העיתונאי יהודה שלזינגר פרסם טור באתר וואלה שבו הוא מבקש להסיט את הדיון מהכתובת הגיאוגרפית של המועמדים ברשימת מפלגת הציונות הדתית, אל המהות והנושאים שהם עוסקים בהם.
בניתוח פועלם של בכירי המפלגה לאורך הקדנציה האחרונה, ובמיוחד בצל המלחמה, הוא מציג תמונה שונה בתכלית מזו שמציירים מבקרי המפלגה, ומדגיש כי עיקר עשייתם הייתה לאומית, רחבה וחוצת-מגזרים.
שלזינגר פותח את דבריו בהנחת יסוד ברורה: "השאלה החשובה באמת היא לא איפה הם גרים, אלא מה הם עשו". כדי לבסס את טענתו, הוא מנתח את פעילותן של הדמויות הבולטות ברשימה, שמזוהות לטענתו עם סוגיות כלל-ישראליות מובהקות. השרה אורית סטרוק ליוותה לאורך המלחמה את נושאי הליבה של הקבינט המדיני-ביטחוני. לדברי שלזינגר, היא אף זכתה להערכה מצד גורמים שעבדו לצדה על היסודיות והחריצות שהפגינה.
ח"כ שמחה רוטמן הניע את הרפורמה המשפטית - מהלך שחצה את המדינה. "אפשר לתמוך בה ואפשר להתנגד לה", מציין שלזינגר, "אבל קשה לטעון שמדובר במהלך שנועד לשרת רק את תושבי עפרה, אפרת או חוות גלעד".
שלזינגר ציין כי צביקה מור הפך במהלך חודשי המלחמה לאחד הסמלים הבולטים של המאבק הציבורי למען החטופים. פועלו משקף את הדילמה הבלתי אפשרית והכואבת שבין השכול והכאב הפרטי לבין האחריות הלאומית הרחבה, וח"כ מיכל וולדיגר הקדישה את שנות עשייתה לטיפול בנפגעי נפש ובפוסט-טראומה. מדובר בתחום רווחה ובריאות שחוצה מגזרים ורלוונטי לכלל החברה הישראלית תמיד, ועל אחת כמה וכמה אחרי טבח 7 באוקטובר.
באשר לעומד בראש המפלגה, שלזינגר מבהיר כי גם את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא נכון למדוד רק במספר היישובים שהוקמו בתקופתו. הוא מזכיר כי סמוטריץ' ניהל את אחת המלחמות הארוכות והיקרות בתולדות המדינה כשר האוצר. "תקציבי הביטחון, ניהול המשק בזמן מלחמה, אישור תקציב המדינה ושמירה על יציבות כלכלית אינם נושאים מגזריים - הם נוגעים לכל אזרח בישראל", הוא קובע.
בסיכום דבריו, שלזינגר אינו מתעלם מכך שהמפלגה שומרת על זהותה האידיאולוגית. הוא מודה כי הציונות הדתית אכן דאגה להתיישבות, קידמה חוות, סללה כבישים והשקיעה ביהודה ושומרון, בדיוק כפי שכל מפלגה פועלת לקדם את תפיסת עולמה ודואגת לקהלי היעד שלה. עם זאת, הוא חותם באמירה נחרצת: "לומר שכל עשייתה הסתכמה בכך - זו פשוט טעות".