במסגרת הסיקור המיוחד של ערוץ 7 מכנס ג' באלול לציון 90 שנה לפטירת הרב קוק שהתקיים אתמול (ראשון) בבנייני האומה, שוחחנו עם אורית מרק אטינגר - מנחת האירוע.

אורית, פתחה וסיפרה מה זה בשבילה חודש אלול, "אלול - כל השירים של אלול, שירי ימים נוראים - אני כבר שומעת אותם כמה שבועות לפני. זה להיכנס לאווירה. אנחנו גם ככה בימים מורכבים, במיוחד בשנתיים האחרונות, אז להיכנס לאירוע כזה - מרגש, מיוחד - אני מרגישה שזה ממש מדויק לזמן הזה".

הראיון התקיים לצד מיצג הנופלים שהוצב באירוע. מרק אטינגר התבוננה בתמונה של אחיה פדיה מנחם הי"ד שנפל במלחמת חרבות ברזל וסיפרה: "זו הפעם הראשונה שאני רואה מיצג של כל הנופלים במלחמת חרבות ברזל. קודם כול - זה מצמרר. אתה רואה פנים, ואני אומרת לעצמי: וואי, הוא לימד אותי גיטרה בבני עקיבא; זה אח שלי; זה חבר שלי; הייתי אצל המשפחה לניחום אבלים. כל כך הרבה פנים מוכרות. זה מטלטל להיות פה".

לדבריה, השילוב בין הזיכרון לחיים הפועמים מסביב יצר חוויה שלמה: "יש כאן מוזיקה ברקע, אנשים מכל הארץ - רבים מהם בני משפחות שכולות. אין כאן כמעט מישהו שלא מכיר מישהו שנהרג או שלא נמצא חודשים במילואים, כמו בעלי. ועוצרים לרגע בתוך החיים - לנשום. מצד אחד לזכור את הנופלים, ומצד שני ללכת להופעה, לרקוד ולשיר יחד. מבחינתי זה בדיוק הפסוק: 'במותם ציוו לנו חיים'".

בהתייחס לרוחו של הרב קוק אמרה: "אני לא כל הזמן אומרת 'הרב קוק אמר', אבל הדרך שלו היא דרך חיים. זה בדיוק 'במותם ציוו לנו חיים' - לדעת להמשיך, לשבת מצד אחד בשיעורי תורה, ומצד שני להיות גם נוכחים בעולם המעשה, אפילו בטלוויזיה. עולמות שונים, ועדיין לג'נגל ביניהם: ללמוד, להתנדב, לתרום לחברה, לשרת בצבא. היום, עם כל השיח סביב הגיוס - זה הבסיס, זה השורש, זה הרב קוק".

מרק אטינגר התייחסה גם לתחושת הזהות המגזרית בתוך מיצג ההנצחה: "ברור. קודם כול, אחי כאן - עם הפאות שאי אפשר לפספס. אנשים רואים את התמונה ושואלים 'מי זה עם הפאות האלו?' ואני גאה בו עד בלי די. כן, זה עצוב לראות את הכמות הגדולה של בני הציונות הדתית שנפלו, אבל אני לא מנסה להסתכל דרך משקפי מגזר - אלא כעם אחד".

כשנשאלה על חשבון נפש אישי וקהילתי בימי אלול, השיבה: "כל אחד צריך להסתכל פנימה: מה אני עושה כדי שיהיה כאן טוב יותר? מה אני כאדם פרטי, מה אנחנו כציבור וכאזרחים במדינה הזאת עושים כדי לשפר? אם זה בלפגוש אנשים, אם זה בלראות כל אחד כחלק מהכלל. להיזכר שאנחנו נמשיך להיות טובים יותר בשבילם. אם בא לי לקלל מישהו ברחוב - אני לא אעשה את זה, כי הם נהרגו כדי שנחיה כאן ביחד".

"לכן מבחינתי", הוסיפה, "זה חלק מהמסר של המקום הזה - שכל אחד יעשה את ההשתדלות הפרטית שלו, כדי שנהיה טובים יותר כיחידים, כציבור, וכמדינה".