השתקת דעות היא לא דבר חדש. זהו כלי המשמש אנשים שפוחדים ממה שתשמיע, ולכן הם דואגים שלא תוכל להשמיע את הדברים. הם פוחדים שאנשים ישמעו את מה שאתה רוצה להסתיר מהם.
בישראל במשך שנים רבות היה אסור להשמיע קולות אחרים, ומערכת המשפט והתקשורת, שנשלטות על ידי השמאל, עשו הכל כדי שקולות אלה לא יישמעו. גם היום אנחנו נלחמים למען הזכות להשמיע את קולנו במקומות הקובעים, שם נלחמים נגד זכותנו זו.
המקרה של ערוץ 7 הוא דוגמה מובהקת. אחרי עשרות שנים שבהן נשמע רק קול אחד בתקשורת, החליטה קבוצת אנשים בשנת 1988 להקים תחנת רדיו ימנית שתיתן מענה ליותר מחצי מהציבור, שהודר מהתקשורת ולא זכה לשמוע אנשים שחושבים כמוהו. המדינה לא אישרה לתחנה לקום בצורה חוקית בישראל, ולכן קנו אנשי הערוץ ספינה שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים ושידרה משם - בדומה לספינה "קול השלום".
ואז התחילה הרדיפה נגד ערוץ 7. מערכת המשפט החליטה להעמיד את אנשי התחנה לדין על שידורים פיראטיים כדי להשתיק אותם. בתגובה העבירה הכנסת חוק שמכשיר בדיעבד את ערוץ 7, אך בג"ץ פסל את החוק ואף קבע עונשי מאסר לראשי הערוץ. בישראל אוהבים לדבר על חופש הביטוי, ובכל פעם שמישהו מבקר גוף תקשורת נשמעות טענות על "סתימת פיות". אולם למעשה, הפעם היחידה שבה סתמו פיות באופן ממוסד הייתה המקרה של תחנת הרדיו היחידה שייצגה את הימין.
כמובן שהיו עוד ניסיונות לסגור גופי תקשורת, כולם נגד הימין: הצעת חוק שנועדה למנוע את פעילותו של העיתון "ישראל היום", ניסיונות לסגור את ערוץ 20 (שהפך לערוץ 14) - ובכל המקרים היה גיבוי תקשורתי מלא.
גם סתימת הפיות של מפגיני הימין מוכרת לנו היטב. הפער בין התנהלות מערכת המשפט מול מפגינים נגד אוסלו וגוש קטיף - שם הכו, עצרו, כלואים הוחזקו במאסר, הוקמו בתי משפט מיוחדים והתקשורת השתיקה ביקורת - לבין ההתנהלות מול המפגינים נגד הממשלה כיום, שם בקושי עוצרים ומאפשרים חסימות כבישים במשך שעות ארוכות, זועק לשמים. שוב אנו רואים בררנות: צד אחד מהדהד את מסריו, והצד השני מושתק באלימות.
ומה באשר לבית המשפט העליון? גם כאן נעשים מאמצים למנוע מהימין להשמיע את דעותיו. הממשלה עצמה אינה רשאית לייצג את החלטותיה בפני בג"ץ - מצב אבסורדי שבו ניצבת מול העתירה רק היועצת המשפטית, שטוענת נגדה.
לא רק הממשלה: גם ארגונים התומכים בהחלטותיה נדחים שוב ושוב כשמבקשים להצטרף להליך. מנגד, ארגוני שמאל זוכים להיכנס לדיונים. הדוגמה הבולטת היא בג"ץ עילת הסבירות - דיון מכונן שבו בית המשפט קבע לעצמו סמכות לפסול חוקי יסוד. בעתירה זו נדחו כל בקשות ההצטרפות של ארגוני ימין, כולל הפורום המשפטי למען ישראל, בעוד שארגוני שמאל, ואף כאלה ללא קשר ישיר לנושא, צורפו והציגו את עמדותיהם.
בדרך זו בית המשפט מונע פעם אחר פעם השמעת דעות מהצד הימני. העיקר שלא יישמעו דברים שהוא אינו רוצה לשמוע.
רציחתו של צ'רלי קירק בארה"ב היא דוגמה קיצונית מאוד של השתקת דעות, אך אין צורך להגיע לרצח כדי למנוע מאנשים לדבר. ישנם כלים רבים להשקטת הציבור והדרת דעות מהמרחב הציבורי. במדינה מתוקנת דברים כאלה לא אמורים לקרות.
הפער בין ההדהוד התקשורתי לכל אמירה מהימין לבין ההשתקה של אמירות בעייתיות מהשמאל - ההנמכה של ההסתה נגד ראש הממשלה והשרים, מתן לגיטימציה למסיתים ויחס מקל לדברים חמורים - הוא עניין שבשגרה.
זהו בדיוק ההסבר לחשיבות קיומם של ערוצי תקשורת מימין, לחשיבות רפורמה במערכת המשפט, ולצורך במדינה דמוקרטית אמיתית שבה ניתן להשמיע מגוון דעות.
המיעוט הרדיקלי ששולט בישראל יודע שמרגע שהציבור ישמע דעות אחרות - שלטונו יקרוס. לכן הוא פועל להשתיק את הקולות מהשטח. אך סופה של האמת לעלות ולנצח, ואנחנו נדאג שזה יקרה, כדי שלציבור בישראל יהיה באמת קול.