מנכ"ל מועצת יש"ע עומר רחמים ויו"ר החטיבה להתיישבות ישי מרלינג שוחחו בכנס ההוקרה לחוות של מועצת בנימין, איגוד החוות וערוץ 7 על הצורך לשכפל את ההצלחה ביו"ש לנגב ולגליל.
מרלינג הדגיש כי ההתיישבות היא לא רק פעולה מקומית אלא קביעה של עובדות בשטח. לדבריו, מדובר במאבק על עתידו של המרחב: "במשך הרבה שנים הספינה הזאת מתקדמת קדימה ובשנים האחרונות אנחנו זוכים קצת לסובב את הגלגל לצד השני. המשמעות של הדבר הזה נוגעת בעתיד האזור שלנו ובכיוון אליו הולכת מדינת ישראל".
הוא הצביע לעבר קו החוף הנראה באופק וחידד את גודל השעה: "אנחנו משקיפים פה על נתב"ג ממש מקרוב וזו שאלה מי יהיה פה בעוד כמה שנים. האם מדינת ישראל תשלוט בשטח הזה או האם מישהו אחר?" לדבריו, החוות הן המענה האפקטיבי היחיד לניסיונות החניקה הפלסטיניים של צירי התנועה והשטחים הפתוחים.
רחמים התייחס לחשיבות שימור השטחים הפתוחים לטובת תכנון עתידי: "ההבדל בין מקום שיש בו ריבונות למקום שאין בו ריבונות, בין היתר, זה כל עולם התכנון. אנחנו מוכרחים לוודא שיישאר לנו את מה לתכנן כאשר הריבונות תוחל. כאשר אנחנו שומרים על השטח הפתוח, אנחנו מוודאים שנוכל לתכנן את המרחב הזה בשנים הקרובות כאשר תהיה ריבונות".
מרלינג הציג נתונים המעידים על האפקטיביות של מודל החוות: בעוד יישוב קהילתי תופס כ-3,000 דונם, חווה בודדת שומרת על מרחב של 10,000 ואף 15,000 דונם באמצעות רעייה ונוכחות מתמדת.
לדבריו, גם בנגב ובגליל קיימת מצוקת קרקע חמורה, ולעיתים אף חריפה יותר מביהודה ושומרון, בשל הגבלות תכנוניות ואי-שוויון מובנה.
"החוות הן מודל של תפיסת שטח שאנחנו רואים במקביל שמוסדות התכנון במשך שנים שילשו את התכנון של הערים הערביות. אנחנו צריכים לעמוד פה ולהגיד - אנחנו בעד חיזוק ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל".