המנהיג והנביא המיתולוגי של עם ישראל, זה שהוציאם ממצרים, הוריד להם את התורה מהשמים, והנהיגם במדבר במשך ארבעים שנים קשות ומאתגרות, ניצב עתה משה רבנו בצומת הדרכים ההיסטורית הזו מול העם על מפתנה של ארץ ישראל, אליה לא יזכה להיכנס, ומנחיל להם ערכים, הדרכות, הנחיות והוראות הפעלה להתנהלות נכונה וראויה בארץ ישראל.
וכך דבריו במקום ובזמן הזה: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.. כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־ה’ אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ".
בין כל ההנחיות וההדרכות של משה רבנו לקראת הכניסה לארץ, חוזר משה פעם אחר פעם על מילת קוד ומפתח אחת, שהיא היסוד הנפשי גם לאדם הפרטי וגם לאומה בכללותה, לחיים בארץ המאתגרת הזו. המילה הזו היא 'וְשָׂמַחְתָּ'. משה מבקש מהאדם ומהעם להשתדל להיות במצב נפשי מתמיד של שמחה כתנאי לחיים בארץ.
וכך הוא יחזור על העניין הזה פעם אחר פעם:
"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם..וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.. וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל־הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.. וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ.. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ..".
השמחה קשורה למציאות ולחיים שיש בהם רגישות חברתית ונתינה, דאגה לחלשים, לעניים, לגר ליתום ולאלמנה, סיפוק ושמחה בחלקך, משמעות בחיים והכרת הטוב, ופיתוח שריר השמחה שהוא המניע את נפש האדם, ערכיו ושמחת החיים שלו.
את מכלול ההדרכות הללו חותם משה בהנחיה כללית נוספת, שגם בה שזורות שתי מילות מפתח- 'הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר'- "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כׇּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ, לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד־עוֹלָם, כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ".
על המילים הללו יאמר רש"י ארבע מילים שהן עולם ומלואו: "הטוב- בְּעֵינֵי הַשָּׁמַיִם. והישר- בְּעֵינֵי אָדָם".
מצוידים בהנחיות הללו, יכנסו בני ישראל אל הארץ המובטחת, בה יצטרכו לדעת לנהוג בטוב וביושר, ולהשתדל לסגל לעצמם מצב נפשי תמידי של שמחה והכרת הטוב, גם בשעות החשוכות של הלילה, וגם בימים של אור וברכה.