הרבה אפשרויות ומילים בעברית עמדו בפני כותב ונותן התורה כדי לתאר יחסים בין יהודי ליהודי אחר. מעניין לקרוא במיוחד בפרשת השבוע שלנו, ולראות כיצד התורה חוזרת ומשתמשת פעם אחר פעם בשתי מילות מפתח המגדירות , מאפיינות ומתארות את היחס בין יהודי ליהודי- 'אָחִיךָ' ו'רֵעֶךָ'.
יכולה הייתה התורה למצוא עוד מילים במאגר שלה, ובכל זאת בבואה לתאר את הקשר בין האנשים היא התעקשה על המילים הללו.
פעם אחר פעם, בנושאים שונים, בהיבטים שונים, בהלכות שונות, ובהקשרים שונים- תמיד הוא נשאר 'אָחִיךָ': לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ... הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ... וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ... וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ... לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ... לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל... לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ...".
ואם זה לא אָחִיךָ אז זה 'רֵעֶךָ'- 'כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ.. כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ'.
אלו לא סתם מילים. זו אמירה משמעותית, ערכית וחברתית של תורה. האיש הזה שמולך, זה שמחפש את האבידה שלו, זה שהחמור שלו קורס תחת משאו, זה שאתה הבוס שלו והוא שכיר שלך, הוא לא 'סתם אדם' זר ומנוכר, והוא איננו שקוף. אתה אולי לא מכיר אותו, לא יודע איך קוראים לו, ואף פעם בחיים לא פגשת אותו, ובכל זאת הוא אָחִיךָ.
זה שנכנסת לכרמו או הנפת חרמשך על קמתו- גם אם אתה לא מכיר אותו ולא שירתתם ביחד בפלמ"ח, לא אכלתם מאותו מסטינג, אתם לא מאותה עדה ולא מצביעים לאותה מפלגה- בכל זאת הוא 'רֵעֶךָ'.
בהקשר הזה של מילים הללו ומשמעותן החברתית והערכית, תקופת הבחירות מעוררת תחושות תיסכול קשות. רבים מאיתנו הנושאים בנטל בתחומים שונים חשים כמו סיזיפוס, המעלה אל פסגת ההר במאמצים אדירים אבן גדולה, וכל פעם כשהוא כמעט מגיע, האבן מתדרדרת לתחתית ההר וצריך להתחיל את כל מלאכת העלאת האבן מההתחלה, כך גם אצלנו.
עד שאנחנו חורקים שיניים ובעת הכל כך טעונה ומאתגרת הזו מנסים לייצר בעם המורכב והאהוב שלנו ולו קורטוב של אחדות, כבוד, סובלנות, נתינה, הכלה, קבלת האחר, כבוד הדדי, הקשבה ונתינה הדדית, באה מערכת בחירות ומדרדרת אותנו לתחתית של התחתית של ההר. בשביל לקושש כמה מנדטים, מלבה המערכת ואנשיה שנאה, מחלוקת, ניכור, רוע, ועוד פעם רוע. כל פעם שאנחנו חושבים שכבר הגענו למקום שאין נמוך ממנו- אנו מגלים לצערנו ולבושתנו שיש מקומות עמוקים ושפלים יותר אליהם מסוגלת מערכת הבחירות לקחת אותנו.
יש לנו בעם ישראל ובחברה היהודית והישראלית, וראינו את זה במלוא העוצמה במיוחד בשלוש השנים האחרונות, אנשים טובים ומקסימים, יש כל כך הרבה חסד ונתינה, פרויקטים מדהימים במגוון תחומים, אנשים מוכשרים ומלאי רצון וטוב לב, יש לנו עם מצוין וארץ נהדרת והרבה אהבה בתוכנו, וזה בדיוק מה שמתסכל. כי בתקופה הזו של בחירות, עבור פוליטיקאים לסוגיהם, עיתונאים למיניהם ושאר מחרחרי מדון ושנאה כל הטוב והיפה הזה הוא רק חומר בעירה, להבערת השטח, ליצירת שנאה, פילוג וניכור.
חלק מהאנשים הללו שנאתם אומנותם, ופלגנותם היא החמצן שלהם. אין להם מחר ואין להם אחריות לעתיד החברה והעם. כל מה שיש להם מול העיניים זה פתק ההצבעה או כותרת העיתון והסקופ, ותמורת אלו- הם יהיו מוכנים לדרדר את האבן למעמקי התהום הפעם אחר פעם, ולעזאזל האחדות, האחריות, והערבות ההדדית.
אולי הנשמה היתירה והתרוממות הנפש בימי ההוד של חגי תשרי, יצליחו להחזיר לנו מעט מן השמחה והתקווה, ולהשיב אותנו למסלול אהבת ישראל, האחריות והערבות, מתוך ההבנה העמוקה שכך התורה הגדירה אותנו, את כולנו- 'אָחִיךָ ורֵעֶךָ'.