בעבר, כך מעידה ההיסטוריה של מדינת ישראל, שמרה התרבות הפוליטית על מבחר של מצוות לא תעשה. לטעמי, החשובה שבהן הייתה הימנעות מוחלטת מעשיית שימוש פוליטי בדמם של חללי מערכות ישראל.
דילגנו על מחסומי האסור, עברנו מעל משוכות המכוער, ונמצאנו עומדים מול "הכול מותרין לך". כך יכול היה "העיתון לאנשים חושבים", שלטעמי הינו "עיתון לאנשים חשוכים" - למעט מוסף הספרות שלו, הראוי להערכה - לפרסם, עוד בטרם הובאו רס"ן הראל בינשטוק הי"ד ורס"מ תמיר וקנין הי"ד למנוחות, כי מותם היה בחינם בשל מדיניות הממשלה.
והשנאה הפכה לנחלת הכול. לא להתווכח - לריב. לא להאזין - לשמוע על מנת לענות, ומייד. ומאדיר השנאה, הלא עלול הוא מחר למצוא את עצמו מנהיג גם את השנוא? אביגדור ליברמן מבקש להיות לא מנהיג השונאים, אלא מנהיגה של המדינה כולה. כן, גם של החרדים שאותם השליך למזבלה בראיון טלוויזיוני.
טול לדוגמה את הודעתו הכה מתנשאת של יאיר גולן, המבקש להוכיח את מנהיגותו, כי החרדים הינם "חסרי השכלה, חסרי מוטיבציה ויכולת פיזית". הבה נשווה את השכלתו של מר גולן להשכלתו של ח"כ ישראל אייכלר, ונראה מי רדוד.
יאיר גולן הינו סמל החושך שבקדמה. מנהיג מפלגת "הדמוקרטים" שמבקש לסגור ערוץ טלוויזיה כי לדעתו "זה ערוץ תעמולה". מעניין. האם חשב פעם לסגור את עיתון "הארץ", למשל? או שמא רק הימין פגום בחוסר אובייקטיביות?
הוא "צודק", הוא "דמוקרט". אבל כמו "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" - הידועה לנו, כמובן, כצפון קוריאה. גרמניה המזרחית, שהייתה דיקטטורה קומוניסטית, קראה לעצמה "הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה". אפילו דרום תימן, מדינה מרקסיסטית-לניניסטית עד האיחוד בתימן בשנת 1990, קבעה את שמה הרשמי "הרפובליקה הדמוקרטית של תימן". כך גם המפלגה שהקימה את ה"קמר רוז'" של פול פוט, שהשמיד מיליונים מבני עמו - כרבע מאוכלוסיית מדינתו - זכתה לשם "המפלגה הדמוקרטית של קמפוצ'יאה" (קמבודיה).
כן, אותו דמוקרט מתיר דרור ללשונו, כי "ידע" לומר בראיון לרשת ב': "מדינה שפויה ... לא הורגת תינוקות כתחביב". ומה בדיוק חשב האדם ההזוי הזה שייאמר בעולם על אמרה זו של מי שהיה סגן הרמטכ"ל? "זקנותו מביישת את בחרותו".
לאלה, כמובן, ניתן לשייך אף את אמרתו המבזה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שהזכרנו, שאת החרדים - נכון, יחד עם ביבי - "על מריצתה אחת ולמזבלה".
בחלק הספרותי של עיתון "הארץ" התפרסם מאמרו של הפרופסור אבי שגיא ז"ל על ספרו של אלבר קאמי, "הדבר". הפתיח למאמר, כך לשונו: "הרוע עוטף את חיינו מאז ומעולם. הוא מספר את ספורה העתיק של האנושות. אנחנו נושאי רוע זה הממתין תדיר לפרוץ לחיינו. המקרא מעיד 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. האדם משתוקק לרוע אך יכול ולפיכך חייב לשלוט בו".
הווי אומר: המאפשר לרוע לפרוץ - נכשל כאדם. שנאה הינה רוע. כשראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אומר בראיון טלוויזיוני על ראש ממשלה מכהן "ארור", הוא מסמל בכך כישלון מביש כאדם.
עיתון "הארץ", המאפשר לרקוד על דמם של חיילי צה"ל על מנת להאדיר שנאה, נכשל אף הוא. ולא שכחנו, כמובן, את "האשמתו" של עמוס שוקן במהלך המלחמה, ועוד בלונדון, שם מתפתחת האנטישמיות כמגפה, ואת קביעתו שהמחבלים הפלסטינים - כן, כן, אלה שרצחו, אנסו ושחטו משפחות שלמות - הם לוחמי חופש.
אף בצד הימני של המפה הפוליטית לא חסרות אמרות אסורות והתנהגויות שהן חרפה. "שמאלנים בוגדים" לא זכתה לגינוי ממר בן גביר כשנשאל על כך.
כיהודי דתי אני נבעת מהתנהגותן של קבוצות חרדים, שבהתנגדותן לנושאים אלה או אחרים מבקשות את כבוד שמיים, אך מחללות את שמו של הקב"ה. קשה עליי כקריעת ים סוף דממת המנהיגות החרדית אל מול "הפלג הירושלמי" - חבורת בריונים שפוגעת בחברה החרדית כולה ומאפילה על "סערת הטוב" שהחברה הזו עושה למען הציבור כולו. כן, כן, לכל הציבור - גם לבוחריו של גולן וגם לתומכיו של ליברמן.
אותם נערי גבעות השורפים מסגדים ופוגעים בחפים מפשע מורידים את המוסר היהודי לדרגת המוסר של אויביו. זהו חטא קשה מנשוא. ומשום מה, יד אכיפת החוק אינה שם.
והבעיה היא שהפוליטיקאי או המנהיג - גם מנהיגו של "הפלג הירושלמי" - המבקש את נפשו של הציבור, עושה זאת דרך היצר: יצר השנאה והאלימות. כמו אותו "ענף ספורט" שבו שני מתאבקים מכים זה את זה ללא רחם, ויש הצופים בכך על מנת לספק את יצר האלימות.
במילים אחרות, מנהיג ציבור שחושב שהכול מותר לו, גם לשנוא את האחר שמחר הוא מבקש להנהיג, הוא מנהיג חשוך. אין הוא יכול לפנות לחשיבתו של הציבור; הוא פונה ליצרו של הציבור.
לקיים מה שנאמר: "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל".