שנתיים וחצי אחרי ה-7 באוקטובר, כשמדינת ישראל עדיין בעיצומה של מלחמה מורכבת, יש מי שמחליט, בפעם המי יודע כמה לעסוק באג'נדות רדיקליות וניסויים סוציולוגיים בשדה הקרב.
כנראה שיש מי שרואה בטנק כעוד משרד ממוזג או כיתת לימוד כפי שקיים במסדרונות משרד המשפטים או בקמפוס. אך כמי ששירת כלוחם ואיש מילואים בחי"ר ומכיר את הכלי מבפנים, הרי שמדובר במרחב דחוק וצפוף של מטרים בודדים שלעיתים מצריך מארבים ממושכים בלבנון או בעזה בתנאים פיזיים קשים של תנאי היגיינה ירודים, מחסור בפרטיות מינימלית, מגבלות חמורות על תנועה ועייפות מצטברת. כל זאת תחת לחץ מבצעי מתמשך שהופכים לסיר לחץ אנושי ומבצעי, שבו כל מרכיב קטן משפיע על הריכוז, על התפקוד, ועל הלכידות בין הלוחמים.
מי שלא חווה זאת מבפנים, מתקשה להבין עד כמה המציאות הזו רחוקה מכל מרחב אזרחי מוכר. והנה, דווקא כעת, כשקיים קונצנזוס רחב בצורך להעלאת הסד"כ, בבג"ץ בוחרים לתקוע טריז בתוך האיזון הרגיש הזה. הבעיה אגב לא נוגעת רק לשומרי מצוות, אלא לציבור גדול של חיילות וחיילים שמבקשים לשמור על גבולות גזרה מינימליים של צניעות הפרט.
וכאן, בהחלטה הזו, נכנס גם ממד מדאיג נוסף: הפגיעה האנושה במצבת כוח האדם של חיל שמזוהה כל כך עם סיפורי הגבורה של חיילי ההסדר. סוד כוחם טמון במבנה הייחודי של המסלול: שילוב חי וממשי בין עולם רוחני עמוק לבין שירות קרבי משמעותי. מסירות הנפש נשענת על אדנים רוחניים ולאומיים מוצקים. ממנה נובעת אותה תפישת ה"הנני" שמגיעה עם רצון עז לשירות קרבי משמעותי, מיצוי של 100% מבעלי הפרופיל הקרבי להתגייס לשירות משמעותי.
אני פונה מכאן לרמטכ"ל, אייל זמיר, אשר עד כה ניחן בפרגמטיזם וביכולת לראות את התמונה הרחבה כמתחייב בתפקידו. כמי שמגיע מחיל השריון, שמכיר את הכלי, את השטח ואת האנשים, אתה יודע היטב שאין מדובר כאן בשאלה מגזרית, אלא בסוגיות של צבא יעיל, של לכידות, ושל קריאת המציאות המורכבת נכוחה.
צה"ל מתמודד כיום עם אתגרים חסרי תקדים מחסור בכוח אדם קרבי, שחיקה מתמשכת של מערך המילואים, ואיומים ביטחוניים מתרחבים בזירות רבות. דווקא בעת כזו נדרשת התמקדות בחיזוק היכולות המבצעיות ובהגדלת הסד"כ, ולא בפתיחת חזיתות פנימיות מיותרות. כל החלטה שמרחיקה בהכרח אוכלוסיות שלמות משירות קרבי משמעותי, כמובן גם את הציבור החרדי שבין כה עומד בלב סוגית חוק הגיוס הכה נפיצה, פוגעת ישירות בכשירות המבצעית של הצבא. במקום לאחד כוחות ולמצות את הפוטנציאל הקיים, נוצרת מציאות של דחיקה, פיצול ואובדן משאבים אנושיים יקרי ערך, והמחיר בסופו של דבר, עלול להיגבות בשדה הקרב.
צה"ל זקוק היום יותר מתמיד לאחדות, בהירות ערכית ומיצוי מקסימלי של כוח אדם קרבי איכותי. החלטות שמתקבלות בחדרים ממוזגים ומתוך לחץ של אג'נדות שמאל וקבוצות לחץ, כבר הובילו בעבר למחירים כבדים שאף הובילו לאובדן חיי אדם. חלק מרכזי באחריות הגדולה המוטלת על כתפיך הוא לעצב את צה"ל על פי עקרונות של יעילות מבצעית, לכידות פנימית ונאמנות לייעודו כצבא המגן של ישראל. האם אתה מבקש לעצב את הצבא כגוף שמושתת על זהות לאומית, לכידות פנימית ותחושת שליחות משותפת, או על בסיס אג'נדות רדיקליות של הכלה, מגדר ושוויון, תוך התעסקות בניסויים חברתיים שמחלישים את הלכידות ופוגעים בכשירות המבצעית של הצבא.
הכותב הוא ראש מועצת בית אל