בבית העלמין הצבאי בקריית שאול נערכה היום (שישי) הלווייתו של סרן עומר נאוטרה הי"ד שגופתו הוחזרה משבי חמאס בעזה.
אביו, רונן, תיאר בהספדו את בנו כצעיר חדור שליחות, שחייו נחלקו בין ניו יורק לישראל: "עומר שלי, אחרי יותר משנתיים - המסע הבלתי אפשרי שלך הגיע לסופו. 758 ימים של תקווה, כאב, תפילה ופחד. והיום, סוף־סוף, אתה בבית. בבית שבחרת. בארץ עליה בחרת להגן," אמר.
הוא סיפר על ילדותו של עומר, על החיוך שכבש את לב כולם, על אהבתו לספורט, לטיולים ולקפה, ועל הדרך שבה הפך מילד אמריקני לשחיין מצטיין, למנהיג אהוב, ולבסוף - לקצין לוחם בצה"ל.
"נולדת בניו יורק, אבל הלב שלך משך אותך לכאן," אמר האב. "המכינה הפכה למשפחה, השירות הפך לשליחות. ראינו אותך מתגבש, הופך למנהיג, לאדם שמעדיף להוביל מאשר לשבת בצד. התגייסת כחייל בודד, אבל לא הרגשת בודד - מצאת אחים, מצאת מטרה".
בהספדו תיאר רונן את רגעי הקרב הקשים שבהם נפל בנו, כאשר הוביל כוח טנקים אל מול עשרות מחבלים בעוטף עזה: "בבוקר הנורא, דהרת בראש כוח של שני טנקים ונמר של גולני אל הגדר. הבנת את גודל השעה ונתת הוראה מוסרית וערכית - שפיצלה את הכוחות והצילה רבים. כשהטנק שלך נתקע, נתת הוראה שהצילה חיים: 'לנשום מהפתחים של מערכת האוורור' - מחשבה צלולה בתוך גיהנום".
רונן סיפר כיצד עומר נלחם עד הרגע האחרון, נלקח בשבי יחד עם חבריו עוז דניאל ז"ל ונמרוד כהן, והוסיף: "עומר שלי, היית רק בן 21, אבל בנשימתך האחרונה חשבת על אחרים. על הצוות, על עם ישראל".
בסיום דבריו פנה האב לבנו בקול שבור: "עומר, אתה היית אור. גשר חי בין ישראל ליהדות ארצות הברית. לב אמריקאי פתוח, נשמה ישראלית נחושה. תודה לכל מי שנלחם למצוא אותך ולהחזיר אותך הביתה. היום, סוף סוף, אתה בבית".
אימו של עומר, אורנה, נפרדה ממנו וספדה: "עומר שלי, ילד שלי. הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת - כך החזירו אותך אלינו," פתחה. "אנחנו, האמהות, עושות בילדים שלנו סימנים - כתם לידה קטן, תלתלים מקורזלים, אצבע קצרה - סימנים מזהים של גוף. את לא רוצה לחשוב שתזדקקי להם. אבל יש גם סימנים אחרים - החברמניות, האור, ההומור, האהבה שלך לישראל."
אורנה סיפרה על ילדותו של עומר בארצות הברית, על ההחלטה לעבור לישראל ולחוות את שורשיו, ועל האופטימיות הבלתי נגמרת שלו. "כתבתי לך אז: תשאיר מקום לספק, ללב, לסקרנות. אתה כל כך ישראלי, אבל גם כל כך אמריקאי - וזה היופי שבך. אתה שניהם. עומר, אתה צמחת והתרחבת, לימדת אותנו לחיות עכשיו - עם כל התוספות, עם כל הטעם. והמשפט שלך, ‘ההורים שלי יעשו הכול בשבילי’, הפך למצפן שלנו בשנתיים של מאבק - להחזיר אותך הביתה".
"עכשיו סוף סוף חזרת," סיכמה האם בדמעות. "אבל אתה כל כך יותר מזה... נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו, לבין מה שעוד היית אמור להיות. מתפללת, אהוב ליבי, שנהיה באמת ראויים".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "הנני העני ממעש, כמאמר התפילה בימים הנוראיים- נרעש ונפחד, עומד כאן - בהכרת תודה עמוקה - של עם שלם, של מדינה שלמה - בכדי להיפרד ממך - גיבור ישראל סרן עומר מקסים נאוטרה. כשאנחנו מלווים אותך, סוף-סוף, למנוחת עולמים".
הרצוג דיבר על תחושת התקווה שנלווית לשיבה לארץ אחרי שנים של חרדה וציפייה ואמר כי חזרתו של נאוטרה - לצד שיחרורם של אחרים - מסמלת סגירת מעגל עבור משפחתו והעם.
הוא הדגיש את זהותה הציבורית של דמותו של נאוטרה: אישיות נחושה, ציונית ותחושת שליחות שהובילה אותו להתגייס כגרעין צבר ולהיות קצין לוחם.
הנשיא ציין את תפקידו של נאוטרה והחבורה שלחמו לצידו: עוז דניאל ז"ל, שקד דהן ז"ל ונמרוד כהן ששב אלינו, ותיאר את מעשי הגבורה שבהם צוותם עיכב המוני מחבלים והכשיל תכניות להתקדמות לעבר פנים הארץ.
במהלך דבריו תיאר הנשיא את רגעי הקרב ביום שמחת תורה, את המתח וההקרבה, ואת ההכרה הפנימית שקרתה בקרב הלוחמים: "הנני" - קריאה של שליחות הממלאת את הלוחמים בכוח ובנחישות.
לדבריו, פעולות הלוחמים וההקרבה שלהם מנעו אסונות כבדים והגנו על תושבי הנגב המערבי. הרצוג הדגיש כי המאבק הזה השתלב במאמץ דיפלומטי רחב, שהוביל להשבת חטופים ואפשר מהלכים מדיניים משמעותיים.
"עומר היקר והאהוב, בבוקר שמחת תורה, שבעה באוקטובר יחד עם פקודיך עוז דניאל זכרו לברכה שליווינו אתמול לקבר ישראל ושקד דהן - זכרונו לברכה, ויבדל לחיים ארוכים - נמרוד כהן, שברוך השם שב אלינו מן התופת ונמצא פה איתנו - זינקתם לקרב בלי לחשוב פעמיים, ודהרתם בין נירים לניר עוז, להגן בגופכם וברוחכם על תושבי מערב הנגב. לחמתם בכל הכוח, באומץ בלתי נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות - כפי שהעידו הסרטונים שצילמו המרצחים האכזריים. ידעתם שאתם מסכנים את נפשכם, ועשיתם הכל, כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתכם על האור, שלא, חלילה, יכבה. צוות נאוטרה עיכב בקרב גבורה המוני מחבלים בגזרה ובכך סיכל את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכל", ציין הנשיא.
הוא הדגיש "עשיתם את כל זאת, עומר יקר, כי שמעתם, מבעד לאזעקות והקריאות בקשר, קול פנימי עמוק - קול של אמת, קול של שליחות - קורא לכם בשמכם, להדוף את כוחות הרשע, להציל חיים, לשמור על הבית, על המדינה, עלינו. הקול הזה הדהד בטנק; הקול הזה חיזק את רוחכם וידיכם בקרב הקשה ההוא; והקול הזה עטף אתכם, כשהטנק שלכם נפגע. קול של הכרה ברורה, שלמה, שזו מלחמה, שזה קרב לחיים ולמוות - להצלת המדינה. קול של גודל השעה, של צדקת הדרך, של מילה אחת: "הנני!". הקול הזה הוא זה שקרא לך עומר לעלות ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד בגרעין צבר - מיזם שמביא אלינו את הטובים שבטובים. אשרי העם שככה לו. אשרי המדינה שאלה הם בניה ובנותיה השבים אליה בשיבת ציון ממרחקים".
