העדות המצמררת של מתן אנגרסט, ששב מהשבי לאחר 738 ימים, חושפת לא רק את גבורת צוות "טנק פרץ", אלא גם את ההתמודדות המבצעית והפסיכולוגית מול חוקרי חמאס שראו בו נכס מודיעיני יקר ערך.
מתן היה נהג הטנק של סרן דניאל פרץ ז"ל. באותו בוקר, הצוות - דניאל פרץ, איתי חן, תומר ליבוביץ ומתן, זינק לטנק במוצב נחל עוז.
לאחר קרבות בתוך המוצב וסביבתו, המפקד דניאל פרץ זיהה גלי מחבלים חוצים את הגדר. הוא קיבל החלטה לצאת מהמגננה לתקיפה חזיתית כדי למנוע אירוע חטיפה. מתן מתאר נסיעה מהירה לעבר המחבלים: "זה או אנחנו או הם". הם ירו פגזים והדפו מחבלים מטווחים קצרים מאוד, בידיעה שהם בנחיתות מספרית מוחלטת וחשופים לנ"ט.
הטנק נפגע, ומתן התעורר רק בעזה. הוא הוחזק כחטוף "מסוג אחר" - לוחם שנשבה מתוך טנק עם מערכות מסווגות ("מלא"ר"). חמאס הבין שמתן הוא מקור לידע טכנולוגי ומבצעי.
בראיון ל'עובדה' הוא מתאר חקירות קשות שכללו חישמול על פצעים פתוחים באמצעות כבלים. "צורח מכאבים, והוא עושה לי את זה עוד פעם".
הוא נחקר במשך שעות על מערכות הסיווג של הטנק. הוא הפעיל מניפולציות על חוקריו: "אמרתי להם שהנהג הוא כמו נהג רכב, לא יודע כלום על התותח". הוא נאבק לשמור על סודות המדינה תחת לחץ פיזי ונפשי קיצוני.
"היו עינויים שהגיעו לקצה. חישמולים - טראומה שתלך איתי. החקירה הכי ארוכה הייתה בערך שמונה שעות ברצף שאני יושב וצריך לספר דברים שאני יודע שהם בגדר ה-'תמות ואל תספר'".
הוא הוחזק לבדו תקופות ארוכות, מעל ומתחת לקרקע, כדי להגביר את הלחץ הפסיכולוגי. רק אחרי חצי שנה בשבי, דרך הרדיו של השובים, גילה ששלושת חבריו לצוות נהרגו בקרב.
בשלבים מאוחרים יותר שהה עם חטופים נוספים, ביניהם גלי ברמן. הוא משתף בפחד המתמיד: "אני מפחד. אני לא יודע מה יעשו לי. איך אני נרדם בלילה. הוא ניסה לנחם אותי. אם מגלים עליי עוד דברים, זה הסוף שלי".