בהלוויה שנערכה היום (רביעי) במיתר, ליווה הזמר והלוחם עידן עמדי את רס"ר רן גואילי הי"ד בדרכו האחרונה, ושר את שירו "נגמר" שיצא לאור לפני 13 שנה.
עמדי, שהשתתף במבצע להשבת גופתו של גואילי מרצועת עזה רק שלשום, סגר מעגל כשעלה ושר בטקס לעיני משפחתו ומאות משתתפים, בהם נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, ח"כים ומפקדי משטרה.
טליק גואילי, אמו של רני, ספדה לו: "רק רציתי להגיד לך, ילד אהוב שלי, שהתקווה שאולי תחזור אלינו על שתי רגליים או אפילו על רגל אחת נתנה לנו את התקווה. רני, אהוב שלי, אני מבטיחה לך שהרבה בזכותך נזכרנו כל עם ישראל שלמרות כל המחלוקות - אנחנו עם אחד גדול וחזק. כולם ראויים להקרבה שלך".
היא פנתה למחבלי חמאס ואמרה: "ניסיתם להבהיל את עם ישראל, תראו מה נשאר מכם. דעו לכם נמושות - רני וגיבורי המלכות נותנים לנו את הכוח להעלים אתכם".
איציק, אביו של רן, ספד לו: "את הסיפור שלך כל עם ישראל יודע, כל העולם יודע, כולם מחבקים אותך, אתה הילד של כולם, אני כל כך גאה להיות אבא שלך".
עומרי גואילי, אחיו של רני, ספד. "אני גאה להיות האח הגדול שלך. היום אני יכול להגיד שהחיים שלנו יכולים להמשיך. היום אפשר להגיד שסוף-סוף עברנו את התאריך הזה 7 באוקטובר 2023. רני, אני אשתמש בכינוי היחידי שהוא רק שלי. רני אחי הקטן, אבל כמו שכולם יודעים הוא הגדול. אני כל כך כל כך גאה להיות זה שגדל איתך, גידל אותך. גדל ממך".
הוא שיתף: "הייתה לנו חברות ואהבה שהיא מעבר לכל דבר בעוצמות מטורפות. אהבנו לעשות את כל הדברים הייחודיים לנו. אני נזכר בשיחה האחרונה שהייתה לי איתך בשעה 10:45 כשאני אומר לך 'הנה אתה רואה, כל המדינה בוערת ואתה במחלה בבית'. ואתה עונה לי 'עומרי אני באמצע היתקלות, זה דחוף?'".
גיסתו של רני שרון ספדה: "אני עומדת כאן עם תחושת הקלה אדירה שהושבת הביתה והיום תיטמן כמו שמגיע לך. למרות הכול, כל המשפחה המדהימה שלך הטמיעה בנו את המשפט שהגאווה בך חזקה מהעצב. אני גאה בך שיצאת באותה שבת ונלחמת עם חבריך. אני גאה בך שהגנת על המולדת ונלחמת עד הכדור האחרון ועד השניה האחרונה. התפללתי לסוף אחר, לחיבוק החם שלך. אני לנצח אזכור את הזכות להכיר אותך. לצחוקים, לידיים האדירות שלך. לכל הטוב שנתת לעולם כולו. אני אוהבת אותך עד עמקי נשמתי ולנצח אזכור ואזכיר אותך. אתה גיבור על בדיוק כמו שחלמת".
שירה, אחותו של רני, ספדה בבכי: "היי רני, חיים שלי. החבר הכי טוב שלי. אני פשוט לא מאמינה שאתה כאן. כשאמא נכנסה אליי לחדר יומיים אחרי השביעי ואמרה שכנראה ייקח זמן עד שתחזור, לא תיארתי לעצמי שייקח 843 ימים. הכאב והפחד היו חלק מהיומיום שלנו. כשיצאת הייתה לי הרגשה שמשהו רע יקרה. הראית לאמא שאתה יכול להזיז את היד. אמרתי לעצמי 'תפתחי את העיניים', זו יכולה להיות הפעם האחרונה שתראי אותו".