שורד השבי שגב כלפון מתאר בריאיון לערץ 'משב' את מאבקו לשמור על רוחו וזהותו היהודית בתנאי השבי הקשים ועל הגעגוע למאפייה המשפחתית והדאגה להוריו.
כלפון קשר את חג החנוכה, אותו עבר פעמיים בשבי, לגעגוע הכואב לבית הוריו. "כל פעם שעברתי שם את חנוכה, הייתי מספר להם כמה זה החג הכי קשה שלי. זה חג שמח מאוד במאפייה, זה סופגניות, זה מיוחד. הייתי מספר להם איך היינו עושים סופגניות וכולם עם ריר. ידעתי תמיד שההורים שלי צריכים את העזרה שלי שם, ושאלתי את עצמי 'איך הם מסתדרים? גם הבן שלהם חטוף, גם המאפייה על הראש'".
בריאיון חושף כיצד הצליח להשיג מחט וחוט מהשובים תוך טענה כי הוא זקוק לתיקון בבגד, והשתמש בהם לתפירת כיפות עבורו ועבור שאר החטופים.
"תפרתי כיפות מגלבייה שהביאו לנו פעם. לקחתי אותה, קרעתי אותה ותפרתי כיפות, ועשיתי לכל אחד את השם שלו. עשיתי חור בבגד שהיה לי ואמרתי להם שאני צריך לתפור את זה. זה היה בשבילי גם תעסוקה וגם דרך לשמור על הזהות שלנו".
השימוש בכיפות היה כרוך בפחד תמידי מפני השובים: "היינו שמים את הכיפות, וכשהם היו באים היינו מורידים אותן. פעם אחת כמעט נתפסתי באמצע 'שלום עליכם' כשהלכתי אליהם בטעות עם הכיפה על הראש. ברגע האחרון חבר לחש לי 'מה אתה עושה?', והספקתי להחביא אותה בכיס".
את החודשים הראשונים תיאר כחודשים של דממה. "ארבעה חודשים לא הכרתי את מי שאני אוכל איתו מהצלחת. לא שמעתי את הקול שלהם". הוא נזכר ברגע שבו ניסה ללחוש לחטוף אחר והוכה באכזריות על ידי המחבל ששמר עליהם.