צווי הגיוס, הוא הבהיר שמדובר בהחלטה שכבר יושמה ולא ניתן לחזור בה. בנוגע לוועדת הפיקוח, הוא חשש מיצירת מנגנון שיאפשר להנהגה החרדית להתערב בהחלטות צבאיות מבצעיות.
השילוב של חוסר הסכמה על מנגנון הפיקוח עם הדחייה של הדרישות הנוספות יצר מבוי סתום שהוביל לפיצוץ.
"החרדים טענו שהם מוכנים לדון בפתרונות יצירתיים לבעיית הפיקוח, אך רק בתנאי שהמדינה תגלה גמישות בנושאים האחרים", אומר גורם הבקיא באירוע אמש. "גם זה לא קרה, והגענו לפרישה המהדהדת".