יעקב ארליך מעפרה, שעבד בשיתוף פעולה עם פליאה אלבק ז"ל, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות בסימון גבולות אדמות המדינה ביהודה ושומרון, מספר כיצד הוכשרו יישובים רבים בזכות פעילותה.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"עבדתי אצל השמאי הממשלתי הראשי, ושם הכרתי את פליאה אלבק, שהייתה ראש המדור האזרחי. הדעות שלה לא השפיעו עליה לחלוטין. בשנת תשל"ט עזבתי את שירות המדינה, ופתחתי משרד מדידות באופן עצמאי בעפרה. עסקתי הרבה בנושא של אדמות מדינה, מטעם קמ"ט מדידות במפקדת יו"ש. היא הייתה ממונה על הנושא הזה.
היא לא הייתה ימנית, אבל היא הייתה עובדת מדינה אמיתית ואישה ישרה. כשהיה צריך לפנות את אדמות חווארה, כי זה שטח פרטי, אז היא פינתה את המקום - אבל מצאה מקום סמוך שאפשר לבנות בו יישוב", מספר ארליך.
הוא מאיר את דמותה של אלבק ז"ל גם בעזרת סיפור שקשור לימיו הראשונים של היישוב פסגות. "באותה תקופה היה לי משרד מדידות בעפרה, ואחי עלה עם הקרוואן הראשון לגור עם אשתו בפסגות. הוא היה צריך מקרר ואני הבאתי לו אותו. בדיוק הגיעה לשם פליאה אלבק, לבדוק האם זה משהו רציני או שאנשים באים להיות שם ביום ולעזוב בלילה. היא ראתה אותי בא עם מקרר ואמרה: 'אם מביאים לכאן מקרר, סימן שרוצים להישאר כאן ואלה אנשים רציניים'. היא קבעה שהיישוב יישאר על מקומו".
"מאוד הערכתי את יושרתה ואת זה שהיא עשתה את עבודתה עד הסוף. בעקבות זאת, הייתי הרבה פעמים עד מומחה בבתי משפט בעניינים האלה. תמיד, ללא יוצא מן הכלל, עם כל הערעורים של הערבים, המדינה יצאה צודקת. השופטים חקרו היטב אבל היא הכינה מצוין את החומר מראש. עובד מדינה צריך לשים בצד את מחשבותיו האישיות ולהגיד את האמת", מסכם ארליך.
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"