בקיץ 2005, בעת המאבק נגד תוכנית ההתנתקות, עלה פנחס ולרשטיין, ממובילי גוש אמונים וראש מועצת מטה בנימין לשעבר, על במה בכפר מימון וקרא לאלפי המפגינים לשוב לביתם.
20 שנה אחרי הוא חוזר בריאיון לרגע שבו עצר את המאבק נגד ההתנתקות ומסביר למה בחר לשמור על אחדות העם גם במחיר ויתור על חלום ההתיישבות.
בפרק הבכורה של חיים על הקצה, הפודקאסט החדש של קדמה, מספר ולרשטיין על הדילמה שקרעה אותו בין מחויבותו להתיישבות לבין אחריותו למדינה: "אני יכול לחשוב מה שאני רוצה על מערכת המשפט, על נשיא בית המשפט העליון או על פרקליטת המדינה, אבל מדינת ישראל חשובה לי יותר. אם הדרך לשנות עוברת בקרע אני לא שם".
הפינוי מגוש קטיף הותיר בו לא רק פצע אישי אלא גם תמונה שלא עוזבת אותו: "כשיצאנו עמדו שם נשים עם שלטי שמחה לאיד. וזה כאב. לא רק שפינו אותנו, אלא גם שמחו על זה. הייתי פגוע מאוד. רק אחרי שנים הבנתי - הם חלוצים, הם יושבים בספר, הם מגנים עליי. אם אני באמת רואה במדינה ערך עליון אני צריך לשרת אותם".
ההבנה הזו הובילה אותו שנים אחר כך אל דירת אירוח בנחל עוז, שם הוא חי כיום ומסייע בשיקום יישובי העוטף שנפגעו ב-7 באוקטובר. אבל הדרך לשם לא הייתה פשוטה: "בהתחלה הסתכלו עליי בחשד. מה המתנחל הזה מחפש פה? לקח חודשיים לשכנע שייתנו לי דירת אירוח. רק כשהבינו שאני לא בא להחליף אלא לעזור נפתחו הדלתות וגם הלבבות".
"חיים על הקצה" הוא פודקאסט דוקומנטרי חדש בהובלת תירא אל כהן, מייסדת ארגון קדמה התיישבות צעירים, שמביא את קולם של תושבי יישובי הגבול של ישראל - המוכרים והנסתרים - שנאבקים מדי יום לבנות חוסן קהילתי בתנאים בלתי אפשריים.
כהן מסרה: "אנחנו נמצאים בתקופה בה יש צורך לבחון מחדש את כל הנחות היסוד שלנו. אחרי שהתרחש טבח יהודים בשטח מדינת ישראל המודרנית, עלינו לשאול את עצמנו איפה טעינו בהבנתנו את המציאות. כול האנשים סביבי יסכימו עם הקביעה הזאת אך האם נעז לשנות את התפיסות, ובעקבות כך את המערכות הקיימות".