את יום הולדתו ה-102 חגג מונטי גולדשטיין במסיבת תה משפחתית מוקף בילדיו, נכדיו וניניו - רגע של נחת המהווה מתנה גדולה למי שראה מראות שרבים מבני דורנו אינם מכירים.
אבל השמחה הזו מהולה בעצב כבד. למעלה משמונה עשורים לאחר שלבש את מדי צבא בריטניה והגן עליה מפני מתקפות נאציות, גולדשטיין מוצא את עצמו מביט סביבו בחרדה עמוקה נוכח גל פשעי השנאה והאנטישמיות המרימים ראש בממלכה המאוחדת.
"מה עשיתי שזה הגיע למצב הזה?" שואל גולדשטיין בכאב גלוי בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות הבריטית PA.
לדבריו, אנגליה של היום היא כבר לא אותה מדינה שהכיר בילדותו במזרח לונדון - אזור שבו נאלץ להתמודד בנעוריו עם האווירה המתוחה של הפשיסטים בראשות אוסוולד מוסלי.
"מה שקורה מעבר לים הוא לא באשמתי, ואני לא יכול לעזור בזה. אבל יש המון אנטישמיות, במיוחד באזור גולדרס גרין, עד כדי כך שחלק מהאנשים מפחדים ללכת ברחובות. זו הסיבה שאני אומר שאנגליה היא כבר לא אותה אנגליה".
גולדשטיין, אנגלי בכל רמ"ח איבריו, גויס לצבא הבריטי בשנת 1943 בהיותו בן 18 בלבד. הוא שירת ביחידת נ"ט שהופקדה על הגנת הבירה מפני הפצצות חיל האוויר של גרמניה הנאצית.
אף שציפה להישלח לצרפת בעקבות הפלישה בנורמנדי, הפלוגה שלו הושארה בבריטניה בשל החשיבות הקריטית של הגנת העורף. מאז תום המלחמה, הוא נמנה עם אנשי ארגון החיילים המשוחררים היהודים (AJEX) ולא פספס אף אירוע זיכרון.
היום, כשהוא מביט במציאות שבה חלק מבני הקהילה חוששים להצהיר על יהדותם ברחובות או להניף את דגל המדינה בגאווה, הוא רואה בכך עוול היסטורי.
"היהודים מנסים להיות אזרחים למופת, לשמור על החוק, לשלם מסים ולעזור לזולת, ובכל זאת הם מתייחסים אליהם כאל אזרחים סוג ב'", הוא אומר ומזהיר כי החברה במקום להתקדם קדימה, הולכת אחורה - עד כדי כך שחלק מחברי הקהילה שוקלים את צעדיהם ועזיבת המדינה.
לדבריו, מערכת החינוך חייבת לקחת אחריות ולפעול בתקיפות נגד תופעות השנאה בבתי הספר, שכן הדור הצעיר סופג עוינות כלפי יהודים עוד בטרם למד להכירם.
למרות האכזבה העמוקה מהתמורות שעוברת בריטניה, הוא בוחר להישאר נאמן לערכיו: "בריטניה היא המדינה שלי, איני מכיר שום דבר אחר".
לגבי סוד האריכות ימים שהביאו עד למעמד המרגש של גיל 102, הוא מסכם בפשטות: "בכל בוקר שבו אדם פוקח את עיניו עליו לומר 'תודה לקל', שכן החיים בגיל כזה הם מתנה".