אני יכול לנסות לנחש, אבל אשמח אם יקלו מעלי בנושא...

זהו. לא היה לי מילים מעבר אבל גם לא רציתי להתעלם.

מכיר יותר מדי נפגעים כאלה... שולח לך חיזוק

האם אי אפשר להמשיך למרות הבאלאגן?   הרי כבר התגרשתם. 

לעשות משהו שאתה אוהב, להרשם למשהו, משהו נחמד, שישמח....

להתנתק קצת, להסיח את הדעת , לקחת אוויר ....

מה עם חופשה נחמדה באיזה מקום שקט ומרגיע? (אפילו לקחת הלוואה 

אם זה אפשרי. יש אפשרות שההורים או מישהו קרוב יעזרו בזה?

ישועת השם כהרף עין. זה באמת. לא קלישאה. ישועת השם כהרף עין.

לא יכול יותר השם, תעזור לי!!

לא להתייאש. ככה זה בינתיים. וזה יעבור בעזרת השם.

ואולי תוותר לה על משהו?

הבריאות שלך יותר חשובה.

אבל אולי אני לא מבינה.   

סליחה. ובהצלחה. המון! 

פה, זה לא עניין של ויתור או לא, יש צד שני שמורח הכול, מתעקש להמשיך כל דבר בערכאות משפטיות בדיונים שלא נגמרים.

הלוואי שהייתי בשלב שאפשר לקחת הלוואות, אני כבר הרבה אחר כך, רגע לפני קריסה גמורה, בשל התעללות הצד השני במריחת מכירת הדירה.

היא הוציאה את השוכרות ו"הרוויחה" שדפקה את שנינו.

אבל אני באמת רוצה להיות עם הפנים קדימה.

למכור את חלקך בדירה למישהו שמתמחה בזה. בעבר נתקלתי בסכסוך משפחתי שאחד הצדדים פשוט מכר את חלקו בדירה למשקיע  נדל"ן ויצא מהסיפור הזה.

המשקיע חמש דקות אחרי עסקת המכירה הלך לבית המשפט וביקש פירוק שיתוף ואז קנה את כל הנכס.

קל מאד להכנס לקורבנות והרגשת נפגעת אבל צריך לחשוב לעזור לפותח

איך יוצאים מהבוץ? חושבים מה אפשר לעשות? מה יעזור לי למעני 

יש לי זמנים של שקט מה אני עושה בהם?

אם תמיד רציתי ללמוד !או לבדוק דברים יש לי עכשיו זמן או אפשרות לבדוק? ללמוד?

מה כן? תמיד החיוביות תעזור לנו.

אם יש תוקפנות בשיח מצידך או מצידה להוריד את גובה הלהבות

להראות שאין פה מלחמה יש שותפים ולמצוא אינטרסים משותפים באמת כדי משם להתקדם

תקראו על תקשורת מקרבת. זה כלי שאפשר להסתדר בו גם עם חמאס משהו מדהים

אתה חושב טוב על השני והוא מרגיש את זה זה אנרגיות

תמצא 4 דברים טובים שיש בעולם 4 דברים טובים בגרושה תחשוב עליה טוב ותדמיין שאתה משחרר אותה לחיים טובים

כשתשחרר אותה, אתה תשתחרר אתה לא קרבן, היא לא תוקף ולא להפך

אתם שותפים. ושכל אחד יעשהמה שהוא טוב בו

לפעמים נשים הן כמו נמרות טורפות כי הן חושבות שיגעו להן בבית או בילדים אם יש...

ואז הכל פה אי הבנה כי אתם נשמעים אנשים טובים והאמהות בטעות מזהות סכנה כנראה

אלא אם כן הן באמת מאוימות ממשהו???

שווה לנסות להרגע ולהרגיע.

כמו טיפול רגשי לדמיין שהאישה היא כמו ילד קטן שנשכב ברצפה

ושמנסים לדבר איתו להבין

טיפול רגשי יש בקופת חולים ובבריאות הנפש ובשאר העמותות, לא?

הרבה פעמים אנחנו רוצים משהו ואז מונעים מעצמינו בגלל איקס ואי זד 

ולהפיל על הצד השני זו דוגמה לחוסר לקיחת אחריות ( בגלל הגרושה)

תדמיינו מה הצד השני היה אומר? גם לו יש אשמה בטח להפיל עליכם??

אז מה לא תגמרו כך ולנצח לא תתקדמו? חוץ מכסף יש עוד דברים בחיים...ו

אני מכיר זוגות שארבעים שנה זוכרים אחד לשני מגיל 0 כמה הוא פגע בהם זו התקטננות והתחשבנות מתישה 

שלא נגמרת.

אם יש לכם ילדים מה יהיה איתם? לנצח הם יאכלו סרטים על מה שאבא עשה לאמא ולהפך?

אתה הרי אומר שזה דברים קטנים לפה או לשם אז מה מונע ממך לסיים עם זה?

מה באמת אתם רוצים לקבל ולהשיג? מה אפשר לוותר? אם אתם רוצים להתקדם לא תוכלו להמשיך ככה

צריך לוותר על הרגלים ישנים ולשנות צורת חשיבה.

יש מצב שאימון או cbt יעזור אבל קודם כל לשחרר שליטה לנטרל אשמה

ולא להחזיק את כל הביצים בסל אחד, מאמינים שכשיש שחרור הצד השני ירגיש את זה וכוחכם תתקדמו.

הצד השני מונע את זה באופן אקטיבי, נושאים כמו חלוקת רכוש וכו', לא מסביר לרגע למה הוא מונע ומורח.
גם לא מבצע מה שעוה"ד שלו מסכמים, ובאופן כללי פאסיבי ולא מדבר מילה על שום תחום.
אני מזמן מוכן גם "לוותר" על דברים שקיבלתי ולהתקדם הלאה אם באמת נגמור הכול, אבל כאמור, הצד השני מתחמק מכל תקשורת, וגם לא מציע פלטפורמה רצינית אחרת להתקדם.

לא הבנתי איך הגעתם לאשמה ממה שכתבתי, כשלא הזכרתי את הנושא בכלל.

אני רוצה טיפול מעמיק ולא cbt, אבל כאמור אין כסף לאוכל ולשכירות, בשל מריחת הזמן של הצד השני בחלוקת הרכוש.

בלי להכיר לעומק ובהסתייגות.

שהצד השני מנסה להיות 'שתלטן' (זה מונח מקצועי, לא תאור מזלזל) על הסיטואציה.

זה לא רציונלי אלא רגשי (ואולי אנרגטי), והייתי מחפש שם.

אפשרות שניה שכלית יותר: כל חודש מריחה הדירה שלה. וממילא היא מרוויחה מזה.

השאלה מה הפתרון.

בנוסף, איך חייתי עם אדם כזה  שנים, נפתחתי אליו, השקעתי וכו', ולא שמתי לב לנטייה הזאת.

יש אצלך במערכת משהו שמסוגל לעבוד עם אנשים כאלה ונמשך אליהם. זה שהצד השני מתנהג בטמטום או רשעות זה נכון וזה כרגע עובדה מוגמרת. אבל להבנתי יש אצלך משהו שמאפשר למנגנון הזה לדרוך עליך ואיפשר לדרוך עליך במשך השנים שחיית איתה ואולי אף בחרת להתחתן איתה בגללו.

זה לא נאמר בכעס או בנסיון לזלזל בך. רק שתשים לב, כי משם אפשר לשנות.

אבל אנו לא מכירים את הצד השני!

לא מבינים ממש לאשורו את המצב.

ומה עם לנסות לחזור? אולי זה מה שאשתך היתה רוצה באיזה מקום ולכן היא מושכת ומושכת...?

זה גם אומר שאין לו את הכלים להתמודד עם זה לבד.

ולכן לדעתי שנה סדר עדיפויות ולך לטיפול ולייעוץ.

אין חבוש מתיר עצמו.

עוד נקודה,

על כל נקודה שסיפרת כאן יש אלף נקודות שאנחנו לא יודעים עליך,

אז קשה עד בלתי אפשרי לייעץ....

חבל להוסיף עוד עצים למדורה...

בלי להכיר לעומק לא ניתן לפתור דברים כאלו

ולהוסיף כעס על אם ילדיו וכינויים בשקל וחצי על סמך כמה שורות של תיאור

מבלי לדעת מי ומה לפניך, חבל ממש.

אנומימי?

אמפתיה שנכתבה בהסתייגות וטוב שכך?

והוא שאל מה לעשות אז ענו לו מה לעשות

והוא ממשיך להנות ולאבחן את הצד השני במקום לקחת אחריות

מצידי שכל משתתפי הפורומים יכתבו פה שגרושתך מטומטמת וטיפשה ואתה צודק

אבל שאלת מה לעשות ואיך לרפא את הלב...?כנראה שאתה לא רוצה באמת.

גם עורך דין וגם פסיכולוג יעלו לך הרבה מאד כסף ולא יעזרו לך באמת

כי הבעיה , המלחמה והצרה היא בחשיבה שלך ואתה לא באמת רוצה לשנות משהו.

אבל בהצלחה.

את באמת חושבת שכחברה נכון שתיכנסי לדיון שפתחתי ותהרסי אותו?

2. אני בכל זאת מנסה לזרום עם הצעתך, אני מדבר כעת *רק על עצמי*, יש לך רעיון פרקטי מה לעשןת?

הסכמתי לתת גט ממש בהתחלה למרות שניסו להוביל אותנו להסכם על הדירה לפני הגט, כי לא העליתי על דעתי שיימרח ככה.

היו זמנים שהוצרכתי לקחת הלוואות לצורך השרידות שלי ושל הילדים, ובניתי על הדירה.

כעת, אני בקריסה כלכלית (שכמובן תפגע בסוף גם בגרושה ובילדים בהווה ובעתיד).

יש לך הצעה פרקטית?

כמובן שאם יש להן הצעה פרקטית לעזרה זה הרבה יותר ממבורך.

אני מניחה שלך יהיה הרבה יותר טוב אם תסתכל קדימה ולא אחורה.

זה לא מספיק פרקטי?

למשל תסביר לי למה הבאת את הדוגמה על הגט לפה?

זה מחזיר אותך אחורה וזה ממשיך להציב אותך כקרבן.

מחשבה מקדמת היא : מה אני יכול לעשות כעת?

יש לך מצב לשלוח בקשה להסכם, דרך עורכי הדין שאמרת שזה היה טוב?

כמובן שאתה לא כותב שם שום דבר שמזיק לך אלא סוג של עסקה

אם חשוב לך שהדירה תימכר ואתה יודע שהיא תרצה משהו אחר שאתה מוכן לשחרר

אז קדימה.

אם לא אז אין מנוס להשלים עם המציאות.

פרקטית כדי לא לקרוס? עוד עבודה? לשחרר לה את הילדים ולהצליח להשלים שעות?

אולי להשכיר יחד את הדירה ולתת לה חצי בלי לקחת את כל הכסף לעצמך ובלי להכניס נרקומנים?

האם היא רוצה את הילדים עוד?

האם היא יודעת להגיד מה היא רוצה בכלל?

עוה"ד שלי הציעה לעוה"ד שלה הצעות פרקטיות (לדוגמה בנושא הדירה שאמרה שאין התנגדות), ולא נענה.

גם עוה"ד הקודמת קבלה עבודה יסודית עם מעל 100 עמודים של חישובים לבקשתה, ולא ענתה.

הדבר היחיד שכן נענתה לגביו, האישה החליטה לא לבצע.

את מבינה שזאת לא דרך פרקטית אמתית, להעביר את המריחות לעוה"ד, כן?

למען הסר ספק, שיתפתי את עוה"ד שלי במתווים שאני מציע, ברגע שיהיה עם מי לדבר בצד השני (צריך גם עו"ד שאפשר לדבר אתו, ושגם שמי שמיוצג על ידו יהיה מחויב למה שהוא מסכם), הוא בוודאי יקדם את זה.

ושנחלק (כמו שחילקנו עד עכשיו בקיזוז החובות המשותפים ששילמתי ונשלח מעל 100 עמודים של חישובים בנושא כאמור).

אני לא מכיר שום מתווך שמוכן כעת להשכיר כאמור, אחרי שהכירו את ה"חברה".

אגב, אם את כבר מדברת אתי, לא עדיף ששוחח טלפונית/בעזרת חברה שלך/מישהו אחר במקום לפתוח הכול כאן?

להתערב עם רעיונות פרקטיים (לשלוח לעוד עבודה כדי שהחברה תוכל לנסות לסחוט עוד זה לא פרקטי).

להסתכל קדימה כשיש חובות של מאות אלפים בלי פתרון פרקטי, זה סיסמה וזה גם לא פתרון פרקטי.

אני מביא את הדוגמה של הגט, כדי להראות שלא הייתה לי כוונה להילחם ולהיפך, מספיק שהייתי קצת פחות איש שלום והכול היה נסגר לפני הגט.

לפי שורת הדין, אני לא אמור "לוותר" לה כדי ש"תסכים" למכור, ככה או ככה מומחה בית הדין יהיה כנראה כונס עוד מעט/הבנק.

אבל היות ואני לא רוצה מלחמות, הייתי מוכן לוותר על דברים מסוימים כפי שכתבתי, אם היא הייתה יודעת לנסח מה היעד שלה, וכמובן שתהיה מחוייבת אליו.

אני מגדיר משהו נורא פשוט: כשיש לך תלות בגורם חיצוני שמשפיע לך על מצב רגשי, זה נקרא "שתלטן". זה הגדרה מקצועית שלמדתי אותה, ולא תאור שנועד להעליב.

השלב הבא זה לחפש איפה בנפש שלנו יש אחיזה לדבר הזה ולנקות אותו. ההשפעה של זה על הצד השני קיימת אבל מוגבלת, מצד שני זה יכול להשפיע לגמרי על המצב הרגשי של מי שמתמודד עם אותו "צד שני" וכרגע תקוע איתו.

(ולא אכפת לי מה חושב  הצד השני, כאמור אין לנו שליטה עליו)

הנושאים שב"מחלוקת" מאוד קטנים, ביה"ד קבע כבר הכול באופן כמעט סופי, אני מוכן להתקדם על בסיס מה שקבע ואפילו לוותר על דברים שקבע כדי לשים את הסיפור מאחורינו.

בכנות, שאין לי מושג מה הטענות של הצד השני, גם אין לי מושג מה הוא רוצה בכלל, ולא מכיר אדם אחד שיודע (כולל עוה"ד שלה), מקווה שהיא יודעת, וגם את זה אני לא בטוח.

נ.ב. הערת אגב- כסף זה דבר חשוב מאוד כשאין לך ממנו, וכשצד מסוים מנסה להשאיר אותך "בלי מכנסיים" וככה גם מונע ממך לגדל את ילדיכם כמו שצריך, ב"ה שהערכאה המשפטית נתנה החלטה שאפשר לבלוע אותה ולהתקדם למרות הקושי.
רק הצד השני לא מרפה מהחלום להרוס אותי לגמרי כלכלית, ולכן מנסה שוב ושוב להפוך את  הגלגל.

הצד השני "ברוגז" לגמרי שנים, ומתעלם מכל הצעותי לנסות להתקדם ולסגור.

אני לא מכיר טיפול בחינם/לפחות בסכום סמלי. את מכירה?

 נכון להיום אין לי כסף להוצאות הבסיסיות ביותר עבורי ועבור הילדים!

ויש לי חובות של מאות אלפי ₪ שלקחתי על סמך מכירת הדירה (וכמובן הולכים ותופחים) כי לא חלמתי שהיא תמרח את זה כל כך הרבה.

את צודקת שלהבין אותה ולהסתכל עליה כמישהו שבמצוקה, *קצת* מקל.

למרחב  -  עולה רק כרטיס של קופת חולים. נחשב למקום טוב, עד כמה שאני יודעת.

רח' חירם, ליד רח' ירמיהו, ירושלים. דיסקרטי והגון.

אולי הישועה תגיע משם? הלוואי!

אני מבין שאתה מרגיש תקוע ולא מצליח למצוא דרכים להתמודד או לטפל בעצמך. 

זה מצב לא פשוט, וכולנו עוברים תקופות כאלה. לפעמים, מה שצריך זו רק החלטה קטנה להתחיל לשנות משהו — אפילו צעד קטן קדימה, כמו להקשיב באמת לעצמך ולנסות לקבל תמיכה מקצועית או מחברים קרובים.

לגבי מערכת היחסים, ויתור לא תמיד אומר להפסיד או לוותר על הכל. 

ויתור נכון הוא לתת מקום למה שחשוב לבן הזוג, מתוך הבנה שזה יוצר איזון ופתיחות לשינוי. לפעמים להראות גמישות ולקחת בחשבון את הצרכים של האישה, גרושה שלך, יכול להוביל לשינוי חיובי גם מבחינתך.

תקשיב לעצמך, תנסה להתמקד בדברים קטנים שאתה כן יכול לשנות, ואל תשכח שגם ויתור מתוך כבוד הדדי יכול להוות דרך טובה להגשים שקט נפשי ולהתקדם הלאה

קשה מאוד

יש אנשים עם מידות רעות

וכל הפסיכולוגיים בגרוש והמנטורים בחצי ש"ח

יגידו לך לנשום ולקחת אחריות.

בזמן שיש אכזריות שיטתית וניכור שלא פוסק

כלפייך.

עם הליכים ארוכים של "דיון הוכחות", מבחינתם, נותנים את הכיוון ומשדרים "תסתדרו ותשחררו אותנו כבר"...

מי שמתעקש להישאר שם, יכול לגור שם שנים.

סורי, אתה פשוט כותב בצורה שקל מאד לזהות אותך.

כבר שנים רבות שיש לנו היכרות איתה ואתה טועה טעות גדולה ומרה בקשר לכל מה שקורה.

חוץ מהדיאגנוזות שלך על המצב ועל האומללות שלך.

אתה טועה ואפשר להוכיח אחד לאחד ולעזור לך!

אם רק באמת תרצה אבל כשאתה ממשיך עם ההתמרמרות ועם העצבים ובלי לפעול לכיון חיובי

אתה גורם לך ולכולם רק להקבר עוד יותר משנתיים בבוץ המשותף.

אשמח ואעריך מאוד כל הצעה פרקטית שתעזור.

יש לכם כזאת?

נ.ב. לא כזה קריטי, יותר חשוב לי הנושא הקודם.

אבל סתם מסקרן מאיפה מגיעה הנחרצות שאני טועה אם אתם מכירים רק את הצד שלה (אפילו בתרחיש שאתם מכירים באופן הכי אינטימי שאפשר את גרושתי, גם לה בעצמה אין מןשג מה אני רוצה ומה התכנון שלי, בשל הנתק בתקשורת ישירה/בפלטפורמה רצינית אחרת.

מה השאלה המהותית פה?

ריפוי הלב לא מחייב טיפול, הוא מחייב התקדמות והבנה שהמצב שהיה נגמר.

לא משנה מי היא ומה היא ומה היא היתה!

אתה טועה בהצגת הבעיה, לדעתי.

מציעה לך לקרוא בנחת את התגובות ולסמן לעצמך מה ענו לך ומה לא

ולחדד את הניסוח שיהיה כתוב בצורה לא קרבנית

ואז ממילא התשובות יעלו בעצמם.

לענין הצעה פרקטית:

אם היה לכם נושא שהסתים בהסכמה , איך עשיתם את זה?

( שמוע שמעתי שיצאתם לנופש, למשל והיא היתה עם הילדים, איך זה התרחש הנס הזה?

סתם ככה לא נראה שמי שיוצא לנופש הוא כזה מסכן הגם שלא היה צריך לחפש בייביסיטר ופשוט תקע את ילדיו אצל אמא שלהם הגנבת והשקרנית והנצלנית....שלא ביקשה ממנו כלום ופשוט לקחה את ילדיה ונתנה להם הרבה מלחמה ללא מלחמה)

מה באמת הכי מפריע לך והיא יכולה להתגמש?

ומה הכי מפריע לה ואתה יכול להתגמש?

אפשר להעביר הצעות דרך עורכי הדין או בית הדין או המשפט לא יודעת איפה אתם מתנהלים?

מה ההצעה שלך?

מה כבר ניסית שאתה קובע שיש נתק או אין פלטפורמה רצינית?

פשוט היא שיתפה אותי לכל הזמן שהיא כל הזמן מתגמשת ונותנת ממה שאין לה עבור הילדים

אך אז רואה בפורומים ( היא שלחה לי לינק) שהגרוש שלה הכניס נרקומן לדירה שלהם

דירה שהיתה אמורה להיות ריקה משוכרות...כפי שהוא טוען פה...

הוא גם שלח תמונות של הדירה כך שאין ענין להכחיש. אם תנסה

רק להביט למציאות בעיניים ולהבין שיש מה לעשות ולא רק היא והיא צריכה להשתנות

גם לא רק הוא והוא תתקדמו שתיכם...

זה עניין של דינמיקה נכון אבל כל אחד שיקח אחריות על עצמו

וימשיך להתנהג בכבוד למרות הכל...יש לה גם המון דברים שהיא שומרת בלב....

לא רק אתה אשם אבל לא רק היא!!

בכל אופן מאז שאתם גרושים אתם חיים בנפרד כך שכדאי שתתקדמו

במיוחד אם אתם רוצים להתחתן לעבוד ולקבל שפע מלמעלה

מי שכל הזמן הולך אחורה לא יגיע לשום מקום....

כמו שאמרתי אני לא מסתיר כלום, אכן נכנס נרקומן (אחיה) לחודש אחרי שהיא הוציאה את השוכרות, וזאת הייתה טעות, אבל גם על הזמן שהוא היה אני מניח שהיא רוצה את החצי מהשכירות נטו (כמובן שהיא תקבל במסגרת איזון הזכויות והחובות).

כל הכבוד שהיא הסכימה לקחת את הילדים (גם אמרתי שאני מעריך את זה), מהמר שהיא גם נהנית מזה ולכן יותר קל לה כנראה מדברים אחרים (לא בא להגיד משהו רע, מותר כמובן ליהנות מלהיות עם הילדים, כמובן שגם אני לוקח בזמנים שהיא מבקשת).

לגבי ההמשך, לטעמי הרבה יותר יעיל למצוא פלטפורמה אחת לשנינו, אבל הצעתי כמה פעמים הצעות דרך עוה"ד שלא זכו כמעט לשום מענה, לא מעוה"ד הקודמת שלה ולא מהנוכחית.

בנוסף, דברים נדירים שעוה"ד שלה כן סכמה עם עוה"ד שלי לפני חצי שנה, כמו חתימת בלעדיות למתווך ספציפי, היא פשוט לא יישמה.

אז שוב, אודה ואעריך מאוד כל פלטפורמה מעשית ופרקטית, גם אני לא יודע בדיוק איפה אנחנו מתנהלים, והאם לדוגמה סיכומים בין עוה"ד כן יכובדו.

לגבי ריפוי הלב - אז כן, קשה לי שמי שחשבתי שהוא אדם טוב, פוגע בי ובילדים כל כך (בנושא מכירת הדירה שאין קשר בינו לבין כל שאר טענותיה, כי אפשר לשים סכום בנאמנות כפי שסוכם כמה פעמים) ולא ברור אפילו מה האינטרס שלו.

אולי יש אנשים פחות רגישים, שמבחינתם דברים נגמרים וזהו, אני גם רוצה לגמור, אבל לא בשבירה אלא בסגירת מעגל.

אם לדברייך את מכירה כל כך את הגרושה, אז אדרבה אולי תוכלי לעזור לנו.

אני יכול להתגמש על הרבה דברים, יש לי הצעות לכמה מתווים לסגור הכול.

אבל שבאמת תחליט כאמור איפה אנחנו מתנהלים.

האם בגישור כפי שהצעתי הרבה פעמים וכנראה אין יותר יעיל ממנו (כמובן שכל אחד יכול להתייעץ בנפרד עם מי שירצה)?

אם בכל זאת רוצה שהכול יהיה דרך עו"ד, האם יש לה עו"ד רציניים שרוצים לקדם דברים לסגור הכול ולא למרוח? 

האם היא תהיה מחויבת למה שעוה"ד יצליחו לסכם או שזה שוב יימרח?

שוב ושוב אתה פונה למה שהיא צריכה לעשות!

אתה תיתן הצעה ואם היא לא תזרום היא הבעיתית...

אין לך הבנה לעומק של הצרכים שלך ושלה ואז ממילא כל המאמצים לא יצליחו.

אם לא תיקח אחריות על החלק שלך בלבד לא יהיה על מה לגשר....

אם תיתפס שוב ושוב כלא אחראי ולא אמין

זה הבעיה שלך אבל אתה הוא זה שגורר את כולכם לבוץ.

הדוגמא על הנופש היתה להראות איך כן יש הסכמות

אם תרצה להמשיך אותם כדי לך לשבת ולפצח אסטרטגית את מה שהיה כדי להצליח במה שיהיה

האם יש מקום בו ניתן להגיע להסכמות מ2 הצדדים?

אין מה לתת הצעות לפני ששנינו מסכימים שהיעד הוא לסיים הכול, ואז ההצעות לא יעזרו כלום, ורק ישמשו כעוד כלי לסחיטתי.

ספציפית החברה של האם שעזרה לנו בנושא הנופש אמרה שהאם לא מסכימה שהעניינים הכספיים ינוהלו בעזרתה.

אז שוב, מבקש לדעת מה כן, האם יש מקום בו אוכל להציע הצעה ולקבל תגובה רצינית כלשהי מהצד השני, כשהוא גם מחוייב לסיום התהליך?

אז לא ניתן לעזור לך...נשמע שאתה מתנהל בצורה לא ברורה

רגע מוותר ורוצה לגשר ורגע עומד על הדין. יש פה דברים שמותר לבן אדם לחשוב פתאום אחרת

מה הבעיה שהיא לא חותמת בלעדיות? אולי היא ביררה שבלעדיות תגרום לכם להרוויח פחות?

אולי היא לא סומכת על מי שהיה שם?

אתה צריך לשבת עם עצמך ולכתוב נקודות לעצמך אם אתה כנה ורוצה באמת להתרפא ולהתקדם,

למרות שמצהירה כל הזמן ש"הכול דרך עורכי הדין".

כמובן שזה לבד לא האישיו הגדול.

האישיו הגדול זה מריחת המכירה במשך שנתיים, חזרה קבועה מהסכמות שהושגו מולי וכך דרך עוה"ד כאמור.

, מריחת מתווכים אחרי שנותנת להם הבטחות (למרות שהיו כמה הצעות גבוהות מהערכת השמאי).

כיום, כמעט שום מתווך כבר לא מוכן לעבוד על הדירה, חלק קטן מתוכם מוכן לעבוד בתנאי שלא תהיה לה שום תקשורת אתו.

באופן כללי, לדירה יוצא שם של דירת רפאים שלא כדאי להתעסק אתה.

יש גם חוב משכנתא שמאז שהיא הוציאה את השוכרות לא שולם, ועוד מעט הבנק יתחיל בהליכי גבייה (אא"כ "מומחה בית הדין" יקבל את המינוי להיות כונס שזה היעד עליו רמז לי, כנראה שאין ברירה, השאלה למה היינו צריכים להגיע עד לשם).

תעבור למשל על השרשור הזה אם תהיה מיטיב לכת על עוד שרשורים

ותכתוב רק את כמות התיאורים והפעולות שאתה מכנה או מאשים אותה בהם

למשל; היא מורחת, היא משקרת, היא וכו’

ותיקח אחריות על החלק שלך פשוט לנקות את כל מה שהיא והיא והיא

ותכתוב אני היתי רוצה ש...רק אני ורק אחריות על עצמי.

זה הדרך לריפוי!!! והנה שוב תוך כדי תגובה אתה כותב היא והיא והיא...

מאחלת לך הצלחה, אתה לא תצא ככה מהבוץ גם לא עוד 70 שנה.

לא תתחתן ולא תצליח ככה בחיים. אתה חי איתה ביחד אתה בכעס שלך ובטינה שלך לא מגרש אותה

לא משחרר. אתה נושם אותה בשכבך ובקומך.

גם אם תרוויח כסף לא יהיה לך בו ברכה הוא לא יחזיק...אתה בבוץ ולא רוצה לצאת...

רוצה לעזור לך אבל אי אפשר.

אני אכן רוצה טיפול, אבל לא מניק אנונימי שגם מצהיר שהוא "מכיר את הגרושה טוב", ואותי כנראה לא מכיר (אפילו אם את הגרושה בעצמה, אינך מכירה אותי בשנים האחרונות).

אני לא "נושם אותה", אני נושם את החובות של מאות אלפי שקלים אליהם היא הכניסה אותי ואת הילדים.

אין לי שום עניין בה באופן כללי, ואני לא מחפש "להרוויח כסף".

אשמח כאמור לעצות פרקטיות איך "לצאת מהבוץ", אבל פחות בסגנון של "אם אין לחם תאכלו עוגות".

תודה.

וששניכם מאוד רוצים להיות בטוב.

אם יש לכם תיווך, תשתמשו בו לטובה.

תמכרו את הדירה, הוא יוכל ללכת לטיפול שהוא צריך בשביל להשתחרר ממה שקרה בנישואים, בגירושין.

זה שווה לך. הוא יהיה אבא טוב יותר, גרוש טוב יותר.

תסגרו מה שצריך ותתקדמו לשלב הבא שלכם-

הורים משותפים לילדים מקסימים שצריכים להבריא מכל המלחמה הזאת, ומגיע להם את כל הטוב שבעולם.

אני לא "עומד על שום דין".

היעד שלי הוא ששנינו והילדים נעמוד על רגלינו ונתקדם.

כמו שכתבתי, הפסיקה הזמנית של ביה"ד במכלול הנושאים, הוא משהו שאני יכול לחיות אתו, ובלי לפגוע בזכויןת, אני יכול גם לוותר על חלק מהדברים ש"קיבלתי" במסגרת הסכם כולל עם מחוייבות הדדית.

זה לא אומר שאני מוותר על "כל דבר", וזה לא אומר שיש לי זכות מוסרית לתת לצד השני להשאיר אותי ואת הילדים בלי כלום.

במיוחד אם גם אז, הצד השני לא מוכן להתחייב על כלום מצידו (ואפילו לא על הפסקת המלחמה).

כפי שכתבתי, מיציתי לגמרי את נושא המלחמות אליו להבנתי לא היינו צריכים להיקלע מלכתחילה בכלל.

אשמח מאוד ואעריך כל מי שיציע דרך פרקטית בה נוכל להפסיק לכלות את ימינו ושנותינו בשטויות במקום להתקדם לצמיחה ולהצמחת הילדים.

האם יש לכם/לגרושה משהו כזה?

חושב שאלוקים ואני מאוד נעריך הצעות כאלו (יכול גם לשלם על בסיס הצלחה).

בשל מיצוי המלחמה כאמור, אינני רואה סיבה להגיב לחלק המשתלח מתוך תגובתך, חושב שבריא מאוד לשנינו ולילדים שנתקדם לשלב הבא.

פרקטית בנפש שלך, אתה צריך להשתחרר ממנה. לשים את כל הניירות מעוכרי הדין במדף למעלה. לטפל בזה כשצריך ובשאר הזמן אם הנושא הזה צף פשוט לעשות עבודה להתעלם ממנו.

(ויש לי עוד כמה רעיונות, אבל זה כבר צריך להכיר אותך יותר, בסוף יש מנגנון אצלך שאיפשר לדבר הזה לקרות).

כמו שאמרתי מההתחלה, היעד שלי הוא לסיים יפה.

יכול להיות שבעבר היו מילים לא נעימות שנאמרו, וגם בשרשור הזה אולי נגררתי קצת למרות שלא רציתי.

השאיפה שלי היא שנצליח לצאת מזה, לצמוח ולהתקדם בחיים, אני עדיין חושב שזה אפשרי.

אם אלוקים יהיה בעזרתך ויתרשם מנכונתך ומכך שאתה לא נגרר יותר

לא משנה מה ואתה לא מקטר אלא מוביל

הוא ישלם לך גם לא על בסיס הצלחה אלא על כל נסיון.

כתבת למעלה שלך יש קשר ישיר לאלוקים והוא ואתה תודו למי שיעזור

ואתה מוכן לשלם על בסיס הצלחה

אתה כנראה לא קןרא את עצמך, רק מה שאחרים עושים נקלט

אבל נקלט בפי מאה ממה שכתבו. זו בעיתיות שמולידה היגררות וככה לא מסיימים כלום.

ביקשת עזרה ולא נעזרת. אני מיציתי, נראה שאתה מחפש מה לשגע את המח.

וגם מעניין אם אין לך כסף ואתה פושט את המכנסיים מאיפה אתה מבטיח כסף לאנשים

וגם על זה אתה תאשים את הגרושה שהוצאת מלא כסף ולא הצלחת להזיז אותך

אני אמרתי: הבן אדם היחיד שצריך לזוז ולהשתנות כדי שיצא מהבוץ זה רק אתה.

אם יש להם הצעות פרקטיות-בשמחה.

אני מוכן להציע כסף למי שיעזןר להביא את הסיפור לידי גמר בצורה מכובדת, אני בטוח שהגרושה גם תשמח שהדירה תימכר בהסכמה ולא על ידי כונס/הבנק.

אחרי שהוא החליט להתערב ולהשתלח ולא מפסיק.

.

חשוב לומר, שזה יותר מאבסורדי שצד האם ש*כל הזמן* רוצה שצד האב דאג לכל הנושאים הכלכליים של 2 הבתים, ואם לדעתה לא מקבל ת מספיק, הולכת לכל מקום לספר כמה הילדים "אומללים" כביכול כי יש גבול ליכולןת של האב.

כשהאב  מבקש מהאם לא להביא אגורה כלשהי, אלא בסה"כ להפסיק את ההתנהלות שמביאה אותו לקריסה כלכלית(ושאיןמה שימנע ממנו את האפשרות לתת אוכל ובית לילדים כשהם אצלו, ואת המזונות שכל כך חשובים לאם

( במיוחד שבהתנהלות זאת אין שום היגיון גם לצד של האם שלדבריה צריכה כסף בדחיפות, אז למה לא למכור?).

אז, הכול "אחריותו" ואי אפשר לצפות מהאם להפסיק את ההתנהלות האלימה הזאת כלפי ילדיה.

מומלץ להסתכל במראה מדי פעם.

אני אכן לא רוצה להיגרר למלחמות והתכתשויות מיותרות.

יחד עם זאת, אם רצונך לעזור,מבקש שתתמקדי  יותר בפתרונות פרקטיים כפי שביקשתי הבוקר.

ופחות בניתוח התנהגותי ואישיותי, מה שיכול להיחוות כחדירה שלא מתאימה.

אתה זכאי לטיפול נפשי דרך קופת החולים שלך. מדובר על 30 מפגשים.

תפנה לרופא שלך ותסביר לו את המצב. הוא יוציא לך הפניה. במזכירות תבקש שירזו לך את התהליך...

דבר נוסף, אתה יכול לגשת למרכז לבריאות הנפש העירונית ולבקש מהם סיוע- והם יעזרו לך.

ללא כל סיוע נפשי הוא בתשלום פרטי.

והאחרון הפחות חבייב- לפנות למרכז למשפחה העירוני (אגף ברווחה) ולספר את המצב וגם להם יש מענה טיפוללי רחב.

* חשוב לדעת שיש מקומות עם זמן המתנה.

במון הצלחה.

וגם זה יעבור... זה לא מצב בו תהיה תקוע לנצח (אותי זה ניחם בתקופות קשות לפני ואחרי הגט)

ברור שהכותב אכן במצוקה, וגירושין (כל גירושין) הם סיטואציה כואבת ומורכבת עם השלכות קשות כמעט בכל תחום אבל בעיקר כלכלי, ונפשי. כמו כן ברור שגירושין ברוב המקרים הם בחירה בין מצב בלתי אפשרי א. לבין מצב קשה מאוד ב.  

לבחירה לא להתגרש במצבים מסוימים יהיו השלכות קשות, כנ"ל לבחירה להתגרש יהיו השלכות קשות אחרות וצריך להחליט מה עדיף. ועוד לא אמרנו כלום על מקרה שיש ילדים ... בכל מקרה  בנידון של הכותב הרי ששמענו רק אותו ולא את גרושתו. ובוודאי שהוא נאמן עלינו ותיאר מצוקה אמתית ואותנטית. אלא שזה תמיד חלק אחד של הסיפור.  יכול מאוד שאם נשמע את הצד שלה הסימפטיה תעבור אליה..

בכל מקרה האדם הזה זקוק לעצה ועזרה שמתחלקת לשלושה תחומים שונים. 1 . איך גומרים את הסגה המשפטית/ כספית, קרי חלוקת רכוש, מזונות אם נדרש, הסדרי ראיה  וכ' (מדבריו נראה שזה כבר די מסוכם, אבל צריך לסיים ולסגור קצוות)

2.מצב כלכלי בעקבות ההוצאות והעליות הכספיות הגבוהות שכרוכות בגירושין 3. איך ברמה האישית והרגשית משחררים ומתקדמים הלאה אולי לזוגיות אחרת ופרק ב' מוצלח יותר.

 בשני החלקים הראשונים אין מנוס מלהתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים ומנוסים בתחומם. שיעזרו לו לסיים את ההתנהלות מול הצד השני בהסכמה ובהוצאה כספית אפשרית וריאלית למצבו. כנ"ל ייעוץ כלכלי פיננסי שיעזור לו להתנהל נכון יותר במצב הכלכלי החדש.

גם במצב הרגשי נכון להיעזר באנשי מקצוע אמינים ומנוסים. אבל אם אין אפשרות, אפשר גם מעגלים קרובים כמו משפחה וחברים נאמנים שיכולים לייעץ עצה טובה ולתמוך רגשית. כנ"ל רב שנאמן על האיש. אלה מכירים אותו ואת המקרה על כלל פרטיו יכולים לתת עצה או עזרה נכונה. 

בכל מקרה גם בלי להכיר את האיש , באופן כללי מתוך דבריו עולה כי הוא עדיין פגוע מהקשר ומהליך הגרושין. זה אמנם לא פשוט אבל זה דווקא כן תלוי בו. והוא יכול להוריד עוצמות ואנרגיות שמבוזבזות על כעס ועלבון ע"י החלטה שזה כבר פחות מעסיק אותו רגשית והוא לא מסתכל יותר אחורה ומתפלש במה שהיה, אלא קדימה איך יוצרים מציאות חדשה. ואם יש עניינים טכניים לא סגורים לנטרל רגש ולהתעסק ברמה עניינית מקצועית, חוקית וכ' בלבד, עם מינימום מעורבות רגשית. לא קל ולא פשוט אבל הכרחי כדי לייצב מצב ולהתקדם הלאה. בהצלחה.

וכן זה עובד ככה.

העומס הרגשי חוסם את הבכי.

צריך הפוגה של שחרור כדי לבכות.

מכירה לגמרי!

בעיקרון זה חלק מעיבוד

אני גם הייתי בטוחה שלא אספר לעולם על פגיעה שעברתי, ובאמת יותר מעשור לא סיפרתי לבעלי, ואנחנו מאוד מאוד קרובים ופתוחים בדיבור, ועדיין רק בתקופה האחרונה סיפרתי.

לפעמים דברים צריכים להבשיל בתוכנו לבד.

ולפעמים פתאום יש את הרגע המתאים.

וגם אפשר לבחור שלא לספר, אלא אם כן זה יקל עליך או שצצות בעיות בגלל זה.

עברתי כמה פגיעות, על אף אחת לא סיפרתי לאף אחד. בעיקר כי חשבתי שזה לא משמעותי בחיים שלי.

על אחד מהם סיפרתי לאשתי במקרה, היינו נשואים שנה או שנתיים. זה היה באיזה הקשר ספציפי ולא דיברנו על זה הרבה אח"כ (לא זוכר, אבל זוכר היטב את הסיטואציה...). גם היא עברה פגיעה על ידי בן משפחה ואני לא יודע מי ידע את זה ומתי, וגם אני עד היום לא ממש מבין את עוצמת הפגיעה (כלומר, העובדה שאני לא יודע, ממחישה את הקושי שהיא חוותה ושהיא לא סיפרה לי הרבה).

לפחות אצלי זה תמיד היה מודחק. שנאתי את אחד מהפוגעים כי הוא היה אלים. לסיפור השני לא ייחסתי חשיבות המון שנים ורק במקרה הייתי מעורב במשהו שמאוד טירגר אותי, ואז דברים יותר הקשו עליי אבל איכשהו עובדתית לא יצא לי לדבר על זה עם אף אחד כולל אשתי (זה אדם שאנחנו פוגשים מדי פעם... אין לי עניין לעשות בלגן). אני היום יותר שונא אותו בלב, בעיקר על האופן שבו אירעו הדברים וכל המסביב. על הפגיעה אין לי הרבה כעס. סיפורים אחרים שהיו לי - באמת לא הפריעה לי הפגיעה. לא אז ולא היום (הייתי אז נער צעיר ותמים מאוד, אבל יתכן שאם הייתי מבין אז מה הקטע וכו והיו מבקשים יפה, אולי הייתי מאפשר להם מלכתחילה).

למה כתבתי את כל זה? בעיקר להגיד שנראה לי שאם אנחנו לא מדברים על זה, זה גם בגלל שזה פחות תופס אצלינו חלק משמעותי בחיים, אז גם אם זה נחשף באיחור, הנושא המרכזי הוא לא הפגיעה אלא האירועים שסביבה. ככה לפחות אני חושב.

שבהכרח מה שאנחנו פחות מדברים עליו משמע פחות תופס אצלנו מקום בחיים.

לפעמים ממש להפך, אנחנו מדחיקים דברים מאוד משמעותיים שדווקא מאוד מנהלים אותנו ביום יום.

אנחנו מדחיקים דברים מרוב שהם כואבים.

מתנתקים מהסיטואציה, מקטינים כדי לא לתת להם לפגוע בנו.

זה לא שאני מלקק דבש בחיי. רחוק מזה מאוד. מצד שני, אני חושב על זה הרבה ואני לא יכול למתוח קו בין הפגיעות לבין מה שאני בחיים האמיתיים שלי והדברים שעברתי והאופי שלי וזה.

יש דברים ספציפיים, שהם לא הפגיעות עצמן. לדוגמה הפגיעות הראשונות היו בגיל ממש ממש קטן (אגב באופן כללי לא שמעתי על הרבה גברים שנפגעו בגיל ממש קטן, אבל יש מצב שסה בגלל שלא מספרים). אז ברור שהיתה הסתגה ומבוכה ותחושה מוזרה כזאת, ובהמשך החיים שלי ראיתי שיש לי קטעים שאני אוהב להסתיר דברים, גם זה דברים מאוד טריוויאלים. כזה קטע מוזר כזה. אבל תכלס זה לא תוצאה של הפגיעה עצמה אלא של המסביב. סיכוי סביר שזה היה קורה גם בעקבות דברים אחרים דלא כוללים פגיעה מינית.

וסתם לפעמים כשכני שומע, כי זה מסקרן אותי כמו כל אדם שחווה פגיעות. אז לפעמים נראה לי שגם מי שמשייך סיבות לתוצאות, זה הרבה פעמים לא רק הפגיעה אלא בעיקר השבירה של חרדות אחרות שהיו ברקע. לדוגמה בר שאול מספר על הקושי שלו כשהוא הבין את המשמעות של המעשים שהוא עשה (כלומר שעשו לו אבל הוא שיתף פעולה מתוך תמימות), אז זה ממש שבר אותו. אבל אם חושבים על זה, זה מתחיל בחרדות סביב שמירת מצוות הדוקה מאוד, ואז הוא אומר "אני הוצאתי זרע לבטלה? אני עברתי על משכב זכר?".

אותו דבר, תיאורים מאוד נפוצים של בנות דתיות שנפגעו בנערות שלהן, "הוא חילל את קודש הקודשים שלי; הוא החריב הרגע את כל מה שכל כך שמרתי עליו", אז גם זה מתחיל מחרדתיות מסוימת על צניעות.

אני לא בא להקטין או להפחית מהקושי. אבל כן תמיד היה נראה לי שהרבה פעמים הפגיעה עצמה היא לא הנקודה, אלא בעיקר הרקע לפני או אחרי.

שאנחנו מפחדים להגיד דברים שיש להם משמעות. רוצים להיות נחמדים כאלה ולא לחוות רגשות חזקים מדי מהצד  השני.

מותר לך להרגיש  הכל, מותר לרצות הכל, מותר לחשוב על הכל ומותר גם לכתוב הכל (אולי לא בפורום, אבל מותר, הכל).

וואו. 

אבל גם אלו שכן. מותר להרגיש הכל. רגש זה אמצעי תקשורת, לא גזירת גורל.

שלך

כלומר, כן, אם יש בזה עניין או צורך או שזה מוביל לריפוי

אבל מניסיון שלי לפחות - אפשר לעבור תהליכים רבים גם בלי לשפוך את הקישקע

תיווכתי את זה לבעלי, והוא מקבל את זה שלא יהיו אורחים למרות שזה חשוב לו.

אנחנו עדיין מזמינים מכל מיני סיבות אבל לרוב אני מותשת מאוד ולא מהמאמץ הפיזי של ההכנות.

אני לא מדבר על ההכנות אלא על הזמן של לשבת בשולחן עם כולם ועם פרשת שבוע וכו'. הכנות פיזיות לפני זה סיפור אחר.

אני לא גרה בסביבה שלהם, אנחנו לא נפגשים הרבה.

גם איתם אני קצת מכונסת אבל פחות, זה משתפר עם השנים.

לתקשר את זה שאתה לא רוצה. עזוב לא יכול. לא רוצה. פשוט לא רוצה. כולם יודעים שיש לי קיבולת מוגבלת ואני נלחם לשבת 10-30 דקות בארוחת שבת. כולם יודעים את זה ואני משתדל שלא יהיה להם ציפיות ליותר.

אתה לא "לא מסוגל". אתה פשוט בן אדם עם קיבולת והגיע הזמן קודם כל לכבד אותה.

חטפתי בעבר הרבה ביקורת על זה מכיוון הבית. בעיקר "אני לא רוצָה לעשות שולחן שבת לבד". ומצד אחד זה קצת נכון.

מצד שני - אני לא אוהב שירי שבת, אני לא נהנה, הקשב שלי לדיבור קצר הרבה פעמים.

העניין זה הביטחון העצמי בבחירה שלי.  מרגיש לי שאתה בעצם מנסה לייצר משהו אחר שזה לא אתה והמערכת מלמטה (שמתבטאת גם בפורום) מתמרדת רק על זה.

אני יושב יותר מכולם, שר עם עצמי ומשתדל להבין את (כל...) האחרים שלא מצטרפים אליי.

כשמישהו אחר מצטרף והאיזון מופר וכולנו מפסיקים להתנהג בטבעיות אז כל צעד נהיה כבד פתאום

ואיך זה בארועים חברתיים שהם לא סעודת שבת?

כי אין איזה לו"ז מובנה של המפגש.

אני לא יודע להצטרף לשיחות ומוצא את עצמי לבד.

ונעלם משם מהר

אבל כשזה מגיע לציפייה ממני להוביל מפגש חברתי, אני פשוט לא עומד בזה. חשבתי שזה מעליב את האורחים שאני לא מתייחס אליהם יפה.

אבחנה יפה עשית. אני מסוגל אבל זה דורש ממני המון.

אשתי מכבדת את זה ולכן אנחנו כמעט לא מארחים, הפעם רציתי לשמח אותה יותר. היו לי גם ציפיות מעצמי, אבל לא...

כלומר מתאמץ. כלומר "עובד קשה".

זה יכול להיות נקודה להתבוננות ולעבודה רגשית עד שינוי. אבל בעיניי- - לפני השינוי - קודם כל לכבד את זה שאתה כזה היום.

לקח שנים עד שנתנו לזה שם..

בשנים האחרונות אחרי שהבנו מה יש לה היא הצליחה ממש לעשות שינוי

תנסה להתחיל במפגשים של אחד על אחד עם מישהו שיחסית נוח לך איתו ואחכ תגדיל תמעגל את זה לאט לאט..

זה משהו שאפשר לשנות עם הרבה עבודה קשה

שצריך להוביל את האירוח?

למשל כשאני מזמינה אני מעדיפה להזמין יותר מזוג אחד, ככה הם מדברים אחד עם השני ואני לא מרגישה צורך למלא את החלל או שנותנת לבעלי להוביל, גם אישתך יכולה להוביל.

ומנסה להשלים עם זה שאני מאוד שקטה כשמארחת

(מנחש את המגדר, אולי אני טועה).

אז את מגלה שאפשר לבקש מההצפה ללכת.

היי הצפה, אני עכשיו בפגישה חשובה עם המנהלת של הסטארטאפ החדש שאני רוצה שיצליח. אני יודע שאת נמצאת שם. אני מבטיח להתייחס אלייך אחרי שהפגישה תיגמר.

ואז בערב לצאת להליכה של שעה פה לאיזה מקום על כביש 40 שיש בו הרבה מכוניות רועשות ושם לתת להצפה לעלות למעלה.

או בליל שבת לפנות לזה זמן מוגדר. עכשיו אני יכול להיות בהצפה.

היי מותק, לא זמן טוב, תעצרי עם המים עוד שעתיים אני אתן לך אישור להציף פה את כל הבית עד אז תחכי שם בסבלנות בפינה, נהיה בקשר כשאתפנה אלייך.

הדימוי של הצפה לא ניתן סתם. לא שולטים במתי היא באה ובעוצמה שלה...

אפשר לפעמים למנוע אותה בטיפול מוקדם נכון בגורמים להצפה.

אפשר להתעלם ממנה ולהגיד וואלה אין לי זמן לטפל בזה עכשיו ומה שינזק ינזק. אבל אי אפשר לדחות את קיומה כשהיא כבר קיימת בלי שיהיו לזה השלכות ונזקים.

טיפלתי בזה יותר מאוחר.

אבל אני בעל הבית. עכשיו נסגור את השיבר הראשי.

הצפה? ברוכה הבאה ורצויה. לא עכשיו.

יש לך שעה בערב.

לא כל פעם שאני הולך לרופא שיניים אני מספר לחברים שלי, ולכן גם לא כל מסע פסיכולוגי אני אשתף.

בגדול, רק אדם אחד קרוב אך לא משפחה היה ששיתפתי אותו. ובתוך המשפחה, יש כאלה שעד היום לא יודעים.

בשורה התחתונה, זה מאוד תלוי מי האדם ומה הסיבה לשיתוף.

כדי לא להיפגע, ולא לפרסם את זה סתם ככה, זאת דעתי.