"כשאתה בציבור הדתי-לאומי אומר התנתקות - עולה לך חורבן, גירוש, עצירת אוטובוסים, כפר מימון, מעצר נערות בנות 14. אי אפשר להכניס הכל ביחד בסדרה אחת", אמר היוצר לייזי שפירא בפאנל "מסך כתום" שמתקיים היום (שלישי) בכנס קטיף לאחריות לאומית ביד בנימין, לציון 20 שנה להתנתקות.
שפירא, במאי הסדרה "התנתקות", סיפר, "רוב אנשי הצוות הם שמאל מובהק, ואנשים היו מאוד מגויסים לסדרה. המקום היחידי שהייתה בעיה זה למצוא עורכי וידיאו, כי הם אמרו לנו איפה הפלשתינאים ולמה אתם לא מדברים עליהם. אמרתי להם שזה דיון ישראלי ומשהו פנימי-יהודי שלנו. שם הרגשתי שהם פוחדים ממה יגידו שהם שותפים למשהו שגורם להזדהות עם המתיישבים. לוקח שנים לעבד דברים. כשעשיתי את 'סרוגים' זה היה ב-2008, שלוש שנים אחרי הגירוש, וזה היה מוקדם מדי להרגשתי להתעסק עם ההתנתקות. נגענו בזה רק בקצוות. אבל עם הזמן גם לנו כיוצרים, בפרספקטיבה ארוכה יותר אנחנו יכולים לגעת בחומרים שהם יותר קשים".
קרין קיינר, במאית ומפיקה של הסדרה "התנתקות/גירוש" הוסיפה, "אני רוצה לגעת בלבבות של אנשים. אני רוצה שיראו אנשים כאנשים. אני חושבת שאנחנו לא רואים אחד את השני ואין שיח. מעבר לשבר ולכאב שמאוד נגעו לליבי כי באמת לא ידעתי ולא הכרתי, ראית את הניצנים של השינויים שאנחנו רואים לא רק בחברה הישראלית, גם מבחינת השינוי המחשבתי. אני חושבת שהתוצאות של הדברים מהדהדים אצלנו עד היום. זו הבעיה שכולנו צריכים לעבוד בה משני הצדדים. שני הכוחות הגדולים שמניעים את המדינה צריכים לשבת ביחד ולהקשיב אחד לשני. ואם אנחנו רוצים לנצח משהו, בוא ננצח קודם את עצמנו".
אילת הלר שביימה את הסרט "אנחנו אנשי גוש קטיף" שיתפה, "בהתחלה קראתי לסרט 'אנשי החול', מתוך החיבור לחול והאופי של אנשי הגוש, ואז בערוץ 8 אמרו לי שאי אפשר להבין מה זה השם הזה. אנחנו רוצים משהו עם השם גוש קטיף. ואז אמרתי - אני אקרא לסרט 'אנחנו אנשי גוש קטיף', כי אני רוצה לעשות היכרות לציבור הרחב מי אלו אנשי גוש קטיף, ובעצם הדבר הכי חשוב שאני מרגישה".