תמר, בתו של לוי יצחק פש הי"ד שנרצח בפיגוע בצומת רמות אתמול, שוחחה עם ערוץ 7 על הרגעים הקשים מרגע שנודע למשפחה שאביה היה בזירת הפיגוע ועד הבשורה המרה על פטירתו.
היא מספרת על השעות הראשונות שלוו בחרדה וחוסר ודאות. תמר הייתה בעבודתה בבית החולים הדסה עין כרם כששמעה על פיגוע בצומת רמות. דאגה קלה לאחותה התחלפה באימה גדולה כשאמה סיפרה שאביה חיכה לאוטובוס בצומת באותה שעה.
"כולנו מנסים לחייג אליו, והוא לא עונה", מספרת תמר ומוסיפה כי וניסתה לאתר אותו במערכות בית החולים, אך שם הוא לא הופיע מאחר ו"הוא הגיע מחוסר הכרה - כאלמוני".
התשובה הגיעה כשעובדת סוציאלית מבית החולים הדסה הר הצופים ענתה לטלפון של אביה. "היא אמרה לאמא שלי שהוא נכנס לניתוח וכולנו רצנו לבית החולים".
המשפחה התאספה, נאחזת בתקווה, אך המציאות הייתה קשה מנשוא. "הביאו לניתוח באמת כל מי שיכלו בהדסה, הם עשו הכל, והם לא הצליחו להחזיק אותו בחיים. אחרי שעה שהיינו בבית חולים, יצא הרופא ואמר לנו שאיבדנו אותו", היא משחזרת בדמעות.
הבשורה המרה התפשטה בכלי התקשורת עוד לפני ההודעה הרשמית, והכתה במשפחה בעוצמה אדירה. "החיים שלך מתהפכים בשנייה, זה פשוט, אין לי מילה אחרת להגיד חוץ מהזיה".
מאחורי הדיווח החדשותי היבש על "מנהל תחזוקה בישיבה", עמדה דמות רבת פנים, איש שלדבריה היה עולם ומלואו. התמונה שלו שהופצה, ובה נראה לוי יצחק הי"ד שקוע בלימוד, ביטאה את מהותו העמוקה. "יש בכיס של החליפה, גרסה רכה של כל ספר קודש", מספרת תמר. "הוא היה אתמול עם ספר הזוהר ועם הגמרא, לומד דף יומי. גם בהמתנה לאוטובוס הוא היה מנצל את הזמן והוא לומד".
אהבת התורה אפיינה אותו גם בקרב המשפחה. "הוא היה מלמד אותנו פרשת שבוע, אנחנו קוראים פרקי אבות בשבתות של הקיץ ביחד. אבא היה איש של לימוד תורה, שאהב ללמוד וללמד, איש צנוע, ועניו, ואיש כפיים".
השילוב בין העולמות היה טבעי עבורו. לוי יצחק גדל בעיר העתיקה בירושלים וספג את אהבת הארץ מינקות. בתחילת דרכו היה אברך, אך כשהמשפחה התרחבה, הבין שעליו לצאת לעבוד כדי לפרנס. "היה לו ברור מאוד שהוא קודם כל עובר בצה"ל ומתגייס ורק אחרי זה הוא יוצא לעבוד", מדגישה תמר. "הוא התגייס לשירות קרבי ועשה מילואים עד מלחמת לבנון השנייה".
עוד היא מספרת כי אהבת הארץ והמחויבות לביטחונה היו ערכים עליונים, עד כדי כך שניהל דיונים הלכתיים אם שירות בעזה נחשב ליציאה מגבולות ארץ ישראל, דבר שהקפיד עליו כל חייו. את מורשת השירות העביר גם לבנו המשרת כיום במסלול לחרדים. "זה משהו שאנחנו לא מוותרים עליו במשפחה", היא אומרת, "אנחנו מאמינים גם וגם. בתורה, בעבודה, בצבא".
לצד היותו תלמיד חכם ולוחם, היה איש עבודה צנוע, שמעולם לא חיפש דבר לעצמו. "אני לא זוכרת מתי הוא הלך וקנה משהו לעצמו. הוא היה מקבל דברים רק בימי הולדת שאנחנו היינו קונות לו", היא מספרת. את כישרונותיו הטכניים העמיד לרשות הקהילה, מתקן מכשירים ומסייע לכל דורש, פעמים רבות ללא תמורה.
תמר מספרת על האובדן שכבר מורגש. "הוא אבא שלנו, אנחנו חמש בנות ובן, וכל אחד ואחד מאיתנו עולם מלא. לאבא היה 'וייב' עם כל אחד. היינו משפחה חסידית עם כל המשמעות של אהבת השם, לעשות דברים מאהבה. אבא שלי עשה את כל המצוות מאהבה, וזה מה שהוא הנחיל לנו. הוא הנחיל לנו את אהבת הארץ ואני לא יודעת איך נצליח לטייל בלעדיו".
הקשר המיוחד והקבלה האינסופית הם הדברים שיחסרו לה יותר מכל. "כל אחת מאיתנו בחרה בדרך אחרת והוא תמיד כיבד אותנו - ולא נתן לנו להרגיש שאנחנו פחותות בגלל הדרך שבחרנו. הוא תמיד הסתכל עלינו בגובה העיניים".
בסוף השיחה, תמר מבקשת להעביר את צוואתו הלא כתובה של אביה לעם ישראל. "כולנו צריכים ללמוד שאנחנו עם אחד וכל אחד מאיתנו יכול להיות שונה. אנחנו לא יכולים לשפוט אדם לפי איך שהוא לבוש, או לפי מה שהוא בחר לעשות ביומיום. כל אחד מאיתנו קם בבוקר לעשות עוד קצת טוב בעולם הזה. אבא שלי האמין בזה, הוא ידע שאני עושה טוב בעולם הזה, גם אם אני בוחרת בדרך שהיא שונה משלו. הוא האמין בי, ואני לוקחת את האמונה הזאת איתי, ורוצה להעביר אותה לעם ישראל".