אתמול, 4 בינואר, צויינו 20 שנה לשבץ המוחי השני של אריאל שרון, זה שלא התאושש ממנו עד מותו כעבור 8 שנים. (התאריך העברי היה כבר לפני שבועיים, בד' בטבת).
השתתפתי אמש במפגש מרתק בין מתיישבים מהשומרון לתושבים מעוטף עזה, במסגרת מיזם הקרוי 'ברית הנגב וההר'.
ד"ר אלון פאוקר, חבר קיבוץ בארי וממובילי המיזם, אמר בפגישה: "ברגע שבו הסתגרתי בממ"ד נגד הרקטות, ושמעתי את היריות בחוץ, הבנתי שזה קרה רק בגלל שלא קידמנו תהליך מדיני מול הפלשתינים".
נזכרתי שכאשר אני הבנתי, באותו שמחת תורה, שאלפי מחבלי חמאס פלשו לצפון הנגב והם מבצעים טבח ביישובים, היה ברור לי שזה רק בגלל ההתנתקות והנסיגה מהרצועה.
מה שעוד היה ברור הוא, שאין כל סיכוי שאצליח לשכנע את אלון שהוא טועה, כמו שאין שום סיכוי שהוא ישכנע אותי שאני טועה.
9 חודשים לפני ההתנתקות, בה' בכסלו תשס"ה, 18 בנובמבר 2004, השתתף שרון בכנס של פעילי הליכוד במצודת זאב. באותה עת שרון כבר 'צפצף' על משאל מתפקדי הליכוד, והמשיך לקדם בכוח את תוכנית ההתנתקות.
בלשונו הסרקסטית המפורסמת, לא הסתיר שרון את לעגו כלפי אזהרות הימין מפני המהלך: "חוזי השחורות נאחזים בכל שמועה, בכל מילה, בכל רמז. הכל שחור, הכל חמור, כולם נגדנו... בימין הקיצוני, תוך קריצת עין ערמומית, רוצים פשוט למנוע יציאה מעזה. שמועה רודפת שמועה: הפלשתינים יוותרו, והאירופים כבר נערכים לסנקציות, האיראנים עם הסורים והחיזבאללה יפגיזו מצפון. החמאס ישתלט על עזה מדרום. צוללות ממערב, מזל"טים מעל, מנהרות מתחת. איראן מאיימת. הפרשנים מדווחים, המומחים מנתחים, מחלקים ציונים, הפוליטיקאים שקועים בסקרים איך הם בתמונה..."
שרון לעג לאיומי הימין, שכולם התממשו כעבור 20 שנה!! האירופים הטילו סנקציות על מנהיגים ישראלים, האיראנים היו עם הסורים באופן מלא עד לקריסתו הבלתי מתוכננת של משטר אסד, חיזבאללה הפגיז מצפון והרס יישובים בגליל, החמאס השתלט על עזה מדרום וביצע טבח נוראי בשמחת תורה תשפ"ד, מצרים מתחמשת בצוללות חדישות ממערב, מזל"טים מלבנון, עזה, איראן ותימן ריחפו בשמי ישראל כמעט באופן חופשי, מנהרות החמאס יצרו אתגר שעוד לא הסתיים למדינת ישראל, ואיראן לא רק איימה אלא גם ביצעה: שיגרה טילים בליסטים על מדינת ישראל.
ושרון המשיך בנאומו: "הכל מסביבי מבעבע, רועש. אני רוצה לזעוק שקט! תהיו רגועים. יעשה כל אחד את המוטל עליו בתחום אחריותו. שקט! מעט שקט!" ואף אחד מפעילי הליכוד שהקשיבו לו לא הזכיר לשרון את השורה של ז'בוטינסקי מתוך המנון התנועה ששרון עמד בראש היורשת שלה, המנון בית"ר: "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש..."
אם הליכודניקים דאז היו צועקים חזק יותר, אולי הם היו מצליחים למנוע את אסון ההתנתקות, שהסתיים בטבח שמחת תורה. התשוקה לשקט, שהתגלמה גם במדיניות 'שקט ייענה בשקט' של ממשלות הליכוד ובנט כלפי החמאס, היו גם הן מהסיבות שהובילו לטבח הנורא.
השנאה של שרון להתנחלויות
אני מניח שאין ישראלי שהיה כבר בר דעת בד' בטבת תשס"ו, שלא זוכר איפה היה כששמע ששרון אושפז עקב אירוע מוחי משמעותי. את הצהלה בכל מחוזות הימין לא ניתן היה להסתיר - וגם אף אחד לא ניסה לעשות את זה.
לאחר האכזבה מההתאוששות של שרון אחרי האירוע המוחי הראשון, כשנודע על האירוע השני, העליצות והחדווה הרקיעו שחקים, גם אצלי. לא התביישתי בשמחה הזו, ולא ניסיתי להסתיר אותה. וככל ששנתו המתוקה של שרון התארכה, כך גברה התחושה ששרון קיבל את העונש הכי מתאים לו. השמחה היתה גם על כך ששרון קיבל עונשו מיד שמים ולא מיד אדם.
והשמחה נבעה גם מההבנה, שאם שרון לא היה לוקה בשבץ מיד אחרי ההתנתקות, הוא היה ממשיך בעקירת עשרות יישובים גם ביו"ש. התוכנית של שרון היתה: להשלים את הנסיגה מהרצועה, לעקור את כל המאחזים בהתאם לדו"ח של טליה ששון שהוא בעצמו יזם, ואח"כ לבצע את תוכנית 'ההתכנסות' של נסיגה עמוקה ביו"ש עד גדר ההפרדה והחרבת כל היישובים שממזרח לה.
בי"ד באלול תשע"ב, 1 בספטמבר 2012, פורסם ב'ידיעות אחרונות' ראיון עם דב וייסגלס, מי שהיה האדם הקרוב ביותר לאריאל שרון משך כשלושה עשורים, כפרקליטו וכראש לשכתו. הריאיון נערך לרגל הוצאת ספרו 'אריק שרון - מבט אישי' בהוצאת ידיעות אחרונות.
באותו ראיון גילה וייסגלס מה באמת תיכנן שרון. ציטוט מדוייק: "בחול המועד סוכות, חודשיים לפני התרדמת, התארחנו בגליל בסוף השבוע... שרון אמר שהוא רואה בעתיד הקרוב סדרת מהלכים משמעותיים ביהודה ושומרון, של נסיגה מיישובים בודדים. הוא קרא לזה 'להתחיל להתכנס מאחורי הגדר'. הכוונה היתה להעביר יותר ויותר שטחים לאחריות פלשתינית. הגדר לטעמו, למרות שתמיד טען שהיא רק מכשול ולא גבול, היתה אמורה להיות הגבול המדיני. החלטנו אפילו להקים צוות שיטפל בנושא. זו היתה השיחה המשמעותית האחרונה שניהלנו בנושא הפלשתיני, ומעטים יודעים עליה...".
גם אני לא ידעתי על השיחה הזו עד אותו ראיון של וייסגלס, אבל תוכנה רק מאשר את התחושה שהקב"ה הציל את יהודה ושומרון. אם שרון היה נשאר ראש הממשלה אחרי בחירות 2006, הוא היה מחריב עוד עשרות יישובים ביו"ש, ומביא לנסיגה ישראלית עמוקה גם ביו"ש, עד לגדר ההפרדה.