העיתונאי חיים לוינסון פרסם היום (שלישי) התנצלות לאחר שנחשף כי קיבל כספים מחברה שבבעלות היועץ ישראל איינהורן ובשל כך גם פוטר מעיתון "הארץ".
"אני רוצה להתייחס בהרחבה לפרסום עליי ב'הארץ' ביום חמישי: סליחה", פתח לוינסון את התנצלותו בחשבונו ברשת X.
הוא הוסיף "עברו עליי כמה ימים מטורפים ולקח לי רגע לנסח בבהירות את המחשבות. עד ה־30 באוקטובר חשבתי שאני האדם השנוא ביותר בישראל. בכל זאת, רבתי עם כל כך הרבה אנשים כדי לוודא שביום שאפול יהיה מי שידרוך על הגופה. במקום זה אני מקבל המון הודעות אהבה, מאות ואלפים. תודה לכל מי שכתב, וסליחה למי שלא הגעתי לענות".
לתחושתו, רבים הרגישו נבגדים מהחשיפה. "כעיתונאי, כותב, פרשן - מה שלא יהיה - אני חי מהצופים, מהקוראים, מהמקורות. הם נותנים בי את אמונם ומבטחם, ואותם איכזבתי ובהם פגעתי. אז אני רוצה להסביר קצת יותר, ולפרט את שרשרת הטעויות שלי שהובילה בסופו של דבר לטעות אחת ענקית".
לוינסון ניסה להסביר את מעשיו וסיפר שבעיתון בו כתב לא הסכימו להעלות את שכרו אחרי הבחירות ב-2019 אך אישרו לו "לעשות חלטורות". "עבדתי מסביב לשעון, ובמעט הפנאי לא ישנתי בכלל כי היו לי שני ילדים קטנים. מצבי הפיזי לא היה משהו. שקלתי לעזוב את העיתונות ולחפש חיים רגועים יותר - וכן, גם מתגמלים יותר. שרוליק איינהורן, שפתח אז חברת ייעוץ, הציע לי לבוא לעבוד איתו במשרה מלאה. התלבטתי. בסוף החלטתי החלטה גרועה מאוד - מטופשת, מטומטמת - שסיכמתי שאייעץ מהצד כמה חודשים כפרילאנסר. לא חשבתי על המשמעות של זה לעומק. למעשה, לא חשבתי נקודה".
במסגרת זו, פירט, כתב תוכן עבור איינהורן אך ביקש ששמו לא ייחשף והקשר ביניהם יהיה סמוי. לא רציתי שישתמשו בשם שלי למטרה שאינה עיתונות. מבחינתי, זו הייתה הדרך האתית הטובה יותר - להתפרנס מחוץ למדינה. בבלקן אין לי ניגוד עניינים, כי זה פשוט לא רלוונטי לעבודתי.
שום דבר מהקשר העסקי הזה לא השפיע ולא חדר לעבודתי העיתונאית - לא ב'הארץ' ולא בשום מקום אחר. ההפרדה הייתה מוחלטת. בעיתון ידעו שאני חבר שלו. לא הסתרתי זאת. להיפך. ביקשו ממנו דרכי טובות כל הזמן - כמו להופיע בכנס של הארץ ערב הבחירות. היו מוכנים לעשות הכל שיבוא. ואני אראיין, כי אני חבר שלו. ביקשו שגם איעזר בו לאמת סיפורים לבדוק דברים. בעיתון שמחו מהקשר ומהנכס", הוסיף.
בנוגע לפרשת קטארגייט כתב "לא היה לי כל מושג שאיינהורן עובד בשביל קטאר. הפעם הראשונה שנודע לי על כך הייתה מפרסום של בר פלג בנובמבר 2024. כעסתי מאוד ששרוליק לא אמר לי. לא שזה משנה. לא אמרתי לציבור על ההתקשרות העסקית, כי באקלים הפסיכי סביב פרשת קטאר זה היה מסיט את הדיון מגופו של עניין לגופו של אדם. זו הייתה טעות. לא מכבס את זה לרגע".
לוינסון ניצל את ההזדמנות גם כדי לתקוף את העיתון שהיה לו לבמה במשך 17 שנים. "כשנכנסתי ל'הארץ' הדגל היה זכויות האדם. היום אין זכויות אדם - יש זכויות חברי הפוזיציה שלי. ב-2016 כשנעצר ועונה עמירם בן אוליאל, כתבתי באופן חריף נגד זה. למרות שבן אוליאל יהודי מתועב ששרף ילד. כבר באותם ימים, לא יכולתי שלא להבחין בשינוי הכיוון. עינויים, שהיו הדבר המגונה ביותר בעיתון, פרקטיקת השב"כ הרדיקלית ביותר, פתאום זה בסדר, כי לא מישהו מהמחנה שלנו. זה היה רק הפרומו. נזקי הביביזם, והאנטי ביביזם. מי איתנו מי נגדנו.
זו לא חוכמה להילחם על זכויות של מי שבמחנה שלך, אלא של מי ששונה ממך. בעיתון שאני גדלתי בו, נלחמנו על שימוש מוגזם בביטחון המדינה כדי לסתום פיות. היום, עיתון 'הארץ' הפך להיות להקת המעודדות של השירות החשאי ושל המשטרה", סיכם.