לכנס קטיף המתקיים במלאת עשרים שנה לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון הגיעו רבים הזוכרים את המקום הנפשי והפיזי בו הם היו במהלך העקירה ובימים שלפניה. לא כזו היא אשת התקשורת ואושיית הרשת נטלי דדון, שאז הייתה בחורה צעירה בת 22 ללא כל מודעות לטרגדיה המתחוללת.
בראיון לערוץ 7 מתייסרת דדון על אותה חוסר מודעות שליוותה את חייה באותם ימים, תחושה המתחדדת בעיקר על רקע החיבור הנוכחי כיום לזהות יהודית, למורשת ולארץ ישראל. דדון תוהה איך יתכן ובעוד יהודים נעקרים מביתם, אותה העסיקה השמלה שהיא תלבש והמקום בו תבלה עם חברותיה.
"אני לא יכולה שלא לחשוב על מה היה קורה אם היו אז הרשתות החברתיות שהיו חושפות באמת את הדברים לא דרך צינור אחד שמכתיב את כל המציאות", היא אומרת בהתייחסה לתקשורת שגויסה אז במלא הכוח לקידום ועידוד העקירה והגירוש. בדבריה היא מזכירה את העולה מהתיעודים המצולמים של ימי העקירה, האזהרות וההתראות שנשמעות היום כמו נבואות על העתיד להתרחש. "אני רואה את העדויות ואומרת למה הם צדקו...".
"אני לא צריכה להביע דעה. המציאות מדברת בעד עצמה. עובדתית כל מקום שיצאנו ממנו, כל מקום שרק נתנו ממנו גרגר חול, חזר אלינו בדם", אומרת דדון ובהתייחס לרשתות החברתיות של ימינו אלה היא נשאלת אודות המחיר אותו היא משלמת על הבעת עמדה לאומית ימנית מחוברת לזהות ישראל בזירה זו.
"מאוד עצוב להגדיר חיבור לאדמה, למולדת, למורשת שלנו, לזהות היהודית כצד כלשהו. מאוד עצוב בעיניי שאנחנו מתחלקים לצדדים כשמדובר על משהו שנוגע לניצוץ האלוקי שנמצא בכולנו", היא אומרת ומדגישה כי היא אינה רואה יהודי אחר החושב אחרת ממנה כפחות יהודי ועם זאת היא קובעת כי "יש כאן אמת שצריך להתעקש עליה. אחרת, אנחנו נשלם ביוקר ושילמנו ביוקר".
לדבריה היא מקבלת לא מעט תגובות תומכות לעמדות שהיא מייצגת, אך אלה מועברות אליה באופן פרטי ולא באופן גלוי. "יש אנשים שעדיין מוותרים על הקול שלהם בתקופה כל כך קריטית לעם ישראל", היא אומרת ומוסיפה כי היא גם מבינה אותם על רקע ניסיונה שלה הכולל אובדן חברים ופגיעה בפרנסה. "מבחינת מחירים אני דוגמה בשבילם כדי לדעת מה לא לעשות כדי לא להיפגע".
ועם זאת באשר לה עצמה היא שמחה על כל צעד שהיא נוקטת, העמדות שהיא מביעה, הביקורים התכופים ביהודה ושומרון, הנסיעות לקבר הרבי בניו יורק והעיסוק בזהות יהודית. כעת, בעיניה, אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק פנימי מאתגר על זהות ותודעה, ובשאלה הזו תשובתה שלה לגבי עצמה היא אחת והיא לקוחה מאותו משפט שאמרה ילדה קטנה ביום הטבח: "בשאלה אחת מאוד מאוד קלה אפשר לפתור פה המון דברים. 'אני של ישראל'. לא סתם יש לנו את המשפט הזה מהיום ההוא שנחרט במוחנו, משפט של ילדה קטנה שצועקת, 'אתה של ישראל?'. זה כל מה שאנחנו צריכים לשאול, לא ימין, לא שמאל".