ספר חדש בשם "אוצרות תורת משה" מרכז כתבים, מכתבים, מאמרים, רשימות וחידושי תורה שהותיר אחריו הרב משה צוריאל.
הספר, שנערך מתוך חומרים שנאספו לאורך שנים ומכתבים שנמצאו בין היתר בביתו ובמחשבו האישי לאחר פטירתו, מוקדש לעמל התורה, לדרכי לימודה ולהבנתה.
בנו, ידידיה צוריאל, מספר כי שמו של הספר מבטא את אופיו: אוצר של פנינים שנאספו מתוך מפעל תורני רחב שהתפרס על פני שנים רבות. חלקו המרכזי של הספר נבנה מחומרים שנותרו ברשימות, במחשב ובמקורות נוספים, וכעת כונסו יחד סביב הנושא שהיה, מרכז עולמו של אביו - עמלה של תורה, חביבותה, הבנתה וידיעתה.
בין הנושאים הנידונים בספר נמצאים לימוד תורה על מנת לקיים, יראת שמיים מתוך שקידה והתמדה, דרכי קניין התורה, חשיבות הלימוד בחבורה והלימוד בביטוי שפתיים. מקום מרכזי מוקדש גם לסדר ובהירות בלימוד, לארגון הידע ולשיטות שנועדו לסייע ללומד לזכור את שלמד.
הספר משקף גם את שאיפתו של הרב צוריאל להקיף את חלקי התורה השונים - מקרא ומשנה, גמרא ופוסקים, הלכה ואגדה, חסידות ומחשבת ישראל, נגלה ונסתר. פרקים נוספים עוסקים בלימוד בזמנים מיוחדים, בהמשך הקשר לתורה לאחר היציאה מכותלי הישיבה, במעלת לימוד התורה בארץ ישראל ובחשיבות כתיבת חידושי תורה והפצתם.
אחד הקווים הבולטים העולים מן הספר ומדברי המשפחה הוא החשיבות שייחס הרב צוריאל להפצת התורה. בנו מספר כי בכל שבת היה אביו מחדש חידושים בתחומי תורה שונים, ובמוצאי השבת היה ניגש למחשב, מעלה אותם על הכתב ושולח אותם בדואר אלקטרוני לרבנים, לתלמידים ולמבקשי תורה.
גם אופן ההפצה נעשה בהתאמה לתחומי העניין של הנמענים: חידושים בהלכה נשלחו למי שעסקו בנושא, ואילו דברי אגדה, מחשבה, גימטריות ורמזים הופנו למי שהתעניינו בתחומים אלה. הרב צוריאל עודד גם כותבי מאמרים ומחברי ספרים לפרסם את תורתם, להנגיש ספרים לציבור ולאפשר את הפצתם ללא תמורה.
לצד ההפצה, בני המשפחה מתארים קביעות נוקשה בסדרי הלימוד. כאשר תלמידי חכמים היו מגיעים ללמוד עמו, היה הרב צוריאל נכנס לחדרו וסוגר את הדלת, ובני הבית ידעו כי בזמן הזה אין מפריעים לו; אירועים, עייפות ואילוצים לא שינו את קביעותו בלימוד.
מנגד, שיחות טלפון של שואלים נתפסו אצלו כחלק מן השליחות התורנית. בנו ידידיה מספר כי כאשר הטלפון היה מצלצל היה אביו אומר לבני המשפחה, "עכשיו זו בת קול שקוראת לי מהשמים", וניגש להשיב לשאלות במקורות, בהלכה ובתחומים תורניים נוספים.
על פי התיאור, כאשר ביקש לדייק במקור ולא להשאיר את השואל על הקו, נהג לבקש את מספר הטלפון ולחזור אליו לאחר שעיין בספר המתאים. ספרייתו הביתית מנתה אלפי ספרים, ורבים מהם נשאו סימונים, מפתחות בכתב יד, הערות בשוליים והפניות בין מקורות שונים.
בנו מתאר גם את השיעורים שמסר אביו בבית הכנסת בשכונתו בגני תקווה, שאליהם הגיע קהל מהאזור. לאחר השיעורים היה הרב צוריאל נשאר לשאלות מן הציבור ומזמין את המשתתפים לשאול אותו בנושאים שונים בגמרא, בפוסקים, בהלכה, באגדה ובמדרשים; מקום מיוחד בזיכרונות המשפחה שמור לשיעוריו בליל הושענא רבה ולדיונים שנמשכו לאחריהם אל תוך הלילה.
הספר עוסק בהרחבה גם בשיטת הלימוד שהציג הרב צוריאל בפני תלמידי ישיבות ואברכים. בין היתר מובאות בו הדרכות בנוגע להיקף הלימוד, לדיוק, לסדר ולשימוש ב"סימני התורה" ככלי שנועד לסייע בזכירת החומר הנלמד.
לצד השאיפה להספק ולידיעת התורה, המשפחה מתארת כיצד מצא הרב צוריאל זמן ללימוד עם ילדיו ונכדיו. בנו מספר כי כאשר הגיעו אליו בני המשפחה היה יושב עם הילדים, מעודד אותם ולומד עמם בחברותא במשך שעות, גם בתוך סדר היום העמוס שלו.
אחד הזיכרונות המשפחתיים המובאים בדברי הפתיחה לספר נוגע לחג השבועות. בשעות שבהן חלק מן הלומדים הלכו לישון, היה הרב צוריאל פונה לילדיו ואומר, "עכשיו אנשים רבים ישנים, חסרה עכשיו התורה של עם ישראל במאזן העולמי", וקורא להם לשבת וללמוד עמו.
בדברי הפתיחה מוקדש מקום גם לרעייתו, הרבנית רחל צוריאל, ולחלקה במפעלו התורני. ידידיה צוריאל מתאר כיצד נשאה אמו בעול הבית, עודדה את הלימוד ואף הייתה שואלת את בעלה מה למד ומה חידש באותו יום; לדבריו, הרב צוריאל נהג לשתף אותה בחידוש שלמד כביטוי להכרת הטוב כלפיה.
גם חינוך הילדים בבית מתואר כחלק מן האווירה התורנית המשפחתית. הוא מספר כי אמו נהגה ללמוד עם הילדים את איגרת הרמב"ן ואת י"ג המידות של רבי ישראל סלנטר, ובשבתות הייתה לומדת עמם ממדרשי פרשת השבוע ומקפידה שהשיח סביב שולחן השבת יעסוק בפרשת אותו שבוע.
את מלאכת הליקוט והעריכה של חלק ניכר מן הספר קיבל על עצמו הרב רפאל חדאד, רב היישוב שובה ומתלמידיו הקרובים של הרב צוריאל. בין השניים התקיים במשך שנים קשר תורני שכלל התכתבויות רבות במיילים ובמכתבים, ומתוך החומרים הללו ליקט הרב חדאד כתבים, ריכז אותם וערך אותם לכדי הספר הנוכחי.
הספר החדש מצטרף למפעלים נוספים של המשפחה להוצאת כתביו ומורשתו של הרב צוריאל. בין הספרים נמצאים הביוגרפיה "איש אשכולות", הספר "קוממיות לארצנו", סדרת "מלוא כל הארץ כבודו" ו"נפלאים מעשיך", וכן "חיבת ציון", העוסק באהבת הארץ, יישובה וקדושתה.
ידידיה מספר כי בידי המשפחה נותרו כתבים, רשימות וחומרים נוספים של אביו בתחומים רבים בתורה, והכוונה היא להמשיך לעסוק בעריכתם ובהוצאתם לאור. בהפקת "אוצרות תורת משה" השתתפה גם ישיבת ראשון לציון, שבראשה עומד הרב שלמה לוי, אשר פעל גם בעבר להוצאת ספריו של הרב צוריאל וקיבל על עצמו את הטיפול בהבאת הספר החדש לדפוס.
הקשר שבין כתיבת תורה להפצתה עובר כחוט השני גם בזיכרונות על הרב צוריאל עצמו. בדברי הפתיחה מתואר כיצד נהג לומר כי המחברים שבתורתם עסק, שאת דבריהם ביאר והפיץ בספריו, ישמחו עמו לעתיד לבוא על כך שסייע להביא את תורתם לציבור.
ידידיה צוריאל חותם את דבריו בתודה לאמו, לרעייתו חוה ולבני המשפחה שסייעו בהבאת הספר לדפוס. הוא מציין כי המשפחה ממשיכה לפעול מתוך הכתבים, הרשימות והחומרים שהותיר הרב משה צוריאל, במטרה להוציא לאור חיבורים נוספים מתוך עיזבונו התורני.