בעולמה של אמא ז"ל מעולם לא הייתה סתירה בין תורה ומדע, גם כאשר למדה מקרא באוניברסיטה העברית ואחר כך באוניברסיטת תל-אביב, וגם כאשר השלימה דוקטורט על 'הגבירה בממלכה החיתית הקדומה' באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה.
התיאוריות הרווחות ב'ביקורת המקרא' נראו בעיניה כשגיאות חמורות, דווקא בקריאה מדעית אובייקטיבית של ספרי התורה.
בכל המסלול האקדמי שלה מעולם לא שתקה, ותמיד התווכחה עם המרצים על שאלות עקרוניות. פעם אחת אמר לה פרופ' למקרא באוניברסיטה העברית, איש חובש כיפה גדולה, באוזני הלומדים: כולם כאן מסכימים איתי שספר בראשית מאוחר - רק את לא!
ישבו שם גם שני סטודנטים בלבוש חרדי, ואמא שאלה אותם: מדוע אתם שותקים? ענו לה: אין טעם לריב איתו! ומה תכתבו לו במבחן? ענו לה: את מה שהוא רוצה לקבל!
ספרות מאוחרת שנכתבה כאילו היא ספרות קדומה נקראת בשפה המדעית 'פסאודואפיגרפיה' - יום אחד שאלה אמא ז"ל מרצים אחדים: אתם יכולים להראות לי דוגמא כלשהי של ספרות פסאדואפיגרפית מחוץ למקרא, שמייחסת לדמויות הנערצות הקדומות כישלונות וגלות?
השתררה דממה!
למדתי מאמא ז"ל עד כמה משמעותי, שהתורה מסרבת לתאר דמויות מושלמות!
מאדם הראשון ונח, עד אברהם ויצחק ויעקב, ועד משה רבנו - לכולם היו טעויות וכישלונות וניסיונות קשים - אפילו בורא עולם ניסה וניסה עד שבחר באברהם, וגם בני יעקב-ישראל נכשלו שוב ושוב, וה' לא הפר את בריתו עמהם למרות כל הכישלונות.
אכן זאת תורת אמת!
מי שמכיר קצת דתות אחרות עם דמויות 'מושלמות', ועד כמה הפריעה להם 'הברית הישנה' עם כל הנפילות והכישלונות, בוודאי מבין היטב שספר בראשית החותם בגלות מצרים מול כל 'ההבטחות' (מלבד ברית בין הבתרים!) הוא ספר קדום ומקורי - שורש תורת האמת!
שום כותב מאוחר, מאמין ומעריץ, לא היה מתאר כך את חיי האבות ובניהם!
אמא ז"ל למדה יוונית, אכדית וחיתית, ויודעי חיתית היו מעטים מאד בארץ - אמא ז"ל חשבה שדוקטורט מאוקספורד על הממלכה החיתית הקדומה יסלול לה את הדרך להתקבל כמרצה לאוניברסיטה העברית, למרות השקפתה האמונית-תורנית - אולם בתום הראיון באוניברסיטה אמרו לה: מצטערים, אבל את מבוגרת מידי!
אמא ז"ל הגיבה: וגם אשה דתייה מידי!
אני החלטתי ללמוד בישיבת מרכז הרב, ואחר כך הקמתי (עם מושקו ז"ל ועם חנן פורת ז"ל) את ישיבת הר עציון - אבל כאשר קראתי ספרות מחקרית על המזרח הקדום שוחחתי על כך עם אמא ז"ל, והיא הראתה לי תעודות קדומות, וענתה לי בהרחבה על השאלות שלי ביחס לתרבויות הקדומות, ולקשרים שלהן עם עולם המקרא.
יום אחד שאל אותה פרופ' לתרבויות המזרח הקדום: למה יואל הבן שלך לא בא ללמוד גם אצלנו? ענתה לו אמא ז"ל: מה שלומדים אצלכם הוא כבר יודע!
לימודי גיאוגרפיה וארכיאולוגיה למדתי בעצמי, כי אמא ז"ל לא עסקה מעולם בתחומים אלה. לבסוף גם השלמתי תואר אקדמי באוניברסיטה העברית, אבל בתחומי הפילוסופיה, ואת הדוקטורט שלי (ואת הספר 'המקור הכפול') כתבתי על הפילוסופיה הייחודית של הרב קוק!
את הקשר שלי בין תורה למדע, ואת החיבורים שמצאתי (חלקם בעזרת אמא ז"ל), אני מלמד בשיעורי תנ"ך שלי, וכותב בספרי 'מקראות', ובמיוחד לאחרונה בספרי, 'בינה ומדע בספר יהושע'!
מידי פעם אני חושב איזה אושר היה לאמא ז"ל לו זכתה לשמוע את הארכיאולוג אדם זרטל ז"ל, אשר גילה וחשף את המזבח במורד הצפון-מזרחי של הר עיבל, "מזבח אבנים" שנזכר במפורש בספר דברים ובספר יהושע, אך כוסה בהקפדה ונגנז בתקופת השופטים (ברזל 1), וכיסוי זה שמר על האתר ועל המזבח לדורות!
בני ישראל לא רצו להשאיר מזבח גלוי ששימש לכינוסים המוניים, וכאשר הוקם משכן ואחריו מקדש במקום חדש, הם כיסו וגנזו!
שום אדם שחי ביהודה בימי המלוכה לא יכול היה לדעת על המזבח בעיבל, ולא יכול היה לחבר את ספרי דברים ויהושע, שמזבח עיבל במרכזם - מחקר המקרא חייב להתחיל מחדש, אבל רוב חוקרי המקרא עוד לא למדו ועוד לא הפנימו את משמעות האתר שנחשף בעיבל!
במשך דורות רבים, ומאז תחילת המחקר הארצישראלי, כולם זיהו את הר גריזים מדרום-מערב לשכם העתיקה (תל בלאטה), ואת הר עיבל מצפון לשכם! כך גם אני לימדתי שנים רבות - אבל לא נמצא שום אתר ישראלי מתקופת ההתנחלות (תחילת ברזל 1) בראש הר עיבל, ולא בהר גריזים (השומרוני).
איך אדם זרטל גילה את אתר המזבח בעיבל, שאיש לפניו לא העלה על דעתו לחפש שם?
התשובה מדהימה: אדם זרטל ז"ל היה הארכיאולוג היחיד שהחליט לסרוק ברגליו (הפגועות מפציעה קשה במלחמת יום הכיפורים) את כל מרחבי השומרון ובקעת הירדן במסגרת 'סקר הר מנשה' הנמשך כבר שנים רבות, וחשף עם חבריו ותלמידיו אלפי אתרים שאיש לא ידע עליהם דבר, וביניהם אתרים ישראליים רבים מתקופת ההתנחלות!
כאשר גילה את האתר המפתיע שאיש לא הכיר במורד הצפון-מזרחי של הר עיבל, הוא החליט לחשוף ולחפור שם, וגילה את המזבח הישראלי המדהים, שעליו כתוב בספרי דברים ויהושע!
קביעתו התבססה בעיקר על הנתונים הבאים:
- אין באתר צלמיות ופסלים, ולא עצמות חזירים, האופייניים מאד לאתרים כנעניים!
- הכלים זהים לאלה שנמצאו באתרי התנחלות ישראליים במאה השנים האחרונות, ואין בהם כלים צבועים ומעוטרים, שרובם היו מיובאים, והם אופייניים לאתרים כנעניים.
- המבנה מזוהה כמזבח לפי פסוקי תנ"ך הקשורים למזבחות, וגם לפי מסורות שנשמרו במקורות חז"ל (על כך כתבתי עבודת חקר מקיפה, והיא כלולה בספרי על ספר יהושע).
- אין פתח! הכניסה היחידה למבנה הייתה על גבי כבש אלכסוני (כפול), ויש קיר "יסוד" המקיף את המזבח משלוש צלעות, והוא מגיע לארבע הפינות.
- בתוך המזבח נמצא אפר רב וגם עצמות שרופות של קרבנות עולה - כולן של בעלי חיים טהורים לפי התורה, וביניהן זכרים צעירים בהתאם לדיני קורבן עולה שבתורה.
- מתחת למרכז המזבח נמצאו שרידי פולחן של הקרבה ראשונית על הסלע, ומעליהם הוקם המזבח אחר כך - בדומה לסיפור המקראי על גדעון (שופטים ו').
- אתר המזבח צופה אל הדרך העולה מן הירדן לאזור שכם, היא הדרך בה עלו אבות האומה, אברהם ויעקב בכניסתם לארץ, והיא המתוארת בדברי משה בספר דברים (י"א, ל) כדרך המובילה להר עיבל; אולם האתר אינו צופה אל העיר שכם, שהייתה עיר לא ישראלית, גם בימי האבות, וגם בימי יהושע. לכן האתר היה שמור רק לבני ישראל.
- במדרונות הר עיבל אל מול המזבח ניתן לכנס 'רבבות אלפי ישראל', שיכלו לראות ולהשתתף בכל מה שהתרחש במזבח ומסביבו.
כאשר ראיתי ושמעתי את כל הדברים האלה מפי אדם זרטל ז"ל בפעם הראשונה שהגענו לאתר, אמרתי לו: אותי שכנעת! המבנה הזה הוא "מזבח אבנים" ישראלי, ואי אפשר לפרשו אחרת בשום פנים - לא 'מגדל שמירה' שנפל, ולא שום דבר אחר - אבל לא רואים מפה את שכם העתיקה ולא את הר גריזים (השומרוני) - איך זה יכול להיות??
ענה לי אדם זרטל בחיוך: יואל, אתה צריך לענות על השאלות האלה - אני רק ארכיאולוג!
ישבתי על כך קיץ שלם, והנה ההפתעות שהתגלו:
- אין שום מקום בתנ"ך שבו נזכרו יחד גם עיבל וגם שכם! בכל מקום שנזכר עיבל אין שכם, ובכל מקום שנזכרת שכם, אין עיבל!
- לפיכך, מעמד הברית בעיבל היה מיוחד רק לבני ישראל, כמפורש בספר דברים ובספר יהושע - ואילו מעמד הברית בשכם (יהושע כ"ד) כלל גם את "העם" אשר בשכם!
- אתר המזבח בעיבל נמצא בדיוק מול פסגת הר כביר (מעל ליישוב אלון מורה), ולכן הר כביר הוא גריזים המקראי, ולא גריזים השומרוני! על זה אמר לי אדם זרטל: בראש הר כביר מצאתי חרסים ישראליים דומים לאתר בעיבל, ואילו בהר גריזים השומרוני לא נמצאו חרסים כאלה! הממצא הקדום בגריזים השומרוני הוא מתקופת המלוכה (אמצע ברזל 2).
- מהר כביר רואים מרחוק את שכם העתיקה (תל בלאטה), ומהאתר בעיבל, לא! לכן אפשר לפרש את 'משל יותם' המקראי על הר כביר - בדקתי, ואי אפשר לשמוע אף מילה בשכם מגריזים השומרוני! רק קוראי מקרא יודעים מה אמר יותם על הרוצחים משכם!
- מעמד הברכה והקללה בעיבל מול הר כביר ציין את שער הכניסה הטבעי להר המרכזי ולאזור שכם, והאתר כוסה בהקפדה ונגנז כעבור זמן!
איש לא יכול היה להעלות על דעתו התאמה כה מופלאה בין המקרא לבין הממצאים הארכיאולוגיים - אמא ז"ל הייתה חוגגת עם ספרי החדש על ספר יהושע.