אורי אריאל, לשעבר שר וח"כ, מנכ"ל 'אמנה', מזכ"ל מועצת יש"ע וראש מועצת בית אל, חוזר אל ימי הקמת תנועת ההתיישבות 'אמנה' והדרך שבה נפתרו בזכותה משברים רבים.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"ראינו שהדברים תלויים בנו. אנשים מביאים את יכולותיהם הארגוניות, הטכניות, הרוחניות והכספיות, ועולים בתנאים שיש. הדברים היו תלויים פחות בממשלה", משחזר אריאל.
לדבריו, "כשגוש אמונים התחיל לראות שקמים יותר ויותר יישובים - העיסוק בהם הפך להיות יומיומי. לכן, הוחלט להקים גוף שמתמקד רק בהתיישבות. הגוף נקרא 'אמנה - תנועת ההתיישבות של גוש אמונים'. זה נעשה מתוך הבנה שהתיישבות אינה משבצת, רפת, לול או טרקטור. התיישבות בנויה מאנשים. הכל מתחיל מהגרעין, ואתה צריך לחוש שיש לך עם מי לעשות את המהלכים".
'אמנה', מדגיש אריאל, דאגה לכל המכלול. "עד שנת 1977 היינו צריכים לדאוג להכל לבד. החל מהמהפך, ב-1978, המדינה נכנסת לעניין והחטיבה להתיישבות מטפלת בעניינים. בנוסף כמובן יש את הגורם המדיני, שזה אירוע שלא בשליטתנו אבל משפיע עלינו. כך לדוגמה, כשאתה רוצה לעלות לרבבה, אתה קובע תאריך עם הגרעין, כי זה מתאים לכולם, ואז - בזמן שהגרעין עולה - שר החוץ האמריקני בייקר מגיע והכותרות בתקשורת הן: 'גוש אמונים מפוצץ את השיחות'. הרי ברור שזה משהו שקבענו הכל מראש, ואף אחד לא ידע שבייקר יגיע".
"אחרי זה, הייתה תקנה שאסור לשנע קרוואנים ביהודה ושומרון בלי אישור של המנהל האזרחי. מה עושים? 'אמנה' פתרה את הבעיה, והוחלט שמייצרים את הקרוואנים במקום. לכל דבר היה צריך תשובות מהירות", הוא מסכם.
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"