אוריה ואבישג טיירי, בעלי חוות "חסד עולם", אירחו את כנס ההוקרה לחוות של מועצת בנימין, איגוד החוות וערוץ 7.
כשהם מלווים בבתם הקטנה רננה, הם מסבירים מה גורם למשפחה צעירה לוותר על מסלול חיים מבטיח ונוח לטובת החוות.
"החיים פה נראים כאילו הם חיים רגילים, אבל הם ממש לא", פותחת אבישג ומנסה להסביר את הדינמיקה היומיומית. "מתעוררים בבוקר מאוד מוקדם, לומדים, ואחר כך מתחלקים למשימות. יש כאן באמת תנועה מאוד ערה של אנשים שבאים לכאן".
האתגר הגדול ביותר עבורה אינו המחסור בסופרמרקט קרוב או המרחק מהמרכז, אלא האיזון הפנימי. "לדעת איפה אני נגמרת והשליחות מתחילה, איפה השליחות נגמרת ואני מתחילה. זה האתגר בשבילי הכי גדול".
עבור אוריה, המהפך היה דרמטי עוד יותר. לפני שנה וחצי הוא עוד החזיק בעבודה בחברת החשמל. "התנאים היו מאוד נוחים והיום אני עובד הרבה יותר קשה - אבל לא מרגיש שאני בעבודה. השליחות והביטחון שאנחנו מייצרים במרחב שווה כל רגע".
העבודה הקשה כוללת התעסקות יומיומית עם עדר פרות שיוצא למרעה, משימה שמעבר לפן הכלכלי, מהווה כלי אסטרטגי לשמירה על שטחי הלאום מפני השתלטות פלסטינית.
אחד הנושאים הקרובים ללבם הוא הנוער שמקיף אותם. אבישג מבקשת לנפץ את הסטיגמה השלילית שדבקה לעיתים בנערים המגיעים לחוות.
"מסתכלים עליהם כנוער נושר, אבל אלו בני נוער עם כוחות נפש מאוד מיוחדים, שהמימוש שלהם הוא כאן. כמו שמישהו שהוא טוב במתמטיקה ובאנגלית הוא יותר ריאלי, וימצא את המימוש שלו בבית הספר - הם מוצאים את המימוש ביזמה ועבודת כפיים. הם עושים פה עבודה מופלאה. זה נוער מיוחד ממש".
הזוג טיירי מדגיש כי הם אינם פועלים בוואקום. התמיכה הממשלתית, לצד הגיבוי הציבורי של "קרן החוות", הם אלו שמאפשרים למפעל הזה לשגשג. "הממשלה מצטרפת והצבא איתנו והמשטרה, ואנחנו עובדים בידיים שלובות ועושים פה, ברוך השם, עבודה מדהימה".
מרכיב קריטי לא פחות הוא הקשר עם עם ישראל הרחב. "קרן החוות מאפשרת לנו להרגיש שיש לנו גב. זה מעצים את השליחות כי אנחנו מבינים שהיא מכוחו של כל עם ישראל", מסכם אוריה.