יו"ר מפלגת כחול לבן, בני גנץ, דורש מחברי הכנסת חילי טרופר ואורית פרקש הכהן להתפטר לאלתר, כך דיווח הפרשן עמית סגל.
גנץ הבהיר לשניים כי עזיבתם את המפלגה מחייבת את החזרת המנדט שקיבלו מהרשימה, וזאת במטרה לשמור על כוחה המקורי של המפלגה ובעיקר על מימון המפלגות שנגזר ממספר המנדטים.
לדרישה של גנץ יש השלכות גם על מאזן הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה. אם טרופר ופרקש יתפטרו, הבאים בתור ברשימה המשותפת לכניסה לכנסת עשויים לשנות את המפה. אחת המועמדות היא נציגת סיעתו של גדעון סער, שכבר הצטרף לקואליציה, מה שיגדיל את התמיכה בה ל-69 ח"כים.
במקביל, ייתכן שגנץ יעמוד בפני פרישה נוספת. הבוקר (שלישי) הוא נפגש עם ח"כ איתן גינזבורג שוקל גם הוא את המשך דרכו בממשלה.
בתחלית השבוע שוחח טרופר עם גנץ והודיע לו על החלטתו לסיים את דרכו במפלגה. במהלך השיחה הביעו גנץ וטרופר הערכה הדדית רבה על השותפות הפוליטית שקיימו ועל האמונה המשותפת בדרך שבה צעדו. השניים סיכמו את תקופת עבודתם המשותפת ברוח טובה.
השניים הביעו תקווה כי כל אחד מהם ימשיך לפעול למען המדינה ולתרום לה בדרכו העצמאית בהמשך הדרך.
טרופר פרסם פוסט פרידה שבו הצהיר על כוונתו להישאר במערכת הפוליטית, "אני כאן בלב בוער מאהבה ומתשוקה להיות שותף בתיקון המדינה. אעשה זאת בדרכי: במאמץ לדבר כמה שיותר לגופו של ענין ולא לגופו של אדם. להיאבק בעוצמה על ערכי אך לשמור על דרך ארץ וכבוד הדדי. ולעולם, לעולם לא להתייאש. אני מסתער קדימה. אני בטוח שרבים יצטרפו".
הוא הוסיף: "יש המוני ישראלים שמחפשים בית פוליטי, שחברים בו פוליטיקאים שמבינים היטב איך לשנות מציאות ושיש להם כוח פוליטי משמעותי, אך הוא אינו מלא בפוליטיקה קטנה ורעילה. שיש בו תפיסה של העדפה תקציבית ברורה לצפון ולדרום, שנאבק עבור המשרתים ולא המשתמטים, שדואג להפנות כל תקציב פנוי לפצועים הגיבורים שלנו, שעוסק בחינוך ילדינו, שנאבק באלימות, שמנהיגיו דוברי אמת ושנמנעים מליבוי שנאה ועומדים בכנות מול הציבור, בכישלונות ולא רק בהצלחות".
גנץ כתב: "חילי טרופר הוא קודם כל שותף לדרך. הוא היה הראשון שצירפתי וסייע לבנות את המפלגה, מבחירת האנשים ועד למצע, הוא היה איתי בכל מוקדי קבלת ההחלטות. לאחר תקופה ארוכה של דילמות אישיות הוא קיבל החלטה כואבת. אני מאחל לחילי רק טוב כי הוא אדם ערכי וראוי, והלב שלו במקום הנכון. אני מודה לו על הדרך המשותפת. אומר בכנות, זהו יום כואב עבורי - אבל אני עם אפוד שקוראים לו מדינת ישראל. הוא מגן עליי בדרך הציבורית שלי, הוא ההבטחה שלי לילדיי ולילדנו. מעל 40 שנה אני משרת את המדינה והסתערתי מול סכנות בקרב וגם מול כל אתגר שניצב מולי. כמו בקרב, לפעמים צריך לרדת לכריעה, לשפר עמדות, לתת מכת אש ולהמשיך בהסתערות".