אני יכול לנסות לנחש, אבל אשמח אם יקלו מעלי בנושא...

זהו. לא היה לי מילים מעבר אבל גם לא רציתי להתעלם.

מכיר יותר מדי נפגעים כאלה... שולח לך חיזוק

האם אי אפשר להמשיך למרות הבאלאגן?   הרי כבר התגרשתם. 

לעשות משהו שאתה אוהב, להרשם למשהו, משהו נחמד, שישמח....

להתנתק קצת, להסיח את הדעת , לקחת אוויר ....

מה עם חופשה נחמדה באיזה מקום שקט ומרגיע? (אפילו לקחת הלוואה 

אם זה אפשרי. יש אפשרות שההורים או מישהו קרוב יעזרו בזה?

ישועת השם כהרף עין. זה באמת. לא קלישאה. ישועת השם כהרף עין.

לא יכול יותר השם, תעזור לי!!

לא להתייאש. ככה זה בינתיים. וזה יעבור בעזרת השם.

ואולי תוותר לה על משהו?

הבריאות שלך יותר חשובה.

אבל אולי אני לא מבינה.   

סליחה. ובהצלחה. המון! 

פה, זה לא עניין של ויתור או לא, יש צד שני שמורח הכול, מתעקש להמשיך כל דבר בערכאות משפטיות בדיונים שלא נגמרים.

הלוואי שהייתי בשלב שאפשר לקחת הלוואות, אני כבר הרבה אחר כך, רגע לפני קריסה גמורה, בשל התעללות הצד השני במריחת מכירת הדירה.

היא הוציאה את השוכרות ו"הרוויחה" שדפקה את שנינו.

אבל אני באמת רוצה להיות עם הפנים קדימה.

למכור את חלקך בדירה למישהו שמתמחה בזה. בעבר נתקלתי בסכסוך משפחתי שאחד הצדדים פשוט מכר את חלקו בדירה למשקיע  נדל"ן ויצא מהסיפור הזה.

המשקיע חמש דקות אחרי עסקת המכירה הלך לבית המשפט וביקש פירוק שיתוף ואז קנה את כל הנכס.

קל מאד להכנס לקורבנות והרגשת נפגעת אבל צריך לחשוב לעזור לפותח

איך יוצאים מהבוץ? חושבים מה אפשר לעשות? מה יעזור לי למעני 

יש לי זמנים של שקט מה אני עושה בהם?

אם תמיד רציתי ללמוד !או לבדוק דברים יש לי עכשיו זמן או אפשרות לבדוק? ללמוד?

מה כן? תמיד החיוביות תעזור לנו.

אם יש תוקפנות בשיח מצידך או מצידה להוריד את גובה הלהבות

להראות שאין פה מלחמה יש שותפים ולמצוא אינטרסים משותפים באמת כדי משם להתקדם

תקראו על תקשורת מקרבת. זה כלי שאפשר להסתדר בו גם עם חמאס משהו מדהים

אתה חושב טוב על השני והוא מרגיש את זה זה אנרגיות

תמצא 4 דברים טובים שיש בעולם 4 דברים טובים בגרושה תחשוב עליה טוב ותדמיין שאתה משחרר אותה לחיים טובים

כשתשחרר אותה, אתה תשתחרר אתה לא קרבן, היא לא תוקף ולא להפך

אתם שותפים. ושכל אחד יעשהמה שהוא טוב בו

לפעמים נשים הן כמו נמרות טורפות כי הן חושבות שיגעו להן בבית או בילדים אם יש...

ואז הכל פה אי הבנה כי אתם נשמעים אנשים טובים והאמהות בטעות מזהות סכנה כנראה

אלא אם כן הן באמת מאוימות ממשהו???

שווה לנסות להרגע ולהרגיע.

כמו טיפול רגשי לדמיין שהאישה היא כמו ילד קטן שנשכב ברצפה

ושמנסים לדבר איתו להבין

טיפול רגשי יש בקופת חולים ובבריאות הנפש ובשאר העמותות, לא?

הרבה פעמים אנחנו רוצים משהו ואז מונעים מעצמינו בגלל איקס ואי זד 

ולהפיל על הצד השני זו דוגמה לחוסר לקיחת אחריות ( בגלל הגרושה)

תדמיינו מה הצד השני היה אומר? גם לו יש אשמה בטח להפיל עליכם??

אז מה לא תגמרו כך ולנצח לא תתקדמו? חוץ מכסף יש עוד דברים בחיים...ו

אני מכיר זוגות שארבעים שנה זוכרים אחד לשני מגיל 0 כמה הוא פגע בהם זו התקטננות והתחשבנות מתישה 

שלא נגמרת.

אם יש לכם ילדים מה יהיה איתם? לנצח הם יאכלו סרטים על מה שאבא עשה לאמא ולהפך?

אתה הרי אומר שזה דברים קטנים לפה או לשם אז מה מונע ממך לסיים עם זה?

מה באמת אתם רוצים לקבל ולהשיג? מה אפשר לוותר? אם אתם רוצים להתקדם לא תוכלו להמשיך ככה

צריך לוותר על הרגלים ישנים ולשנות צורת חשיבה.

יש מצב שאימון או cbt יעזור אבל קודם כל לשחרר שליטה לנטרל אשמה

ולא להחזיק את כל הביצים בסל אחד, מאמינים שכשיש שחרור הצד השני ירגיש את זה וכוחכם תתקדמו.

הצד השני מונע את זה באופן אקטיבי, נושאים כמו חלוקת רכוש וכו', לא מסביר לרגע למה הוא מונע ומורח.
גם לא מבצע מה שעוה"ד שלו מסכמים, ובאופן כללי פאסיבי ולא מדבר מילה על שום תחום.
אני מזמן מוכן גם "לוותר" על דברים שקיבלתי ולהתקדם הלאה אם באמת נגמור הכול, אבל כאמור, הצד השני מתחמק מכל תקשורת, וגם לא מציע פלטפורמה רצינית אחרת להתקדם.

לא הבנתי איך הגעתם לאשמה ממה שכתבתי, כשלא הזכרתי את הנושא בכלל.

אני רוצה טיפול מעמיק ולא cbt, אבל כאמור אין כסף לאוכל ולשכירות, בשל מריחת הזמן של הצד השני בחלוקת הרכוש.

בלי להכיר לעומק ובהסתייגות.

שהצד השני מנסה להיות 'שתלטן' (זה מונח מקצועי, לא תאור מזלזל) על הסיטואציה.

זה לא רציונלי אלא רגשי (ואולי אנרגטי), והייתי מחפש שם.

אפשרות שניה שכלית יותר: כל חודש מריחה הדירה שלה. וממילא היא מרוויחה מזה.

השאלה מה הפתרון.

בנוסף, איך חייתי עם אדם כזה  שנים, נפתחתי אליו, השקעתי וכו', ולא שמתי לב לנטייה הזאת.

יש אצלך במערכת משהו שמסוגל לעבוד עם אנשים כאלה ונמשך אליהם. זה שהצד השני מתנהג בטמטום או רשעות זה נכון וזה כרגע עובדה מוגמרת. אבל להבנתי יש אצלך משהו שמאפשר למנגנון הזה לדרוך עליך ואיפשר לדרוך עליך במשך השנים שחיית איתה ואולי אף בחרת להתחתן איתה בגללו.

זה לא נאמר בכעס או בנסיון לזלזל בך. רק שתשים לב, כי משם אפשר לשנות.

אבל אנו לא מכירים את הצד השני!

לא מבינים ממש לאשורו את המצב.

ומה עם לנסות לחזור? אולי זה מה שאשתך היתה רוצה באיזה מקום ולכן היא מושכת ומושכת...?

זה גם אומר שאין לו את הכלים להתמודד עם זה לבד.

ולכן לדעתי שנה סדר עדיפויות ולך לטיפול ולייעוץ.

אין חבוש מתיר עצמו.

עוד נקודה,

על כל נקודה שסיפרת כאן יש אלף נקודות שאנחנו לא יודעים עליך,

אז קשה עד בלתי אפשרי לייעץ....

חבל להוסיף עוד עצים למדורה...

בלי להכיר לעומק לא ניתן לפתור דברים כאלו

ולהוסיף כעס על אם ילדיו וכינויים בשקל וחצי על סמך כמה שורות של תיאור

מבלי לדעת מי ומה לפניך, חבל ממש.

אנומימי?

אמפתיה שנכתבה בהסתייגות וטוב שכך?

והוא שאל מה לעשות אז ענו לו מה לעשות

והוא ממשיך להנות ולאבחן את הצד השני במקום לקחת אחריות

מצידי שכל משתתפי הפורומים יכתבו פה שגרושתך מטומטמת וטיפשה ואתה צודק

אבל שאלת מה לעשות ואיך לרפא את הלב...?כנראה שאתה לא רוצה באמת.

גם עורך דין וגם פסיכולוג יעלו לך הרבה מאד כסף ולא יעזרו לך באמת

כי הבעיה , המלחמה והצרה היא בחשיבה שלך ואתה לא באמת רוצה לשנות משהו.

אבל בהצלחה.

את באמת חושבת שכחברה נכון שתיכנסי לדיון שפתחתי ותהרסי אותו?

2. אני בכל זאת מנסה לזרום עם הצעתך, אני מדבר כעת *רק על עצמי*, יש לך רעיון פרקטי מה לעשןת?

הסכמתי לתת גט ממש בהתחלה למרות שניסו להוביל אותנו להסכם על הדירה לפני הגט, כי לא העליתי על דעתי שיימרח ככה.

היו זמנים שהוצרכתי לקחת הלוואות לצורך השרידות שלי ושל הילדים, ובניתי על הדירה.

כעת, אני בקריסה כלכלית (שכמובן תפגע בסוף גם בגרושה ובילדים בהווה ובעתיד).

יש לך הצעה פרקטית?

כמובן שאם יש להן הצעה פרקטית לעזרה זה הרבה יותר ממבורך.

אני מניחה שלך יהיה הרבה יותר טוב אם תסתכל קדימה ולא אחורה.

זה לא מספיק פרקטי?

למשל תסביר לי למה הבאת את הדוגמה על הגט לפה?

זה מחזיר אותך אחורה וזה ממשיך להציב אותך כקרבן.

מחשבה מקדמת היא : מה אני יכול לעשות כעת?

יש לך מצב לשלוח בקשה להסכם, דרך עורכי הדין שאמרת שזה היה טוב?

כמובן שאתה לא כותב שם שום דבר שמזיק לך אלא סוג של עסקה

אם חשוב לך שהדירה תימכר ואתה יודע שהיא תרצה משהו אחר שאתה מוכן לשחרר

אז קדימה.

אם לא אז אין מנוס להשלים עם המציאות.

פרקטית כדי לא לקרוס? עוד עבודה? לשחרר לה את הילדים ולהצליח להשלים שעות?

אולי להשכיר יחד את הדירה ולתת לה חצי בלי לקחת את כל הכסף לעצמך ובלי להכניס נרקומנים?

האם היא רוצה את הילדים עוד?

האם היא יודעת להגיד מה היא רוצה בכלל?

עוה"ד שלי הציעה לעוה"ד שלה הצעות פרקטיות (לדוגמה בנושא הדירה שאמרה שאין התנגדות), ולא נענה.

גם עוה"ד הקודמת קבלה עבודה יסודית עם מעל 100 עמודים של חישובים לבקשתה, ולא ענתה.

הדבר היחיד שכן נענתה לגביו, האישה החליטה לא לבצע.

את מבינה שזאת לא דרך פרקטית אמתית, להעביר את המריחות לעוה"ד, כן?

למען הסר ספק, שיתפתי את עוה"ד שלי במתווים שאני מציע, ברגע שיהיה עם מי לדבר בצד השני (צריך גם עו"ד שאפשר לדבר אתו, ושגם שמי שמיוצג על ידו יהיה מחויב למה שהוא מסכם), הוא בוודאי יקדם את זה.

ושנחלק (כמו שחילקנו עד עכשיו בקיזוז החובות המשותפים ששילמתי ונשלח מעל 100 עמודים של חישובים בנושא כאמור).

אני לא מכיר שום מתווך שמוכן כעת להשכיר כאמור, אחרי שהכירו את ה"חברה".

אגב, אם את כבר מדברת אתי, לא עדיף ששוחח טלפונית/בעזרת חברה שלך/מישהו אחר במקום לפתוח הכול כאן?

להתערב עם רעיונות פרקטיים (לשלוח לעוד עבודה כדי שהחברה תוכל לנסות לסחוט עוד זה לא פרקטי).

להסתכל קדימה כשיש חובות של מאות אלפים בלי פתרון פרקטי, זה סיסמה וזה גם לא פתרון פרקטי.

אני מביא את הדוגמה של הגט, כדי להראות שלא הייתה לי כוונה להילחם ולהיפך, מספיק שהייתי קצת פחות איש שלום והכול היה נסגר לפני הגט.

לפי שורת הדין, אני לא אמור "לוותר" לה כדי ש"תסכים" למכור, ככה או ככה מומחה בית הדין יהיה כנראה כונס עוד מעט/הבנק.

אבל היות ואני לא רוצה מלחמות, הייתי מוכן לוותר על דברים מסוימים כפי שכתבתי, אם היא הייתה יודעת לנסח מה היעד שלה, וכמובן שתהיה מחוייבת אליו.

אני מגדיר משהו נורא פשוט: כשיש לך תלות בגורם חיצוני שמשפיע לך על מצב רגשי, זה נקרא "שתלטן". זה הגדרה מקצועית שלמדתי אותה, ולא תאור שנועד להעליב.

השלב הבא זה לחפש איפה בנפש שלנו יש אחיזה לדבר הזה ולנקות אותו. ההשפעה של זה על הצד השני קיימת אבל מוגבלת, מצד שני זה יכול להשפיע לגמרי על המצב הרגשי של מי שמתמודד עם אותו "צד שני" וכרגע תקוע איתו.

(ולא אכפת לי מה חושב  הצד השני, כאמור אין לנו שליטה עליו)

הנושאים שב"מחלוקת" מאוד קטנים, ביה"ד קבע כבר הכול באופן כמעט סופי, אני מוכן להתקדם על בסיס מה שקבע ואפילו לוותר על דברים שקבע כדי לשים את הסיפור מאחורינו.

בכנות, שאין לי מושג מה הטענות של הצד השני, גם אין לי מושג מה הוא רוצה בכלל, ולא מכיר אדם אחד שיודע (כולל עוה"ד שלה), מקווה שהיא יודעת, וגם את זה אני לא בטוח.

נ.ב. הערת אגב- כסף זה דבר חשוב מאוד כשאין לך ממנו, וכשצד מסוים מנסה להשאיר אותך "בלי מכנסיים" וככה גם מונע ממך לגדל את ילדיכם כמו שצריך, ב"ה שהערכאה המשפטית נתנה החלטה שאפשר לבלוע אותה ולהתקדם למרות הקושי.
רק הצד השני לא מרפה מהחלום להרוס אותי לגמרי כלכלית, ולכן מנסה שוב ושוב להפוך את  הגלגל.

הצד השני "ברוגז" לגמרי שנים, ומתעלם מכל הצעותי לנסות להתקדם ולסגור.

אני לא מכיר טיפול בחינם/לפחות בסכום סמלי. את מכירה?

 נכון להיום אין לי כסף להוצאות הבסיסיות ביותר עבורי ועבור הילדים!

ויש לי חובות של מאות אלפי ₪ שלקחתי על סמך מכירת הדירה (וכמובן הולכים ותופחים) כי לא חלמתי שהיא תמרח את זה כל כך הרבה.

את צודקת שלהבין אותה ולהסתכל עליה כמישהו שבמצוקה, *קצת* מקל.

למרחב  -  עולה רק כרטיס של קופת חולים. נחשב למקום טוב, עד כמה שאני יודעת.

רח' חירם, ליד רח' ירמיהו, ירושלים. דיסקרטי והגון.

אולי הישועה תגיע משם? הלוואי!

אני מבין שאתה מרגיש תקוע ולא מצליח למצוא דרכים להתמודד או לטפל בעצמך. 

זה מצב לא פשוט, וכולנו עוברים תקופות כאלה. לפעמים, מה שצריך זו רק החלטה קטנה להתחיל לשנות משהו — אפילו צעד קטן קדימה, כמו להקשיב באמת לעצמך ולנסות לקבל תמיכה מקצועית או מחברים קרובים.

לגבי מערכת היחסים, ויתור לא תמיד אומר להפסיד או לוותר על הכל. 

ויתור נכון הוא לתת מקום למה שחשוב לבן הזוג, מתוך הבנה שזה יוצר איזון ופתיחות לשינוי. לפעמים להראות גמישות ולקחת בחשבון את הצרכים של האישה, גרושה שלך, יכול להוביל לשינוי חיובי גם מבחינתך.

תקשיב לעצמך, תנסה להתמקד בדברים קטנים שאתה כן יכול לשנות, ואל תשכח שגם ויתור מתוך כבוד הדדי יכול להוות דרך טובה להגשים שקט נפשי ולהתקדם הלאה

קשה מאוד

יש אנשים עם מידות רעות

וכל הפסיכולוגיים בגרוש והמנטורים בחצי ש"ח

יגידו לך לנשום ולקחת אחריות.

בזמן שיש אכזריות שיטתית וניכור שלא פוסק

כלפייך.

עם הליכים ארוכים של "דיון הוכחות", מבחינתם, נותנים את הכיוון ומשדרים "תסתדרו ותשחררו אותנו כבר"...

מי שמתעקש להישאר שם, יכול לגור שם שנים.

סורי, אתה פשוט כותב בצורה שקל מאד לזהות אותך.

כבר שנים רבות שיש לנו היכרות איתה ואתה טועה טעות גדולה ומרה בקשר לכל מה שקורה.

חוץ מהדיאגנוזות שלך על המצב ועל האומללות שלך.

אתה טועה ואפשר להוכיח אחד לאחד ולעזור לך!

אם רק באמת תרצה אבל כשאתה ממשיך עם ההתמרמרות ועם העצבים ובלי לפעול לכיון חיובי

אתה גורם לך ולכולם רק להקבר עוד יותר משנתיים בבוץ המשותף.

אשמח ואעריך מאוד כל הצעה פרקטית שתעזור.

יש לכם כזאת?

נ.ב. לא כזה קריטי, יותר חשוב לי הנושא הקודם.

אבל סתם מסקרן מאיפה מגיעה הנחרצות שאני טועה אם אתם מכירים רק את הצד שלה (אפילו בתרחיש שאתם מכירים באופן הכי אינטימי שאפשר את גרושתי, גם לה בעצמה אין מןשג מה אני רוצה ומה התכנון שלי, בשל הנתק בתקשורת ישירה/בפלטפורמה רצינית אחרת.

מה השאלה המהותית פה?

ריפוי הלב לא מחייב טיפול, הוא מחייב התקדמות והבנה שהמצב שהיה נגמר.

לא משנה מי היא ומה היא ומה היא היתה!

אתה טועה בהצגת הבעיה, לדעתי.

מציעה לך לקרוא בנחת את התגובות ולסמן לעצמך מה ענו לך ומה לא

ולחדד את הניסוח שיהיה כתוב בצורה לא קרבנית

ואז ממילא התשובות יעלו בעצמם.

לענין הצעה פרקטית:

אם היה לכם נושא שהסתים בהסכמה , איך עשיתם את זה?

( שמוע שמעתי שיצאתם לנופש, למשל והיא היתה עם הילדים, איך זה התרחש הנס הזה?

סתם ככה לא נראה שמי שיוצא לנופש הוא כזה מסכן הגם שלא היה צריך לחפש בייביסיטר ופשוט תקע את ילדיו אצל אמא שלהם הגנבת והשקרנית והנצלנית....שלא ביקשה ממנו כלום ופשוט לקחה את ילדיה ונתנה להם הרבה מלחמה ללא מלחמה)

מה באמת הכי מפריע לך והיא יכולה להתגמש?

ומה הכי מפריע לה ואתה יכול להתגמש?

אפשר להעביר הצעות דרך עורכי הדין או בית הדין או המשפט לא יודעת איפה אתם מתנהלים?

מה ההצעה שלך?

מה כבר ניסית שאתה קובע שיש נתק או אין פלטפורמה רצינית?

פשוט היא שיתפה אותי לכל הזמן שהיא כל הזמן מתגמשת ונותנת ממה שאין לה עבור הילדים

אך אז רואה בפורומים ( היא שלחה לי לינק) שהגרוש שלה הכניס נרקומן לדירה שלהם

דירה שהיתה אמורה להיות ריקה משוכרות...כפי שהוא טוען פה...

הוא גם שלח תמונות של הדירה כך שאין ענין להכחיש. אם תנסה

רק להביט למציאות בעיניים ולהבין שיש מה לעשות ולא רק היא והיא צריכה להשתנות

גם לא רק הוא והוא תתקדמו שתיכם...

זה עניין של דינמיקה נכון אבל כל אחד שיקח אחריות על עצמו

וימשיך להתנהג בכבוד למרות הכל...יש לה גם המון דברים שהיא שומרת בלב....

לא רק אתה אשם אבל לא רק היא!!

בכל אופן מאז שאתם גרושים אתם חיים בנפרד כך שכדאי שתתקדמו

במיוחד אם אתם רוצים להתחתן לעבוד ולקבל שפע מלמעלה

מי שכל הזמן הולך אחורה לא יגיע לשום מקום....

כמו שאמרתי אני לא מסתיר כלום, אכן נכנס נרקומן (אחיה) לחודש אחרי שהיא הוציאה את השוכרות, וזאת הייתה טעות, אבל גם על הזמן שהוא היה אני מניח שהיא רוצה את החצי מהשכירות נטו (כמובן שהיא תקבל במסגרת איזון הזכויות והחובות).

כל הכבוד שהיא הסכימה לקחת את הילדים (גם אמרתי שאני מעריך את זה), מהמר שהיא גם נהנית מזה ולכן יותר קל לה כנראה מדברים אחרים (לא בא להגיד משהו רע, מותר כמובן ליהנות מלהיות עם הילדים, כמובן שגם אני לוקח בזמנים שהיא מבקשת).

לגבי ההמשך, לטעמי הרבה יותר יעיל למצוא פלטפורמה אחת לשנינו, אבל הצעתי כמה פעמים הצעות דרך עוה"ד שלא זכו כמעט לשום מענה, לא מעוה"ד הקודמת שלה ולא מהנוכחית.

בנוסף, דברים נדירים שעוה"ד שלה כן סכמה עם עוה"ד שלי לפני חצי שנה, כמו חתימת בלעדיות למתווך ספציפי, היא פשוט לא יישמה.

אז שוב, אודה ואעריך מאוד כל פלטפורמה מעשית ופרקטית, גם אני לא יודע בדיוק איפה אנחנו מתנהלים, והאם לדוגמה סיכומים בין עוה"ד כן יכובדו.

לגבי ריפוי הלב - אז כן, קשה לי שמי שחשבתי שהוא אדם טוב, פוגע בי ובילדים כל כך (בנושא מכירת הדירה שאין קשר בינו לבין כל שאר טענותיה, כי אפשר לשים סכום בנאמנות כפי שסוכם כמה פעמים) ולא ברור אפילו מה האינטרס שלו.

אולי יש אנשים פחות רגישים, שמבחינתם דברים נגמרים וזהו, אני גם רוצה לגמור, אבל לא בשבירה אלא בסגירת מעגל.

אם לדברייך את מכירה כל כך את הגרושה, אז אדרבה אולי תוכלי לעזור לנו.

אני יכול להתגמש על הרבה דברים, יש לי הצעות לכמה מתווים לסגור הכול.

אבל שבאמת תחליט כאמור איפה אנחנו מתנהלים.

האם בגישור כפי שהצעתי הרבה פעמים וכנראה אין יותר יעיל ממנו (כמובן שכל אחד יכול להתייעץ בנפרד עם מי שירצה)?

אם בכל זאת רוצה שהכול יהיה דרך עו"ד, האם יש לה עו"ד רציניים שרוצים לקדם דברים לסגור הכול ולא למרוח? 

האם היא תהיה מחויבת למה שעוה"ד יצליחו לסכם או שזה שוב יימרח?

שוב ושוב אתה פונה למה שהיא צריכה לעשות!

אתה תיתן הצעה ואם היא לא תזרום היא הבעיתית...

אין לך הבנה לעומק של הצרכים שלך ושלה ואז ממילא כל המאמצים לא יצליחו.

אם לא תיקח אחריות על החלק שלך בלבד לא יהיה על מה לגשר....

אם תיתפס שוב ושוב כלא אחראי ולא אמין

זה הבעיה שלך אבל אתה הוא זה שגורר את כולכם לבוץ.

הדוגמא על הנופש היתה להראות איך כן יש הסכמות

אם תרצה להמשיך אותם כדי לך לשבת ולפצח אסטרטגית את מה שהיה כדי להצליח במה שיהיה

האם יש מקום בו ניתן להגיע להסכמות מ2 הצדדים?

אין מה לתת הצעות לפני ששנינו מסכימים שהיעד הוא לסיים הכול, ואז ההצעות לא יעזרו כלום, ורק ישמשו כעוד כלי לסחיטתי.

ספציפית החברה של האם שעזרה לנו בנושא הנופש אמרה שהאם לא מסכימה שהעניינים הכספיים ינוהלו בעזרתה.

אז שוב, מבקש לדעת מה כן, האם יש מקום בו אוכל להציע הצעה ולקבל תגובה רצינית כלשהי מהצד השני, כשהוא גם מחוייב לסיום התהליך?

אז לא ניתן לעזור לך...נשמע שאתה מתנהל בצורה לא ברורה

רגע מוותר ורוצה לגשר ורגע עומד על הדין. יש פה דברים שמותר לבן אדם לחשוב פתאום אחרת

מה הבעיה שהיא לא חותמת בלעדיות? אולי היא ביררה שבלעדיות תגרום לכם להרוויח פחות?

אולי היא לא סומכת על מי שהיה שם?

אתה צריך לשבת עם עצמך ולכתוב נקודות לעצמך אם אתה כנה ורוצה באמת להתרפא ולהתקדם,

למרות שמצהירה כל הזמן ש"הכול דרך עורכי הדין".

כמובן שזה לבד לא האישיו הגדול.

האישיו הגדול זה מריחת המכירה במשך שנתיים, חזרה קבועה מהסכמות שהושגו מולי וכך דרך עוה"ד כאמור.

, מריחת מתווכים אחרי שנותנת להם הבטחות (למרות שהיו כמה הצעות גבוהות מהערכת השמאי).

כיום, כמעט שום מתווך כבר לא מוכן לעבוד על הדירה, חלק קטן מתוכם מוכן לעבוד בתנאי שלא תהיה לה שום תקשורת אתו.

באופן כללי, לדירה יוצא שם של דירת רפאים שלא כדאי להתעסק אתה.

יש גם חוב משכנתא שמאז שהיא הוציאה את השוכרות לא שולם, ועוד מעט הבנק יתחיל בהליכי גבייה (אא"כ "מומחה בית הדין" יקבל את המינוי להיות כונס שזה היעד עליו רמז לי, כנראה שאין ברירה, השאלה למה היינו צריכים להגיע עד לשם).

תעבור למשל על השרשור הזה אם תהיה מיטיב לכת על עוד שרשורים

ותכתוב רק את כמות התיאורים והפעולות שאתה מכנה או מאשים אותה בהם

למשל; היא מורחת, היא משקרת, היא וכו’

ותיקח אחריות על החלק שלך פשוט לנקות את כל מה שהיא והיא והיא

ותכתוב אני היתי רוצה ש...רק אני ורק אחריות על עצמי.

זה הדרך לריפוי!!! והנה שוב תוך כדי תגובה אתה כותב היא והיא והיא...

מאחלת לך הצלחה, אתה לא תצא ככה מהבוץ גם לא עוד 70 שנה.

לא תתחתן ולא תצליח ככה בחיים. אתה חי איתה ביחד אתה בכעס שלך ובטינה שלך לא מגרש אותה

לא משחרר. אתה נושם אותה בשכבך ובקומך.

גם אם תרוויח כסף לא יהיה לך בו ברכה הוא לא יחזיק...אתה בבוץ ולא רוצה לצאת...

רוצה לעזור לך אבל אי אפשר.

אני אכן רוצה טיפול, אבל לא מניק אנונימי שגם מצהיר שהוא "מכיר את הגרושה טוב", ואותי כנראה לא מכיר (אפילו אם את הגרושה בעצמה, אינך מכירה אותי בשנים האחרונות).

אני לא "נושם אותה", אני נושם את החובות של מאות אלפי שקלים אליהם היא הכניסה אותי ואת הילדים.

אין לי שום עניין בה באופן כללי, ואני לא מחפש "להרוויח כסף".

אשמח כאמור לעצות פרקטיות איך "לצאת מהבוץ", אבל פחות בסגנון של "אם אין לחם תאכלו עוגות".

תודה.

וששניכם מאוד רוצים להיות בטוב.

אם יש לכם תיווך, תשתמשו בו לטובה.

תמכרו את הדירה, הוא יוכל ללכת לטיפול שהוא צריך בשביל להשתחרר ממה שקרה בנישואים, בגירושין.

זה שווה לך. הוא יהיה אבא טוב יותר, גרוש טוב יותר.

תסגרו מה שצריך ותתקדמו לשלב הבא שלכם-

הורים משותפים לילדים מקסימים שצריכים להבריא מכל המלחמה הזאת, ומגיע להם את כל הטוב שבעולם.

אני לא "עומד על שום דין".

היעד שלי הוא ששנינו והילדים נעמוד על רגלינו ונתקדם.

כמו שכתבתי, הפסיקה הזמנית של ביה"ד במכלול הנושאים, הוא משהו שאני יכול לחיות אתו, ובלי לפגוע בזכויןת, אני יכול גם לוותר על חלק מהדברים ש"קיבלתי" במסגרת הסכם כולל עם מחוייבות הדדית.

זה לא אומר שאני מוותר על "כל דבר", וזה לא אומר שיש לי זכות מוסרית לתת לצד השני להשאיר אותי ואת הילדים בלי כלום.

במיוחד אם גם אז, הצד השני לא מוכן להתחייב על כלום מצידו (ואפילו לא על הפסקת המלחמה).

כפי שכתבתי, מיציתי לגמרי את נושא המלחמות אליו להבנתי לא היינו צריכים להיקלע מלכתחילה בכלל.

אשמח מאוד ואעריך כל מי שיציע דרך פרקטית בה נוכל להפסיק לכלות את ימינו ושנותינו בשטויות במקום להתקדם לצמיחה ולהצמחת הילדים.

האם יש לכם/לגרושה משהו כזה?

חושב שאלוקים ואני מאוד נעריך הצעות כאלו (יכול גם לשלם על בסיס הצלחה).

בשל מיצוי המלחמה כאמור, אינני רואה סיבה להגיב לחלק המשתלח מתוך תגובתך, חושב שבריא מאוד לשנינו ולילדים שנתקדם לשלב הבא.

פרקטית בנפש שלך, אתה צריך להשתחרר ממנה. לשים את כל הניירות מעוכרי הדין במדף למעלה. לטפל בזה כשצריך ובשאר הזמן אם הנושא הזה צף פשוט לעשות עבודה להתעלם ממנו.

(ויש לי עוד כמה רעיונות, אבל זה כבר צריך להכיר אותך יותר, בסוף יש מנגנון אצלך שאיפשר לדבר הזה לקרות).

כמו שאמרתי מההתחלה, היעד שלי הוא לסיים יפה.

יכול להיות שבעבר היו מילים לא נעימות שנאמרו, וגם בשרשור הזה אולי נגררתי קצת למרות שלא רציתי.

השאיפה שלי היא שנצליח לצאת מזה, לצמוח ולהתקדם בחיים, אני עדיין חושב שזה אפשרי.

אם אלוקים יהיה בעזרתך ויתרשם מנכונתך ומכך שאתה לא נגרר יותר

לא משנה מה ואתה לא מקטר אלא מוביל

הוא ישלם לך גם לא על בסיס הצלחה אלא על כל נסיון.

כתבת למעלה שלך יש קשר ישיר לאלוקים והוא ואתה תודו למי שיעזור

ואתה מוכן לשלם על בסיס הצלחה

אתה כנראה לא קןרא את עצמך, רק מה שאחרים עושים נקלט

אבל נקלט בפי מאה ממה שכתבו. זו בעיתיות שמולידה היגררות וככה לא מסיימים כלום.

ביקשת עזרה ולא נעזרת. אני מיציתי, נראה שאתה מחפש מה לשגע את המח.

וגם מעניין אם אין לך כסף ואתה פושט את המכנסיים מאיפה אתה מבטיח כסף לאנשים

וגם על זה אתה תאשים את הגרושה שהוצאת מלא כסף ולא הצלחת להזיז אותך

אני אמרתי: הבן אדם היחיד שצריך לזוז ולהשתנות כדי שיצא מהבוץ זה רק אתה.

אם יש להם הצעות פרקטיות-בשמחה.

אני מוכן להציע כסף למי שיעזןר להביא את הסיפור לידי גמר בצורה מכובדת, אני בטוח שהגרושה גם תשמח שהדירה תימכר בהסכמה ולא על ידי כונס/הבנק.

אחרי שהוא החליט להתערב ולהשתלח ולא מפסיק.

.

חשוב לומר, שזה יותר מאבסורדי שצד האם ש*כל הזמן* רוצה שצד האב דאג לכל הנושאים הכלכליים של 2 הבתים, ואם לדעתה לא מקבל ת מספיק, הולכת לכל מקום לספר כמה הילדים "אומללים" כביכול כי יש גבול ליכולןת של האב.

כשהאב  מבקש מהאם לא להביא אגורה כלשהי, אלא בסה"כ להפסיק את ההתנהלות שמביאה אותו לקריסה כלכלית(ושאיןמה שימנע ממנו את האפשרות לתת אוכל ובית לילדים כשהם אצלו, ואת המזונות שכל כך חשובים לאם

( במיוחד שבהתנהלות זאת אין שום היגיון גם לצד של האם שלדבריה צריכה כסף בדחיפות, אז למה לא למכור?).

אז, הכול "אחריותו" ואי אפשר לצפות מהאם להפסיק את ההתנהלות האלימה הזאת כלפי ילדיה.

מומלץ להסתכל במראה מדי פעם.

אני אכן לא רוצה להיגרר למלחמות והתכתשויות מיותרות.

יחד עם זאת, אם רצונך לעזור,מבקש שתתמקדי  יותר בפתרונות פרקטיים כפי שביקשתי הבוקר.

ופחות בניתוח התנהגותי ואישיותי, מה שיכול להיחוות כחדירה שלא מתאימה.

אתה זכאי לטיפול נפשי דרך קופת החולים שלך. מדובר על 30 מפגשים.

תפנה לרופא שלך ותסביר לו את המצב. הוא יוציא לך הפניה. במזכירות תבקש שירזו לך את התהליך...

דבר נוסף, אתה יכול לגשת למרכז לבריאות הנפש העירונית ולבקש מהם סיוע- והם יעזרו לך.

ללא כל סיוע נפשי הוא בתשלום פרטי.

והאחרון הפחות חבייב- לפנות למרכז למשפחה העירוני (אגף ברווחה) ולספר את המצב וגם להם יש מענה טיפוללי רחב.

* חשוב לדעת שיש מקומות עם זמן המתנה.

במון הצלחה.

וגם זה יעבור... זה לא מצב בו תהיה תקוע לנצח (אותי זה ניחם בתקופות קשות לפני ואחרי הגט)

ברור שהכותב אכן במצוקה, וגירושין (כל גירושין) הם סיטואציה כואבת ומורכבת עם השלכות קשות כמעט בכל תחום אבל בעיקר כלכלי, ונפשי. כמו כן ברור שגירושין ברוב המקרים הם בחירה בין מצב בלתי אפשרי א. לבין מצב קשה מאוד ב.  

לבחירה לא להתגרש במצבים מסוימים יהיו השלכות קשות, כנ"ל לבחירה להתגרש יהיו השלכות קשות אחרות וצריך להחליט מה עדיף. ועוד לא אמרנו כלום על מקרה שיש ילדים ... בכל מקרה  בנידון של הכותב הרי ששמענו רק אותו ולא את גרושתו. ובוודאי שהוא נאמן עלינו ותיאר מצוקה אמתית ואותנטית. אלא שזה תמיד חלק אחד של הסיפור.  יכול מאוד שאם נשמע את הצד שלה הסימפטיה תעבור אליה..

בכל מקרה האדם הזה זקוק לעצה ועזרה שמתחלקת לשלושה תחומים שונים. 1 . איך גומרים את הסגה המשפטית/ כספית, קרי חלוקת רכוש, מזונות אם נדרש, הסדרי ראיה  וכ' (מדבריו נראה שזה כבר די מסוכם, אבל צריך לסיים ולסגור קצוות)

2.מצב כלכלי בעקבות ההוצאות והעליות הכספיות הגבוהות שכרוכות בגירושין 3. איך ברמה האישית והרגשית משחררים ומתקדמים הלאה אולי לזוגיות אחרת ופרק ב' מוצלח יותר.

 בשני החלקים הראשונים אין מנוס מלהתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים ומנוסים בתחומם. שיעזרו לו לסיים את ההתנהלות מול הצד השני בהסכמה ובהוצאה כספית אפשרית וריאלית למצבו. כנ"ל ייעוץ כלכלי פיננסי שיעזור לו להתנהל נכון יותר במצב הכלכלי החדש.

גם במצב הרגשי נכון להיעזר באנשי מקצוע אמינים ומנוסים. אבל אם אין אפשרות, אפשר גם מעגלים קרובים כמו משפחה וחברים נאמנים שיכולים לייעץ עצה טובה ולתמוך רגשית. כנ"ל רב שנאמן על האיש. אלה מכירים אותו ואת המקרה על כלל פרטיו יכולים לתת עצה או עזרה נכונה. 

בכל מקרה גם בלי להכיר את האיש , באופן כללי מתוך דבריו עולה כי הוא עדיין פגוע מהקשר ומהליך הגרושין. זה אמנם לא פשוט אבל זה דווקא כן תלוי בו. והוא יכול להוריד עוצמות ואנרגיות שמבוזבזות על כעס ועלבון ע"י החלטה שזה כבר פחות מעסיק אותו רגשית והוא לא מסתכל יותר אחורה ומתפלש במה שהיה, אלא קדימה איך יוצרים מציאות חדשה. ואם יש עניינים טכניים לא סגורים לנטרל רגש ולהתעסק ברמה עניינית מקצועית, חוקית וכ' בלבד, עם מינימום מעורבות רגשית. לא קל ולא פשוט אבל הכרחי כדי לייצב מצב ולהתקדם הלאה. בהצלחה.

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אבל אינה עובדת כבר.

יש כל מיני סוגי יעוצים - צריכה לנסות לראות מה מדבר אלייך. 

טיפולים קלאסים וטיפולים התנהגותיים וגשטאלט וטיפול

באמנות ובדרמה, הרבה סוגים.

באמת איני מכירה אותך כדי לדעת לייעץ חושבת שאולי הזדרזתי מדי

להציע  ט יפול, כי קשה מפורום להכיר אדם, את הקושי האמיתי שלו....

איכשלאיהיה - יש לי חברה שניסתה יעוצים וטיפולים מסוגים שונים

עד שהגיעה למה שבאמת עזר לה; פשוט התאים לה ספציפית.

כלומר, לא צריך להרים ידיים אלא לנסות. ושוב לנסות, מה מתאים,

עם מה אני מתחבר, מה עוזר לי. מה יותר חשוב מלהיות מודעים, ככל

האפשר, לעצמנו, כך שנוכל לשמור על עצמנו ולא לחזור על טעויות

חוזרות ונשנות (אם אכן אלו טעויות, לא מכירה אותך כדי לדעת).

ולבקש מהשם, ממש, להאמין שהוא יזמן לנו את השליח המתאים.

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

שלא לתכנן כלום ליום חמישי.

לא פגישות חשובות, לא יום עמוס ומלא משימות, כלום.

הוא צדק מאוד

לשמחתי - מסיבות טכניות מטופשות לא הייתה לי עבודה היום

וויתרתי וראיתי סרט, וגם אז נרדמתי באמצע

אבל נצטרך להתמודד.

את ההכנות אליו פחות...

אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).

ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.

האלרגיות...

יש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.

אגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...

בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה

נתקפת עצבנות מיוחדת לקראת פסח; ההכנות..

חושבת וכך שומעת שאנו הנשים מתייחסות להכנות

הפיזיות לקראת החג, לא באופן פרופורציונלי..

איך אמר הרב גנס שליט"א?  

אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח...

אם היינו רק מתרכזים בהוצאת החמץ, כמה יותר קל

ונינוח זה היה...

אפשר להתכונן לפסח ב6 שעות....אמר ואומרים

רבנים.

אבל יש מן שגעון של נקיון אביב קדחתני כזה.

כשיודעים להשתמש בזה זה נכס.

שאפשר להגיע "לדעת להשתמש בזה" בלי לירוק דם בשביל זה? ואם לא האם זה בכלל שווה את המאמץ?

מה שגם הופך את הרעיון לפחות דרמטי, ויותר מתקבל על הדעת, לדעתי.

ניסוח פשוט הוא שיש לאדם אופי מסוים / נתונים מסוימים, ובהינתן אלו, תפקידו הוא לפעול באופן הטוב ביותר שיוכל.

מסכים גם עם זה וגם עם מה שאליעזר כתב, ברור שאתה עושה הכי טוב עם מה שיש ואין מה להתחיל לחשוב אם זה שווה את המאמץ או לא כי אין ברירה.
רציתי לשאול על הצד החיובי שכתבו פה ("חיים בעוצמה מוגברת") או איך שאתה קראת לזה "נכס כשיודעים להשתמש". המעבר מ1- ל0 (כביכול) אני מבין שבאמת אין בחירה, כי אחרת אתה נשרף. אבל לדעת להשתמש ו"לנצל" את זה כדי להעשיר את חוויית החיים שלך, מ0 ל1 או ל10. את זה אתה גם רואה בתוך האין בחירה לרגיש מאד/ תהליך מוכרח? או שבפועל הרוב מתאמץ בלהמשיך לחיות בבינוניות רק כדי לא להישרף. כל אחד לגופו זה ברור, שואל באופן כללי לתפיסתכם כמדגם

בשלב הראשון מנסים "לעשות הכל" כדי לעשות דברים בסיסיים בעיני הסביבה או בעיני עצמי. כלומר בעצם נכנסים לעומק העניין לא כי רוצים אלא כי אין ברירה. אחר כך מגיע שלב אחר שבו הכאב הבסיסי של המוזרות/ההצפה/כל אחד והכאב שלו כבר לא מנהל אותך. אתה כבר מבין בערך איך המנגנון עובד ואז אפשר להמשיך איתו הלאה.

שאני נמנע מלומר בהקשרים כאלה שאין ברירה / בחירה.

יש ברירה... גם שלא לעשות כלום / להיכנע / להתייאש זו אפשרות, טכנית. יש אפילו מי שהיה בוחר בה...

מה שכמובן פותח את השער להערכה אמיתית עבור מי שבוחר לפעול - כפי שתפקידו לעשות.

אתה מנסה לעשות דברים והם לא קורים כי המערכת שלך לא בנויה לזה. לפחות לא כרגע. היא צריכה את הקשב שלה לפני כן.

פשוט להתייאש או להיכנע לא פותר את הבעיה. אתה ממשיך לסבול.

אבל טכנית האפשרות קיימת. זה לא באמת שאין ברירה. אם להתאמץ מפחיד / כואב לאנשים מסוימים יותר מלהיכנע, הם עלולים לבחור להיכנע.

מה שמחזק מצד אחד את התשבחות שמגיעות למי שבוחר להתאמץ...

ומצד שני מבהיר שלומר למישהו אחר "תתאמץ, פשוט אין לך ברירה" לאו דווקא יחזק אותו. יש ברירה להיכנע, ואנחנו מנסים לעודד אותו שלא לבחור בה - נדרש דיבור יותר מעמיק כאן.

(נראה לי שהצד השני הזה הוא שדחף אותי להגיב.)

בהקשר הזה, נניח, לפעמים מספרים בשם ניצולי שואה ש"כשרעבים אוכלים הכל". לפעמים, גם בהכרזה נחרצת שמי שעומד מולם כרגע "לא באמת רעב", אם הוא לא מוכן לאכול מה שמוצע לו.

התשובה שלי לאמירות כנ"ל היא שאני בהחלט מאמין לאותם ניצולי שואה - כנראה הם כאלו שבאמת מוכנים לאכול הכל כשרעבים. זה בוודאי עזר להם לעבור את הצרות ההן. אבל שמעתי שהיו גם כך־וכך שלא שרדו...

תורף העניין - בהחלט יכול להיות שעומד מולך אדם מפונק, שפשוט לא יכול לסבול אוכל מסוים. באופן מקביל - בהחלט יכול להיות שעומד מולך מישהו שבאמת קשה לו להיות פעיל בתנאים / בתחומים מסוימים. אכן, אדם כזה כנראה לא היה מצליח לעבור צרות כמו בתקופת השואה. זו לא סיבה לזלזל בו, אלא דווקא לראות איך עוזרים לו כנגד הקושי ברצינות.

להינות מהפרטים הקטנים

להתרגש המון

להכיר אחרים ברמה עמוקה

לראות מה שאחרים לא רואים - לפעמים זה מקשה, אבל במהות הענין, זה טוב בהחלט

להיות רגיש לאחרים וכך להגיע ליותר נתינה

לאהוב לעומק

ובטח יש עוד......

אני אדם לא רגיש בעליל. אדיש לחתולין. עם כל אינספור היתרונות שזה מעניק לי, איני מסוגל להרגיש אהבה אמיתית, אמפתיה אמיתית, איני יכול לבכות באמת, איני יכול לבכות עם מישהו, חסר לי החיבור הפנימי העמוק לעולם ולאנשים. אני שמח אמנם במי שאני, אבל הֱיה אתה שמח במי שאתה.

כי אני לא יודע איך הרגישות מתבטאת אצלך, ומה רלוונטי.

מעוניין לפרט?

לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.

בסך הכל

רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור. 

לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,

ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.

והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.

כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.

ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.

אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.

לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי). 

כן כדאי ללכת למטפל רגיש

או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום

ולהתייחס לזה נכון 

מצד אחד רק רגישים יבינו עד העצם. מצד שני כאלה שהם לא יכולים לקדם אותך יותר

לכל מטופל יש המטפל שלו.