ראש מכינת בני דוד, הרב יגאל לוינשטיין, מתארח באולפן הפודקסטים של ערוץ 7 לשיחה על חינוך, ציונות דתית ולקחי המלחמה.
לתחושתו של הרב לוינשטיין דרכה של הציונות הדתית המחברת בין יהדות ולאומיות ברורה בעת הזו לדור הצעיר הרואה בדרך זו את דרכו האידיאלית של עם ישראל. עם זאת הרב לוינשטיין מציין את הפער הקיים לכאורה בין שני אפיקיה המרכזיים של הציונות הדתית, מה שהיה בולט פחות בעבר וכיום בולט יותר, ועם זאת לזרמים הללו מספר מוטיבים מאחדים ובהם ארץ ישראל והריבונות עליה, וחובת הגיוס לצה"ל.
עם זאת קיימות מחלוקות באשר לדרך הנכונה להביא את הציבור החרדי לגיוס, האם דרך המחאות, ההפגנות וחבירה אל השמאל, או הבנת הסוגיה כתהליך ארוך ואיטי המתקדם מתוך אמון שבתוך 15-20 שנה הדברים אכן ישתנו.
באשר לתפיסתו שלו, אומר הרב לוינשטיין כי הוא מגיע לדיון בסוגיה מתוך הבנת המניעים שמובילים את הציבור החרדי להסתייג מהשתלבות במעשה הציוני, וזאת בשל החשש מהחילון הכרוך בכך ובשל החשש הפנים-חרדי מכך שאין בו, בציבור זה, את מנגנוני ההגנה שיבטיחו השתלבות ראויה ובטוחה. משום כך השינוי יוכל לקרות אך ורק בהדרגה ומיזם כמו חטיבת חשמונאים תורם לתהליך הדרגתי שכזה.
על הדרך החינוכית אותה הוא מתווה במכינה, אומר הרב לוינשטיין כי אמנם התלמידים מגיעים מבתים שונים בציונות הדתית, אך המסר המוביל אותו הוא שזוהי זכות היסטורית יוצאת דופן להיות שותף בגאולת הקב"ה את עמו ובהצלת ישראל מהצר הבא עליו. "כשאנשים רציניים מבינים שזו זכות הם לא עסוקים במה שאחרים עושים או לא עושים. הם יודעים שהם עושים את הנכון והצודק", אומר הרב הסבור כי הדרך הנכונה היא סבלנות כלפי התהליכים העוברים על החברה החרדית כפי שיש לנהוג בסבלנות כלפי הציבור החילוני.
השותפות בעולם החילוני, אומר הרב לוינשטיין, גובה מהציונות הדתית מחירים לא מבוטלים ושותפות זו אינה שוויונית כאשר יש מי שמונע קידום ובולם הגעה לעמדות משפיעות מצעירי הציונות הדתית, ועם זאת הציונות הדתית משתלבת מתוך סבלנות שאותה יש להפנות כאמור גם לציבור החרדי.
בהמשך הדברים מתייחס הרב לוינשטיין לסוגיית האחדות הנדרשת בעם, כאשר המוטו הוא שאחדות אינה אחידות. "אי אפשר להגיע להסכמות בכל נושא, ובמקום שלא ניתן להגיע להסכמות דרוש מנגנון הכרעה וזוהי הדמוקרטיה. אין מנגנון אחר", אומר הרב ומוסיף כי תחושתו היא שהוא כמייצג את הציונות הדתית ובכלל את הימין, אינו זוכה לזכויות שוות. קולו של הימין והציבור הדתי בקלפי אינו שווה ערך לקולו של השמאל, וכך קורה שרוב בכנסת אינו מצליח לממש את המדיניות בשמה הוא נבחר, וזאת בשל מנגנון עוקף דמוקרטיה שהוקם דרך הפקידות השלטת בפועל.
עובדות אלה, אומר הרב לוינשטיין, קיימות זה עשרות שנים אך רק בשנים האחרונות הבין הימין עצמו את המציאות בה הוא מנסה לפעול ומדוע אינו מצליח.
באשר לשיח השסע והקיטוב אומר הרב לוינשטיין כי אינו סבור שמדובר בתיאור נכון של המציאות בחברה הישראלית. יש אמנם קצוות רדיקאליים, אך אין בהם כדי לייצג 80-85 אחוזים מהחברה הישראלית אותם הוא פוגש ברחבי הארץ, בין אם דתיים ובין אם חילוניים, בין אם ימין ובין אם שמאל, כל אלה יודעים היטב לחיות ביחד ולא רק בעיתות מלחמה כאשר הסכנה מרחפת מעל כולם. לתפיסתו תיאור המציאות כחברה שעומדת להיקרע נועד אך ורק כדי לשתק את הימין מלהביע את עמדתו ולהיאבק על תפיסותיו. "אלה הפחדות יתר", קובע הרב. "יש לתקשורת כוח לייצר דימויים ודרמות, אבל העם הזה חכם מכדי להתייחס לכל זה".
בדבריו מספר הרב על מיזמים שונים ורבים הקיימים ברחבי הארץ בשנתיים האחרונות כשגולת הכותרת שלהם היא חיפוש והעמקת הקשר הזהותי של עם ישראל למקורותיו, ובמיזמים אלה שותפים ישראלים מכלל הגוונים ומכלל התפיסות. מדובר, סבור הרב ב-DNA של העם היהודי, ממנו לא יוכל העם להתנתק ולברוח, כפי שתיאר זאת וקבע זאת הרב קוק.
הרב מתייחס בהמשך דבריו לשילוב הנדיר המתגלה בעת האחרונה בין חיבור ליהדות לבין תפיסה ליבראלית פלורליסטית, כפי שהדברים באים לידי ביטוי אצל צעירים רבים בישראל, גם ואולי בעיקר בעולם התרבות והאמנות. בעיני הרב לוינשטיין מדובר בביטוי לחופש והבחירה החופשית המהווה מוטו מרכזי בעולמה של יהדות. הבחירה החופשית והחירות גובה גם מחירים כאשר היא הולכת ומתרחבת, מסביר הרב ומצטט את הרב קוק הקובע כי מתוך החירות הגמורה תתברר היהדות השלמה.
עוד מתייחס הרב לוינשטיין לשנת הבחירות אליה נכנסת ישראל, שנת מערכת בחירות טעונה שיכולה להתפתח לכיוונים שונים, ועם זאת הוא מציג את מקור הביטחון של ביכולתו של העם לנהל את המחלוקות הפנימיות שבו כחלק מאותות גאולת העם, וההבנה שלא ניתן לפרק את הביחד הישראלי ולהחזיר אותנו אחורה אל הגלות ממנה יצאנו, "לכן אני לא נבהל מהמחלוקות", הוא אומר. "כשהוויכוח הוא אמיתי ונוקב הדעות רק מתבררות".
מכאן נשאל הרב לוינשטיין אודות המחלוקת בין הציבור החרדי לציבור הציונות הדתית והזלזול המופנה כלפי גדולי התורה של הציונות הדתית. לדבריו, כמי שחי את השטח, כמי שהמכינה בראשותו אירחה ישיבות חרדיות על תלמידיהן ורבניהן, הוא פוגש שיח מכובד שכולל את הרוב המכריע של הציבור, כך גם בעשרות השנים בהן תלמידי המכינה מתארחים בקהילות חרדיות ומקיימים שם שיח מלא בכבוד הדדי. לעומת זאת כאשר מטיפים להם ומזלזלים בהם יש בהם מי שמשיבים במטבע של כעס, "אבל זו לא האטמוספרה הכללית. הם רואים בציונות הדתית אתגר רוחני מעשי בשאלת המשך היחס לקיומנו בארץ הזו".
המלחמה, אומר הרב, עוררה בקרב הציבור החרדי טלטלה, לאחר שנחשפו לדמויות של לוחמים הנטועים עמוק בעולמה של תורה, מציאות אותה ראו עד כה כבלתי אפשרית. המציאות הזו מחייבת גם אותם לחשיבה מחודשת ומתן מענה לעצמם. "החיבור הזה בין קדושה וגבורה משנה היסטוריה. זה הולך ומתרחש במציאות".