גיא רוזנברג היה בעברו נזיר בודהיסטי בסרי לנקה, וכיום הוא מביא את תרגילי המדיטציה גם לספורטאים, אנשי עסקים וללוחמים שיצאו מהלחימה וזקוקים לרוגע נפשי שיאפשר את חזרתם לחיי שגרה.
בשיחה עם ערוץ 7 רוזנברג מספר על הגשר שהוא מנסה לייצר בין תורות המזרח לתרבות המערב.
"השקעתי את כל החיים הבוגרים שלי במנזרים כדי ללמוד את הטכניקות, ולא כדי להיות בודהיסט. זו לא הייתה המטרה. הלכתי ללמוד אצל המקצוענים שמתמחים בתרגילי ריכוז תחת לחץ ויודעים לשלוט במיינד בצורה אבסולוטית, ורק שם יכולתי להתעמק בתרגילים ולבנות שיטות כדי לפתח טכניקות עתידיות כדי לעבוד עם אנשי מקצוע שונים, כמו לוחמים, ספורטאים ואנשי עסקים".
לדבריו, בעבודה עם לוחמים במזרח האתגר קל יותר, מאחר שקיים שם גשר ברור בין נפש לגוף. לעומת זאת, בישראל יש מי שעדיין סבור שבודהיזם הוא סוג של עבודה זרה, מה שהופך את הדברים למורכבים יותר. בהקשר זה אנחנו מזכירים כי רבנים בכירים ניתחו את הבודהיזם והוכיחו כי לא מדובר בעבודה זרה, ורוזנברג מצדיק את הקביעה הזו לחלוטין ומציין כי מדובר בטכניקה לחיזוק יכולת הריכוז וההעמקה הפנימית.
הוא מוסיף כי לתפיסתו אין כל ניגוד בין הדברים לעולמה של היהדות. "כל יהודי שמתפלל או לומד גמרא צריך רמת ריכוז טובה כדי להגיע להתכווננות, וזה העניין, להיות פה ועכשיו ועל כך האימון. זה אימון של שריר הריכוז והחדות, וההתכווננות היא אחרת לחלוטין, ובלימוד והתפילה רואים זאת לחלוטין".
עוד שאלנו את רוזנברג על העברת הטכניקות מעולם המזרח הרגוע לעולם המערבי הנתון במרוץ קצבי ובלתי פוסק. רוזנברג מעיר כי בניגוד למה שנדמה, "במזרח לא כל כך רגוע, במיוחד במדינות עולם שלישי, יש הרבה הפיכות וכוונות להפיכות". באשר לו עצמו, הוא אומר: "כל חיי הבוגרים אני מתעסק בזה ואני לא אדם רגוע, אלא אני יודע להירגע. אני יודע לבצע מספר טכניקות שמנקות לי את המיינד".
ניקוי המחשבה וההתכווננות מגיעים, הוא אומר, מניקוי המוח מעודף מחשבות על העבר ועל העתיד. צמצום המחשבות מאפשר את הניקוי הזה. "בכל תקופת המלחמה עברנו זעזועים לא נורמליים ואירוע רודף אירוע, אבל לכל אחד מאיתנו, גם למי שהכי סבלו, שבויים, לוחמים, משפחות שכולות ועוד, היו גם רגעים טובים. וזה אומר שהמיינד יכול להיות באירועים קשים גם עם עודף מחשבות ובלבול, ולמחרת לקום עם תקווה ולחוש שלם ושהכול מסתדר. כלומר, שניתן לשלוט על העניין הזה. התרגילים בהתאמה אישית יכולים לנקות את המיינד בכל מצב, מה שיאפשר להיות יותר ממוקד, חדור מטרה ועם תקווה".
לתפיסתו של רוזנברג התרגול אכן צריך, ונכון שיהיה, יחידני, ועם זאת ישנם מי שזקוקים לתרגול קבוצתי, ודווקא הקבוצתיות היא שמחזקת בהם את המוטיבציה והמחויבות. "מדובר במשהו אישי וללא תחרות. אני לא צריך ליישר קו עם אף אחד, אלא כל אחד בפני עצמו". מסתבר שניתן למקד גם את הדור הנוכחי במערב בעשייה האישית ובהתקדמות האישית, מבלי להיסחף לעודף תחרותיות מול האחר. "עודף תחרותיות יוצר מצב של שנאה. זה מרעיל את המיינד", הוא מזהיר.