סא"ל (מיל') אלי דקל, שחקר לאורך שנים את יחסי ישראל-מצרים ואת הפרות הסכם השלום מצד מצרים, מותח ביקורת חריפה על הסכם הגז שנחתם לאחרונה בין המדינות.
בראיון לערוץ 7 הוא מזהיר מפני האשליה לפיה תלות כלכלית תביא לריסון ביטחוני, ותוהה מדוע ישראל אינה מעבדת את הגז בשטחה, במקום לאפשר למצרים ליהנות מהערך המוסף.
בהתייחס לסוגיה הכלכלית סבור סא"ל דקל כי אכן המדינה "תגזור קופון מהסיפור" אך מציין כי למצרים אין צורך בגז לצריכה פנימית, אלא מדובר במהלך מסחרי.
"מצרים", הוא מזכיר, "לא צריכה את הגז לשוק פנימי. היא בנתה שני מפעלים גדולים להנזלת גז בתקווה שהם ישמשו את הגז שהיא גילתה בזמנו, אבל התברר שמה שהיא גילתה לא מצדיק שני מפעלים והם עבדו חלקית או הושבתו. מאוחר יותר היא מצאה פתרון גאוני, לקנות גז במצב צבירה ולאחר הליך של הנזלה היא תמכור אותו לאירופה. לכן מבחינה מסחרית גרידא, היינו יכולים לעשות את מה שהיא עושה אם הינו מקימים מפעלים להנזלת גז. במקום להרוויח סכום מסוים היינו מרוויחים את הסכום נקודה שבע".
באשר לטענה לפיה ההסכם יהפוך את מצרים לתלויה בישראל, ובשל כך היא תימנע מאיומים צבאיים על ישראל, אומר דקל כי "יסודותיה העמוקים של ההשקפה הזו הם בהשקפה הסוציאליסטית שחושבת שמקור הרוע הוא העוני ושאם רק נדאג לכך שאנשים יהיו שבעים הרוע יצטמצם, כלומר שאם נדאג לכך שהיריבים שלנו יהיו מפוטמים ובריאים הסכנה שמעל ראשינו תחלוף. אין לתפיסה הזו אחיזה במציאות", הוא קובע.
"אני לא משער ולא מניח שהרווח השולי שמצרים תרוויח מעסקת הגז זה מה שימנע מבעדה מלצאת למלחמה נגדנו אם היא תחפוץ, כך שכל הסבורים שזה יהווה תעודת ביטוח מפני התוקפנות המצרית ובכך הם מנסים להרגיע את עצמם מההתעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים בכלל ובסיני בפרט, אני לא סבור שזה המצב".
את הסכם השלום הישראלי מצרי הוא מגדיר כהסכם מלחמה קרה, הסכם שרוב סעיפיו נרמסו זה מכבר, "ולאו דווקא הסעיפים הצבאיים, אלא גם הסעיפים המדיניים. כבר חמישים שנה של שלום ואין כאן ביקורים מדיניים. הפעמים היחידות שהיו ביקורים כאלה היו באירוע החתימה ובקבורת רבין. זה לא מצב של שלום בין שכנים שחולקים כוס קפה יחד. אין כמעט סעיף בהסכם השלום שלא נרמס. אמנם יש מסגרת כלשהי של יחסים, אבל זה לא שלום. מי שקורא לזה שלום מאחז עיניים או שהוא שוגה בחלומות או שהוא אחוז עיניים".
בדבריו הוא מתריע ומזהיר כי התנהגויותיהם של בני אדם בכלל ואומות בפרט הן התנהגויות התלויות בנעלמים רבים שהוא עצמו, ולהערכתו גם רבים אחרים, אינם יכולים להעריך על מנת לשער את הצעדים הצפויים הבאים. בעיניו ההסכם הוא כפייה שנכפתה על ישראל ו"האמונה שמשתמעת מכך, שזה יעניק לנו תעודת ביטוח, היא הבל ורעות רוח".
דקל מציין כי הוא "לא מבחין בשום צמצום או התמתנות במסעות הרכש וההתעצמות המצרית. בשנים האחרונות יש התעצמות גדולה מאוד, ואני לא מכיר הסבר שיניח את דעתי ואני מניח שגם דעתם של אחרים לא נוחה מההתעצמות הזו, אז סתם לשפוך עליהם מיליארדים בתקווה שזה מה שירגיע את האריה? לא".
את דבריו הוא חותם בטענתו הראשונית לפיה אין כל סיבה שישראל לא תבנה מפעלי הנזלת גז, וכך במקום למכור את חומר הגלם במחיר מסוים היא תוכל למכור את אותו גז אחרי הנזלה במחיר גבוה בהרבה למדינות אירופיות. "מצרים לוקחת את הגז שלנו ומוכרת אותו לאחרים. אנחנו צריכים את התיווך שלה?".