תומר מתנה, מוזיקאי, מפיק ויוצר מצליח שעבד עם כמה מהשמות הגדולים בתעשיית המוזיקה הישראלית, חושף בראיון אישי את המסע שעבר מעולמות הבמה וההפקה - אל עולמה של האמונה והדת.
עם שורשים בתימן, עיראק וחלב, ילדות חילונית אך מסורתית, וחיבור עמוק לסבתו התימנייה, מתנה מספר כיצד חזר בתשובה, איך זה השפיע על חייו האישיים והמקצועיים, ולמה היום הוא רואה בכל שיר כלי להפצת אור.
"אמנם נולדתי למשפחה חילונית, אבל כן שמרנו על דברים מסוימים בבית", הוא מספר. "אבא שלי תימני, ואמא עירקית וחלבית, ובזכות כך ספגנו מנהגים משלל העדות. הסבא העירקי שלי, מג'די יצחק בסון, היה סוכן מוסד וזמר גדול בישראל. לסבא היו כל מיני חברים חשובים ומעניינים, כמו למשל המרגל הגיבור אלי כהן, וסבא של דודו טסה, שגם היה זמר עירקי מצליח".
מתנה מתאר את הקשר המוקדם שלו עם האמונה דרך חוויות ילדות פשוטות אך משמעותיות. "ההורים של אבא שלי היו דתיים, והייתי הולך עם אבא וסבא לבית כנסת בחגים, ומבחינה מסוימת שם נזרעו זרעי המסורת והאמונה שלי. מגיל צעיר אהבתי מוזיקה, וכשהייתי בן עשר ההורים קנו לי אורגן. לימדתי את עצמי לנגן, ובגיל 14 כבר התחלתי להופיע במועדונים, בעיקר עם צמד ששר שירי ארץ ישראל ואני ליוויתי אותם ושרתי שירים מזרחיים - זוהר ארגוב, ישי לוי, צלילי הכרם ועוד. כואב לי שאלה המושגים שאנחנו משתמשים בהם, ששירים של אריק איינשטיין ויהודית רביץ למשל נקראים ישראליים והשירים המזרחיים לא, אבל לצערי ככה אנשים מדברים".
הוא מספר על סבתו התימנייה, שהשפיעה עליו גם לאחר מותה. "הסבתא התימנייה שלי הייתה מאוד מבוגרת, דיברה כמעט רק בתימנית, והייתי מאוד קרוב אליה. היא נפטרה כשהייתי בן 18. סבתא באה מבית של רבנים, אבא שלה היה אב בית דין באחת הערים הגדולות בתימן. בשנים ההן כמעט לא ידעתי שום דבר ביהדות, חוץ מקצת מסורת, אבל ממש נכנס לי ללב כמה שהיה לה חשוב שאברך לפני שאני אוכל. לפני שהייתי נכנס אליה הייתי שם כיפה, והיא הייתה אומרת את הנוסח של הברכות והייתי חוזר אחריה".
התחושות שחווה בעקבות מותה הובילו אותו להתבוננות מחודשת. "אחרי שהיא נפטרה, הקשר שלי איתה, והדברים שראיתי אצלה, צרבו לי אמונה בלתי מעורערת בקב"ה. היא כל כך התרגשה לראות אותי מברך, והדברים האלה נגעו בי ברמות אחרות. פעם חשבתי שהיא הייתה בוכה בגלל המצב הרוחני שלי, אבל היום אני יודע שהיא בכתה מרוב התרגשות לשמוע אותי מברך. אני מרגיש כל כך קטן ביחס לאנשים שחיו את הקב"ה באופן של 'ושיויתי ה' לנגדי תמיד', ומשתדל לנהוג כך בעצמי, כפי כוחי ויכולתי".
לצד עולמו האישי, הקריירה של מתנה שגשגה במקביל. "במשך השנים המשכתי עם המוזיקה, מאוד אהבתי לעסוק בה. ההופעות במועדונים הלכו טוב, ואחרי התיכון התקבלתי כזמר בלהקת חיל חינוך. אחרי השחרור התחלתי להקליט חומרים מקוריים שלי, וכל הזמן המשכתי להופיע במקביל. עם הזמן הכרתי עוד ועוד אנשים מתעשיית המוזיקה, והתחלתי לכתוב ולעבוד עם כמה אמנים וביניהם עמיר בניון, מרגלית צנעני, בר צברי, בן אל תבורי, עומר אדם, ישי לוי, שירי מימון, שיר לוי, מושיק עפיה ועוד. חלק לא מבוטל מהדברים שעשיתי היו עם המפיק נדב ביטון, וראינו ברכה בעשייתנו".
ההצלחה לא איחרה לבוא, אך גם המשברים הגיעו. "את השיר הראשון שלי, 'מבין הפוך', הוצאתי לבד, והוא פרץ והושמע ברדיו ללא הפסקה כולל בפלייליסט של גלגל"צ. הופעתי אז הרבה בטלוויזיה, ואחרי הפריצה עם השיר הוחתמתי בחברת הליקון. עבדתי איתם על אלבום אבל בסוף הוא נגנז, ונפרדו דרכנו. ומאז, למעשה, אני ממשיך בקריירה שלי כעצמאי, בעיקר כמפיק ומעבד לאמנים אחרים, ובכלל כאחד שנותן את כל שירותי האולפן המוזיקלי הקיימים, כמו מיקס ומאסטר. מבחינה מקצועית השקעתי את כל כולי בהפקה, ומאז האלבום ההוא הוצאתי רק שני שירים, אבל לאחרונה חזרתי לשירים שלי בצורה הרבה יותר משמעותית".
מפגש עם עידן רייכל ומושיקו שטרן הצית מחדש את היצירה האישית. "אני ואיש הרדיו מושיקו שטרן חברים טובים הרבה שנים. לפני כמה זמן הוא עשה תכנית מיוחדת על עידן רייכל, והזמין אותו אליה. לכבוד התכנית לקחתי שיר שעידן הוציא בקורונה, 'איזה יום טוב', ועשיתי לו עיבוד וקאבר מחדש. עידן ממש התלהב מהביצוע, והזמין אותי להתארח אצלו באחת ההופעות. הגעתי להופעה ושרתי איתו את השיר, ואחרי ההופעה מושיקו אמר לי: 'לא יכול להיות שאתה רק מאחורי הקלעים, אתה חייב להוציא מעצמך גם את המוזיקה שלך'. הוא ממש דחף אותי לכתוב ולפרסם וגם ליווה אותי אמנותית, וזה נתן לי המון כח".
מתנה מספר על תהליך היצירה שהביא לשיר הנושא ולאלבום כולו. "זמן קצר אחר כך ישבנו מושיקו ואני אצל הפזמונאי אבי אוחיון, והתחלנו לכתוב את השיר 'תעוף גבוה', שהוא שיר הנושא של האלבום שלי. תוך כדי העבודה על השיר משה פרץ נכנס והצטרף לעשייה שלנו, וככה נולד השיר. בנוסף לכך גם הפקתי את השיר מוזיקלית, וזה עשה לי חשק לכתוב שירים נוספים. במקביל לכך גם התחלתי ללכת לשיעור של הרב קובלסקי, שמשתתפים בו הרבה אמנים, וככה חידשתי קשרים עם אנשים מהתחום ויצרתי קשרים חדשים, וגם זה נתן לי תנופה להמשיך עם החומרים שלי".
"מאוד חשוב לי להמשיך להוציא שירים ולהביא את הנקודה שלי לעולם, אני מאוד משקיע בזה, ושמח לומר שהיום פרסמנו שיר חדש, 'הטוב עוד לפני'. זה שיר אישי, חשוף, אופטימי, עם ביט קצבי שעושה חשק לעוד. השיר מדבר בין היתר על הרגעים שאנחנו קצת הולכים בהם לאיבוד, גם כשיש לנו הכול, ועל איך לפעמים מילה טובה או נוכחות של מישהו קרוב מצליחה להרים אותנו בחזרה. בתוך כך, במילים שכתבתי בשיר נכנסים פרטים מהחיים: ציצית שמתחת לבגדים, נסיעה למירון, דמעות שפותחות לב, וצדיק תימני שמזכיר שהכול זמני - אבל האור בדרך. הטוב עוד לפנינו".
על רקע ההצלחה והעשייה, מתנה עובר גם שינוי רוחני משמעותי. "בתוך כך, ובנוסף להוצאת השירים, השינוי שהכי חשוב וגדול שעברתי הוא שחזרתי בתשובה. תמיד היה לי כבוד לדת והשתדלתי להתנהג בצורה שהתורה מדריכה בה ללכת בה ולמשל לשמור על לשון נקייה, אבל בשלב מסוים הרגשתי שהעולם שלי שטוח ורדוד מדי. שיש הרבה שטויות שאני מתעסק בהם, ולא מספיק בדברים רציניים. לפני כ-15 שנה הלכתי לשיעור שגם השתתפו בו כמה אמנים, וזה עשה לי חשק להכיר יותר את התורה".
ההתקדמות הרוחנית נבנתה צעד אחר צעד. "במקביל לכך חבר חבדניק לקח אותי לשיעור של הרב יוסי גינצבורג ברמת אביב וזה מאוד דיבר אלי. אחר כך הוא לקח אותי למקווה, שבכלל לא ידעתי מה זה, וזה, יחד עם השיעורים, פתח לי עולם רוחני שלא הכרתי ורצון גדול להתקדם. בהתחלה התביישתי בשמירת המצוות שלי. הייתה לי כיפה בכיס, הוצאתי אותה ובירכתי במהירות כדי שאף אחד לא יראה, ומיד החבאתי אותה. בשלב מאוחר יותר, כששמתי ציצית, הסתרתי אותה טוב טוב בתוך המכנסיים ובדקתי כל הזמן שהחוטים לא יבצבצו. אמנם עוד לא שמרתי שבת, אבל התחלתי לקחת על עצמי עוד ועוד דברים והתקדמתי בקצב שהיה לי נכון".
המעבר לא היה קל, בעיקר בזירה המשפחתית. "בשלב הזה כבר הייתי נשוי, ואשתי בכלל לא הייתה בקטע של תשובה. לשמחתי עשיתי את השינוי בתבונה, ואני גם חייב לומר שנכון שהיא לא רצתה את זה בהתחלה, אבל היא גם לא התנגדה בתוקף. בשלב מסוים היא אפילו הלכה למדרשה כדי להבין מה מושך אותי פנימה, ושם היא גילתה את היופי שיש בתורה, אבל גם שם הקשיים לא נגמרו. אני אמנם מגיע מרקע מסורתי, אבל אשתי מגיעה ממשפחה אשכנזית שכמעט לא הייתה בו מסורת בכלל. הם היו נפגשים בשבת ולא יכולנו לבוא, לא יכולנו לאכול מהאוכל שהם הכינו וכו', וזה הערים לא מעט קשיים. לשמחתי, לפחות עם הילדים, זה הלך די בקלות. הבן הבכור שלנו היה במעון כשהתחלנו לשמור שבת, אז ב"ה זכינו להכניס את כל הילדים שלנו מההתחלה לחינוך דתי".
בהמשך הדרך גיבש מתנה גם עמדה השקפתית מגובשת. "אני משתדל ללכת בדרכם של אבות אבותיי ונוהג במנהגי תימן, זה הכי נכון לי, וכבר זה נותן צורה ומסגרת לחיים הדתיים שלי. מבחינה כללית אני מגדיר את עצמי כשייך לציבור החרדי, אבל אני ממש לא נגד המדינה והצבא. הזכות לגור בארץ ישראל ובמדינת ישראל ולקיים מצוות זו זכות ענקית, שאני מאוד מוקיר אותה. וכל אחד צריך להעריך מאוד את החיילים שעושים השתדלות כבירה ומוסרים את הנפש עבור עם ישראל. זה דבר שצריך להיות פשוט בעיני".
הבחירה בעולם של תורה לא באה רק על חשבון הקריירה - היא שינתה את כל גישתו. "מאז שחזרתי בתשובה יש בשירים שלי הרבה יותר עומק, ערכים ומחשבה, וכמובן שאני לא שר שירי אהבה. ומבחינת ההתנהלות הכללית שלי בעולם הזה, הרבה יותר קל לי לקבל כשדברים לא מסתדרים כמו שהייתי רוצה. יש לי אמונה גדולה בקב"ה שעושה את ההכי טוב עבורי, גם אם אני לא רואה את זה. יחד עם זאת, ברור שיש אתגרים, כמו למשל שאני לא יכול להופיע בכל מיני מקומות, ולא יכול להרקיד מעורב, אבל תכלס אני לא מרגיש שזה באמת קושי. זה מרגיש לי כמו משהו ששייך לתומר של פעם, וכמעט שכבר אין בזה כבר התמודדות מבחינתי. ההחלטה לקבל עול תורה ומצוות הכניסה הרבה אור לחיי, וככל שאני מעמיק בה יותר - כך אני רואה ומרגיש יותר ברכה במעשה ידי".