בן סוכמן, מנכ"ל דפוס בארי, שאיבד בטבח בבארי את אמו, תמי סוכמן ז"ל, הקריא בטקס לציון שנתיים לטבח, שיר אישי ומצמרר שכתב.
השיר מתאר את תחושותיה האחרונות של אמו ואת הרגעים הקשים של הפחד והבדידות.
סוכמן הקריא בקול נשנק, "ככה זה נגמר? מפחיד לי קר ולבד ככה זה מרגיש? לא יכול להיות מישהו בטוח תיכף יגיע יש עוד קצת אוויר העשן כבר לא כל כך סמיך יבש לי בפה איפה הצבא? אני רועדת ומפחד אני שומעת מישהו עוד יש לי סיכוי? לעזאזל, למה אני? למה אנחנו? אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך, אתה תחסר לי, תמשיכו בלעדיי בשבילי, סליחה".
"אני אעצום עכשיו עינים אולי הם לא יהיו פה יותר, אולי הכאב ייעלם, אני אנוח רק לדקה אבא? אמא? ילד שלי? לא אתה לא עונה לי???"
הוא עבר לשתף בתחושות שלו: "אני מצטער, לא הצלחתי להציל אותך, פחדתי, אני עדיין מפחד ומתגעגע אליך, אליהם, לחבר שלי, לאבא שלי, לאח שלי, לבן שלי, לבית שלי, לבארי שלי, סליחה, אני אעצום עכשיו את העיניים, אולי הם לא יהיו כאן יותר, אולי הכאב ייעלם, אני אנוח רק לדקה".