איתן ארבל ז"ל מבית חגי, שיחזר לפני שנפטר בשנה שעברה, את הרגעים הקשים שחווה כשנפצע בפיגוע הקשה בבית הדסה בשנת 1980 בו נרצחו חנן קרוטהיימר, צבי גלאט, אלי הזאב, יעקב צימרמן, גרשון קליין ושמואל מרמלשטיין הי"ד.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"אחרי התפילה במערת המכפלה היינו צועדים דרך הקסבה לבית הדסה", נזכר ארבל. "היום בשביל להיכנס לשם צריך חטיבה".
לדבריו "באזור הזה היינו שרים לכבוד הנשים - "אשת חיל" ו"שלום עליכם" כדי לרומם את הנשים שיושבות שם במסירות נפש גדולה מאוד. ראינו בזה את חלקנו".
הכל התנהל כשורה עד ליל שבת בו התרחש הפיגוע. "יצאנו ממערת המכפלה, ואז יעקב (צימרמן) לא רצה כל כך ללכת. הוא אמר: 'אני אעלה לקריה, אין לי כוח עכשיו לכל ההליכה, אני קצת רעב'. חנן (קרוטהמר), שהיה בעל תפילה יוצא מגדר הרגיל והתפלל קבלת שבת, אמר לו: 'יעקב, מה קרה לך? בוא, אני אקח אותך שק-קמח'. יעקב קפץ לו על הגב וככה הלכו שניהם".
ואז החלה המתקפה שאיש לא ציפה לה. "כשאני משחזר לאחור, הקסבה הייתה שקטה לחלוטין, ולא הייתה נפש חיה ברחוב. בדרך כלל היו עסקים פתוחים. הגעתי לשער בית הדסה. בבתים למעלה עמדו שני מחבלים. כשכולנו עברנו, עמד מחבל נוסף שירה והשניים האחרים ירו מהבתים, לרחבה מול בית הדסה. בשנייה הראשונה היה פיצוץ. לימיני, ממש מילימטרים ממני היה חנן. ואז מישהו אומר: 'בלון גז התפוצץ'. סובבתי את הראש, ראיתי את חנן והבנתי בדיוק מה קרה. נפגעתי בשתי הרגליים, בבטן וביד מרימון. אספתי את עצמי ורצתי על השביל לתוך בית הדסה. אין לי מושג איך הגעתי. כל השביל היה זרוע בפצועים.
אני נכנס לתוך בית הדסה ואז שומע קולות ירי מתוכו. אחד מבני המחזור שלנו לקח נשק של אחד המילואימניקים שהתחבא מתחת למיטה, מרוב פחד. הוא השיב אש - ובאותו רגע המחבלים שראו שמישהו מגיב - ברחו. המראות היו כאלה שקשה להסיר מהזיכרון. כל החולצות הלבנות הפכו אדמות".
זו היה מבחינתו רגע מכונן. "אני אוסף את עצמי ואומר 'זו נקודת מפנה של חיי'. גדלתי בבית שהולכים בו לאוניברסיטה ולומדים מקצוע מכובדו והמעמד מאוד חשוב. אמרתי לעצמי 'יש לך הזדמנות לעשות משהו משמעותי'. החלטתי לשנות את כל התפיסה וללכת לתחום החינוך. למשהו שאני יכול לעשות בו טוב".