אורי סוויסה, רעייתו של הלוחם אלעזר סוויסה ואם לארבעה ילדים קטנים, מתארת את הרגע שבו חייה השתנו.
ביום ראשון, נר ראשון של חנוכה, נכנס בעלה לרצועת עזה כחלק משיירת טנקים - וחווה פציעה קשה שנחשבת בעיניה ל"סיפור של נס רודף נס".
הטנק שבו לחם אלעזר ספג פגיעת טיל ישירה ממטול RPG, אך למרבה הנס הטיל לא פגע בתחמושת הפעילה אלא באזור אחורי יותר. למרות זאת, פרצה אש עזה בתוך הטנק, ואלעזר, ששימש כתותחן, הזיז את הצריח ואִפשר לנהג לפתוח את המכסה ולהציל את הלוחמים. אלעזר עצמו ספג חום כבד ועשן רעיל, איבד את הכרתו והיה לכוד בתוך הטנק.
כוחות חילוץ ניסו לחלץ אותו שוב ושוב, אך רק לאחר זמן הצליח חייל בשם אופק, שלדבריה "קיבל כוחות מיוחדים", למשוך את אלעזר החוצה. הוא פונה לבית החולים במצב קריטי, ללא דופק כמעט, וסבל מכוויות ושאיפת עשן קשה.
באותו הזמן הייתה אורי שבועיים לאחר לידה. היא מספרת, "התקשרו אל ואמרו לי להגיע, לא אמרו לי מה איתו ומה קרה לו, רק אחר כך כשבאתי סיפרו לי". כשהגיעה לבית החולים בסורוקה, נודע לה שבעלה יצא מכלל סכנה - אך הפציעות היו קשות והטיפול מורכב.
לאחר חמישה ימים שבהם היה מורדם ומונשם, פקח אלעזר את עיניו - למרות שנשרפו לו הקרניות. "הוא זיהה את כולם לפי הקול", סיפרה אורי, "ושאל מיד אם החברים בסדר". בהמשך הועבר למחלקת פלסטיקה בהדסה עין כרם, שם עבר סדרת טיפולים יומיומית קשה.
"הוא אמר, זה כאב של עם ישראל", מתארת אורי. "הוא התחבר לביטוי 'חבל משיח', כי הבין שהכאב הזה, כמו חבלי לידה, מביא איתו תקווה לעתיד".
לדבריה, הכוח שמחזיק אותם הוא האמונה. "הוא למד עשר שנים בישיבת עטרת כהנים. כל שיעור בנה אותו, ובזמן האמת - זה מה שהחזיק אותו. אני הרגשתי הישרדותית, אבל דרכו הבנתי מה זה עמוד שדרה של אמונה".