פרופ' אבי לוי, נשיא המכללה האקדמית שאנן וממקימי נווה דקלים, סבור כי גם כיום, עשרים שנה לאחר ההתנתקות מגוש קטיף, לא הוסר האיום מעל ההתיישבות - ואף גובר לנוכח חוסר שינוי תודעתי בציבור ובהנהגה, גם לאחר מתקפת הטרור הקשה בשבעה באוקטובר.
"התעוקה שסחבנו איתנו מלפני עשרים שנה לא נמוגה", אמר לוי, "זה כאילו יש לך שריטה במוח ובלב ולא ניתן לשכוח. בנינו בית וקהילה, אבל אי אפשר לשכוח. התעוקה הזו נובעת מריבון שבגד בנו, הביא אותנו לשם ואילץ אותנו לעזוב את המקומות שבהם גדלנו ולהקים מקומות חדשים ובסוף זרק אותנו משם".
בדבריו התייחס לוי גם לתיעודים שמעלה התקשורת הישראלית בימים אלה לציון עשרים השנים שחלפו, ובהם עיניהם המזוגגות של החיילים שנשלחו לפנות את הישובים ולעקור את תושביהם.
"אתה שומע היום שיש תנועה שממשיכה להסיע מעזה לטיפולים בבתי חולים בארץ, למרות שהקיבוץ עדיין שרוף והקהילה לא נמצאת, אתה אומר מה כבר יכול לקרות כדי שהעם יתעשת".
"העם שכח את כל מה שהיה בשבעה לאוקטובר ומדברים באותם מונחים של קונספט שלא השתנה וזה כואב. עבורי אישית זה הניף עוד משקולת של עשרה קילו לתעוקת הלב שאנחנו מושכים מזה עשרים שנה".
הוא הסכים להערכה לפיה הסיבה לכך שאותם מובילי ומצדיקי העקירה והגירוש חוזרים לתפיסתם הקדומה ולא מתפכחים נובעת מהחשש שמא הכאה על חטא תחייב אותם להאשים את עצמם בטבח הנורא. לטעמו אין הסבר הגיוני אחר למציאות הנוכחית.
"אחרי אסון כזה אי אפשר לעשות חושבים ולהגיד שאולי טעינו? אבל כדי להגיד זאת צריך להיות ישר עם עצמך, וכנראה ללשעברים למיניהם שנמצאים בכל רשת אפשרית לא נוח להגיד טעינו".
לוי הוסיף כי לצערו הרב יש לו חשש גדול מאוד ש"מה שקרה בגוש קטיף עלול לקרות שוב בגלל ההנהגה. אם הנהגה לא תופסת את עצמה ומשנה פרדיגמות זה עלול לקרות שוב".
בהקשר זה הוא סיפר: "חצי שנה לפני פקודת הגירוש הגיע אריק שרון לנווה דקלים, הישוב בו גרתי, ועשה סיבוב כמלך ההתיישבות. הוא הסתכל מסביב, ראה את המרחק לבתים האחרונים של חאן יונס, ושאל למה השטח ריק ואמר שמחר יבואו בולדוזרים לבנייה של שכונות חדשות, ותוך חצי שנה הכול התהפך. השינוי הזה הוא לא רציונאלי ואין מי שמבטיח שהוא לא יחזור".
מדבריו של פרופ' לוי עולה כי הוא אינו תולה את ביצוע העקירה בהסתבכות המשפטית בה היה נתון שרון, ומשום כך הוא סבור שגם מנהיג אחר, שאינו מסובך משפטית, יכול לחזור על המעשה מסיבות אחרות לחלוטין, סיבות מהותיות ועקרוניות.
הסיבה האמיתית לעקירה שכזו, סבור פרופ' לוי, היא "כמה אתה אוחז באמונה שלך שהארץ הזו שייכת לך. אפשר למצוא סיבות אחרות, אבל העומק של הדברים הוא לא החקירה, אלא רצון המנהיגות לעשות פליק פלאק של 180 מעלות בגלל שלא היה עומק לדברים, וכך אדם שהאמנת בו משנה דעתו בתוך זמן קצר".
"יש בעיה בעומק, ואם העומק לא משתנה אף אחד לא ערב לי שזה לא יקרה גם ביהודה ושומרון", הוא אמר וציין כי את המענה לאותו חסך בעומק הקשר לארץ ישראל הוא מוצא בעולם החינוך בו הוא פועל מזה שנים רבות להעמקת הזהות היהודית והקשר לארץ. "זה הייעוד האמיתי שלי בחיי וזה התגבר אצלי אחרי העקירה".