ריח העשן הגיע עוד לפני שנראו הלהבות. בתוך דקות הפכה סעודת שבת רגועה בחוות גלעד למרוץ נגד הזמן, כשמשפחות שלמות נאלצו לעזוב את בתיהן בלי לקחת כמעט דבר, בעוד האש מתקדמת במהירות ומאיימת לכלות שנים של חיים, זיכרונות ועמל.
מתוך ההריסות בוחרת תמר כהן לאחוז דווקא במה שנותר - האמונה, הקהילה והוודאות שהיישוב יקום מחדש.
עם ישראל ממשיך לתרום ולעזור לתושבי חוות גלעד >>>
כהן משחזרת כי הכול החל כאשר בנה הבחין בעשן העולה מהוואדי. בזמן שבעלה יהודה, בניה ותושבים נוספים יצאו לנסות לבלום את האש, היא נשארה עם הילדים והאורחים, עד שהתברר שהשריפה מתקדמת במהירות חריגה. "החרדה היא מטורפת", היא מספרת. "פתאום היא קופצת לעוד מוקד ועוד מוקד, ונראה שאין עליה שליטה".
לאחר שניתנה ההוראה להתפנות, היא מספרת כי לא היה זמן לארוז דבר. "לוקחים את הילדים, דוחפים אותם לאוטו, נוסעים", היא מתארת, ומספרת כי נשות היישוב התכנסו יחד, כשהן ממתינות בדאגה לבשורות על בני משפחותיהן, על הבתים ועל העסקים שנותרו מאחור.
במהלך ההמתנה החלו להגיע הידיעות הקשות. ביתם נשרף, וגם "צמרת", מחסן העץ המשפחתי שבו הושקעו שנים של עבודה, עלה באש. "זה אירוע שלא ניתן לתיאור במילים", היא אומרת. "כל פיסת דשא, כל ספסל, כל פינה - נבנו כאן בעשר אצבעות. לראות את הכול כך זה כאב לב צורב, הריח באוויר הוא כמעט חיבור לתחושה של חורבן הבית".
אבל לצד הכאב, כהן מספרת על גל התמיכה שחיבק את המשפחות מכל רחבי הארץ. "בשבת אמרתי לאחותי, מה נעשה? ביטוח, לא ביטוח? והיא אמרה לי, 'עם ישראל הוא הביטוח הכי טוב שיש'". לדבריה, הטלפונים, התרומות, ההודעות והעזרה שמגיעים מכל קצות הארץ מחזקים את התושבים ברגעיהם הקשים ביותר.
לחצו כאן כדי לתמוך בתושבי חוות גלעד >>>
כהן מזכירה כי קהילת חוות גלעד כבר ידעה בעבר משברים קשים, אך בכל פעם הצליחה לקום מחדש. "הדבר היחיד שמחזיק אותנו הוא האמונה", היא אומרת. "מי שחשב שישרוף לנו את הבית, נבנה פה הכול הרבה יותר יפה, הרבה יותר חזק והרבה יותר גדול. אין אופציה אחרת".