שבוע חלף מאז נפל רס"ן יובל עזרא הי"ד בקרב בשומרון, אך בבית משפחת עזרא נדמה שהדלת אינה מפסיקה להיפתח. בזה אחר זה נכנסים חברים, לוחמים, מפקדים, חיילים והורים - כולם מבקשים לספר עוד סיפור, עוד זיכרון, עוד רגע קטן שמלמד מי היה יובל.
עבור אמו, טניה, זרם המנחמים הבלתי פוסק הפך גם למסע של גילוי. היא אמנם הכירה היטב את בנה, אבל העדויות שהצטברו במהלך השבעה חשפו בפניה את עומק ההשפעה שהייתה לו על אלפי אנשים.
"אין אחד שפגש אותו ולא התאהב בו", היא אומרת. "מכל הארץ הגיעו חיילים שלו, חברים מקורס קצינים, מפקדים והורים. כל אחד הביא איתו עוד סיפור, עוד סרטון, עוד זיכרון. פשוט לא נתפס בכמה אנשים הוא נגע וכמה הוא השפיע".
לדבריה, חייליו תיארו מפקד נדיר, כזה שידע להציב רף מקצועי גבוה, אך באותה נשימה להיות אחד מהם. "הם סיפרו איך היה משחק איתם כדורגל, עושה איתם שטויות ומדבר בגובה העיניים. הוא דרש מהם הרבה, אבל תמיד מתוך אהבה. הם העריצו אותו בצורה שקשה לתאר".
אחד הסיפורים שריגשו אותה במיוחד היה על היום שבו הגיע לקבל חיילים חדשים מהבקו"ם. "הוא בא בסווטשירט, בלי דרגות ובלי גינונים. רק למחרת, כשהופיע במדים, הם הבינו מי בעצם קיבל אותם. זה היה יובל - קודם כל בן אדם".
במהלך השבעה הגיעו גם אימהות של חיילים ששירתו תחת פיקודו. מכתב אחר מכתב, הודעה אחר הודעה, הן ביקשו לספר למשפחה עד כמה השפיע על ילדיהן.
"האהבה שאנחנו מקבלים עכשיו", אומרת טניה בקול חנוק, "זו האהבה שיובל היה צריך לקבל. הלב פשוט מתמלא גאווה על הילד הזה".
אבל לצד סיפורי הגבורה והמנהיגות, ניצבת גם הטרגדיה האישית שהותירה משפחה שלמה שבורה.
חודש בלבד לפני נפילתו כרע יובל ברך והציע נישואין לבת זוגו תימור, אחרי שש שנות זוגיות. הוא תכנן את ההפתעה בקפידה, בחר את הטבעת יחד עם אמו, ולאחר ההצעה חגגו בני המשפחה והחברים עד השעות הקטנות של הלילה.
"לפני שלושה שבועות היינו באולם וסגרנו תאריך לחתונה", מספרת האם השכולה. "במקום להיכנס לשנת שמחה נכנסנו לשנת אבל. אין מילים שיכולות לתאר את המעבר הזה. תימור שבורה, והיא צריכה להתמודד עכשיו עם אובדן שקשה מאוד לשאת".
למרות הכאב העצום, טניה בוחרת שלא לעסוק בפרטי הקרב שבו נפל בנה. את כוחותיה היא מפנה להנצחת דמותו, להקשבה לעדויות ולסיפורים, ולשמירה על המורשת שהותיר אחריו.
לקראת סיום השבעה היא מבקשת להעביר מסר אחד, פשוט אך עמוק, לכל עם ישראל. "אני רואה שכל עם ישראל היה אצלנו בבית", היא אומרת. "זה בכלל לא משנה אם מישהו הגיע מחוות גלעד, מהרצליה או מכל מקום אחר בארץ. אנחנו עם אחד".
את המסר הזה היא מבקשת להפוך לצוואה חיה. "כוחנו באחדותנו. אנחנו עם נפלא, וכשאנחנו מאוחדים אף אחד לא יכול עלינו. אני מבקשת רק דבר אחד - להרבות באהבת ישראל, באהבת חינם. זו הדרך שבה ננצח, וזו גם הדרך לכבד את זכרו של יובל".