אם בוחנים את ממוצע הסקרים מהתקופה האחרונה, כולל סקרי פילבר, מתקבלת בקירוב התמונה הבאה:
הליכוד: כ-26-28 מנדטים.
המפלגות החרדיות: כ-16-18 מנדטים.
עוצמה יהודית: כ-8 מנדטים.
הציונות הדתית: כ-5 מנדטים.
בסך הכול מדובר בכ-57-60 מנדטים. יש ימים שבהם המספר עולה מעט, ויש ימים שבהם הוא יורד, אך התמונה הכללית נותרת דומה וגבולית מאוד.
מכאן עולה השאלה הפשוטה, כיצד מבססים רוב של לפחות 61 מנדטים בטוח, לא על תקווה, לא על הימורים ולא על האפשרות שאחת המפלגות הקיימות תפתיע לפתע ותכפיל את כוחה, אלא באמצעות מהלך פוליטי שמרחיב את הגוש ומביא אליו מצביעים חדשים?
לדעתי, כאן נכנס הצורך במפלגה חדשה, שבעת הזו נחוצה יותר מתמיד.
מפלגת הציונות הדתית, על אף כישרון מנהיגיה, זכויותיהם הרבות, עשייתם הממשית ועמוד השדרה האידאולוגי שהם מביאים למחנה הלאומי, אינה מצליחה לאורך זמן להתרומם אל היעד האלקטורלי שהיה מצופה ממנה, מפלגה כזו הייתה צריכה, בנסיבות הנוכחיות, להביא לפחות כ-12 מנדטים, יש לכך סיבות אך לא נפרטם כעת.
פוליטיקה איננה רק שאלת זכויות, היא גם שאלת יכולת הרחבה, בפועל, סמוטריץ’ מתקשה בשנים האחרונות למשוך אליו חלקים רחבים מן הציבור הדתי-לאומי, ובוודאי שאינו מצליח לפרוץ באופן משמעותי אל הציבור המסורתי, אל הימין הרך ואל המרכז הביטחוני.
ככל שחלק מנציגי מפלגת הציונות הדתית ישוריינו בליכוד ואני מקווה שנתניהו מכוון לכך, ניתן יהיה לשמר את תרומתם ואת נוכחותם בכנסת, גם אם המפלגה עצמה תצטמצם, ובמקביל לפנות מקום למפלגה חדשה שתביא קהלים קיימים שכיום אינם מצביעים לגוש.
חלק מן הקולות הללו מתפזרים כיום בין מפלגות כמו אלה של יועז הנדל, חילי טרופר ואחרים, וחלקם כלל אינם מגיעים לקלפי. יתרה מכך, רבות מן החלופות הקיימות אינן מתחייבות להצטרף לגוש הימין, גם אלו המכנות את עצמן ימין.
במבנה הפוליטי הנוכחי קשה לראות כיצד הליכוד או הציונות הדתית מצליחים להחזיר את הקולות הללו.
דווקא מפלגה חדשה, בעלת רוח רעננה, הנהגה ביטחונית ואמינות ציבורית, יכולה להיות הכתובת עבור אותם מצביעים, המטרה איננה לקחת מנדטים מתוך הגוש, אלא להוסיף לו מנדטים חדשים, אם מפלגה כזו תדע לאחד סביבה ציבור ימני, מסורתי, דתי-לאומי וחילוני בעל תפיסה ביטחונית, יעד של 7 עד 8 מנדטים איננו בלתי סביר, היא יכולה גם בעתיד להוות חלופה לליכוד ביום שאחרי נתניהו.
לאחר 7 באוקטובר רבים מבקשים שינוי עמוק, לצד זאת, רבים אינם רואים כיום חלופה ברורה לנתניהו מבין המועמדים הקיימים לראשות הממשלה. במציאות הזו, הם לא יצביעו ביבי וגם לא סמוטריץ, מפלגה חדשה עשויה להיות האלטרנטיבה היחידה שלהם בעת הזו.
כרגע נראה כי עופר וינטר הוא המועמד המתאים ביותר להוביל מהלך כזה, הוא מגיע מחוץ למערכת הפוליטית, אינו מזוהה עם מרבית מקבלי ההחלטות השליליות של העשורים האחרונים, ובעיני רבים הוא מייצג דף חדש. כדי שהמהלך יצליח, יהיה עליו להציג גם נבחרת ראויה, חדשה ומגוונת, שתדע לפנות לקהלים רחבים ולהביא לגוש הימין מצביעים חדשים.
ההבחנה הנצרכת היא בין חשיבה מגזרית לבין חשיבה גושית, אם המחנה הלאומי רוצה להקים ממשלה יציבה, עליו לחשוב במונחים של הרחבת בסיס התמיכה ולא רק של חלוקת הכוחות הפנימית.
לכך מצטרף נתון עומק נוסף, ככלל, רוב המצביעים החדשים, למעט הציבור החרדי והציבור הערבי, נוטים בשנים האחרונות ימינה, כאשר מחברים נתון זה להתפלגות ההצבעה בבחירות האחרונות, מתקבלת אפשרות ממשית להרחבת הגוש, אם יוצעו מסגרות פוליטיות חדשות שידעו למשוך את אותם קהלים.
לכן, תרחיש של ממשלת ימין בת 64-65 מנדטים, ואף יותר, איננו תרחיש מופרך, הוא מותנה בכך שהגוש יתנהל נכון, ימנע בזבוז קולות, יפעל בתיאום ויציע כתובת חדשה למצביעים שאינם מוצאים כיום את מקומם במסגרת המפלגות הקיימות בתוך הימין הקיים.
בסופו של דבר, השאלה איננה האם מפלגה חדשה תנגוס במפלגה קיימת, אלא האם היא תצליח להביא אל המחנה הלאומי מצביעים שלא היו מגיעים אליו אחרת.
אם נקודת המוצא היא שגוש הימין נע סביב 57-60 מנדטים, והמפלגות הקיימות אינן מצליחות כבר תקופה ארוכה לפרוץ אל קהלים חדשים, אי אפשר לצפות לתוצאה שונה באמצעות אותם הכלים.
להבנתי, זו איננה עוד אפשרות פוליטית אחת מבין רבות, זו האלטרנטיבה הריאלית היחידה להגדיל את גוש הימין, ולא רק לחלק מחדש את אותם המנדטים בין אותן מפלגות.
מי שמבקש לבסס שלטון ימין יציב לאורך קדנציה, ולא להסתפק במרדף אחר 61 מנדטים בכל מערכת בחירות, חייב להפסיק לחשוב רק כיצד מחלקים מחדש את הקולות הקיימים, ולהתחיל לחשוב כיצד מביאים קולות חדשים למחנה.
תחשבו על זה טוב טוב, זו עשויה להיות הדרך היחידה להפוך רוב ימני גבולי לשלטון ימין יציב ומבוסס.
הכותב שימש כיועץ לענייני התיישבות תחת שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו וכיועץ לשר הביטחון נפתלי בנט לענייני שטחי C.