זה קרה לפני קצת יותר מארבע שנים. מחבל חמוש בסכין, בבקבוק חומצה ובלוק יצא לבצע פיגוע סמוך לבית אל. על השתלשלות האירוע ועל העונש המקומם שהושת עליו אתמול בבית הדין הצבאי, שוחחנו עם יאיר הכהן, נהג הרכב שהותקף בידי המחבל, מוחמד מעאויה חליל עודה.
את יום הפיגוע מגדיר הכהן כיום מטלטל המחלק את חייו לשניים, החיים שלפני הפיגוע והחיים שלאחריו. הוא אז יצא מביתו לנסיעה לכיוון הכותל המערבי, ברכב שמאחוריו נסע הרב זלמן מלמד ואתו תלמידים, גם הם היו בדרכם לכותל המערבי.
"בדרך ארב לי המחבל. לא זיהיתי אותו. ראיתי אותו רק כשהוא היה ממש מול השמשה והשליך את הבלוק", משחזר הכהן. בצומת נעשו אז שיפוצים והמחבל התגנב וארב בין תלוליות החול עד שזיהה רכב ובו נהג יהודי כשכוונתו הייתה לנפץ את החלון בבלוק שבידו ואל החלון להשליך את בקבוק החומצה.
יאיר הכהן מיגן את רכבו כחצי שנה קודם לאירוע, בעיקר בעקבות אירוע דומה שבו נהרג חברו מבלוק שהושלך על רכבו. משום כך זכוכית החלון אמנם התנפצה, אך לא נפערה. כאב לילדים הוא מקפיד לנעול את דלתות הרכב, מה שמנע מהמחבל לפתוח את הדלתות ברגע שבו הרכב עצר, במגמה להשליך פנימה את החומצה ולנסות לדקור את הנהג.
"מיד אחרי הפנייה עצרתי את הרכב, כי הבנתי שהבאים בתור זה הרכב שמאחורי", הוא מספר. למקום הגיע שניות לאחר מכן איש מילואים, אלחנן קליין, ששנה וחצי לאחר מכן נהרג מפיגוע סמוך לביתו שבישוב עינב.
אלחנן השלים נסיעה בה הוריד כוח מילואים בגבעת אסף הסמוכה, וכשהגיע לצומת זיהה את המחבל שתוקף את רכבו של יאיר. הוא סיפר שהוא ראה את המחבל מגיע אל הכביש כבר מהמארב. זה היה ביום שיש שבו כנראה יש פחות פועלים ולכן זה הדליק אצלו נורה אדומה. הוא פרק אל המחבל וזו הייתה תושייה משמעותית של אלחנן".
בעדותו סיפר אלחנן כי חשש לפתוח באש על המחבל, אך המחבל המשיך להתקרב לעברו על מנת לדקור אותו בסכין שבידו. כאשר חש שהוא בסכנת חיים, ירה ברגליו של המחבל ופצע אותו ברגל. ברגעים הראשונים נראה היה שהמחבל הרוג כיוון שלא זז, אך הסתבר שהירי רק פצע אותו.
"הייתי בזווית שבה הייתי חייב להפסיק לירות באקדח האישי שלי כי הם היו קרובים מדי. חששתי שאפספס ואפגע באלחנן והפסקתי לירות. צעקתי אליו. זה היה מפחיד, כי היה ברור שאם אלחנן לא יצליח לעצור אותו, המחבל יהיה לא עם בלוק אלא עם 16-M ואנחנו, הרכב שלי ושל הרב מלמד, הבאים בתור".
לאחר אותו יום מטלטל החלה הסאגה המשפטית. ליאיר חשוב היה להיות מעורב בשלבי הדיונים, אך הסתבר לו שכדי לנהוג כך עליו לברר ולעקוב באופן אישי ועצמאי. איש לא הקפיד לעדכן אותו בהתקדמות מהלכי המשפט.
"התביעה דרשה עונש מאוד נמוך, 14 שנים", הוא מספר ומציין כי "גם בפסק הדין השופטים כתבו שלדעתם לא צריך לנהוג בקלות, ולמרות זאת נפסק לו עונש קל של שבע שנים וחצי", אומר יאיר ומדגיש כי העונש הקל מושת על מי שניסה לרצוח לפחות שני יהודים. לבד מכך, הכרעת בית הדין הצבאי היא שתקופת שבע השנים וחצי מתחילה מיום מעצרו, כלומר מלפני כארבע שנים ורבע, "זה אומר שבקרוב מאוד הוא יחזור לכבישים".
בסעיף נוסף של פסק הדין נקבע כי על המחבל לפצות את יאיר ב-5000 שקלים. יאיר מצידו מתקומם על העונש הקל ועל אופן התנהלות המשפט כמעין סכסוך שכנים בינו לבין אותו מחבל, ולא כמשפט של מי שביקש לרצוח יהודים באשר הם כצעד לאומני.
מוסיף יאיר ומספר על תחושתו לפיה קולו של אלחנן הי"ד, שכאמור נרצח כשנה וחצי לאחר מכן, אינו נשמע בבית המשפט למרות שגם אותו ניסה המחבל לרצוח. "קולו לא נשמע כי הוא נרצח ואני מרגיש שאני הפה של אלחנן".
"כמי שיודעים מה ערך חיי אדם, אנחנו לא יכולים לקבל את זה", אומר יאיר ומציין כי גם הפרקליטות טענה בפניו שמדובר בפסיקה קלה באופן תקדימי והיא מזעזעת גם את אנשי הפרקליטות שליוו את התיק. בכוונתם להגיש כעת ערעור על הכרעת בית הדין.
