בשבוע שעבר הוצג לאיילת שקד סקר פנימי מטעם מפלגת "לימין ציון", שבוצע על ידי "לזר מחקרים" בראשות ד"ר מנחם לזר, בשיתוף פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4All.co.il.
אחת השאלות בסקר, שהייתה היפותטית לחלוטין, הייתה: "אם בראשות מפלגה ימנית-ציונית חדשה זו תעמוד איילת שקד והיא תכלול את הדמויות הבאות: הרב דוד סתיו (מועמד לשר הדתות), אביר קארה, דוידי בן ציון, יואב הלר (הרבעון הרביעי), שבות רענן, נדב העצני וח"כ משה סולומון, למי תצביע?"
רשימת האישים הזו עשויה בהחלט לרוץ תחת הפלטפורמה של מפלגת "לימין ציון", שאחת ממטרותיה היא "חידוש דרכה של הציונות הדתית ההיסטורית כגורם מאחד ומגשר בין כל חלקי העם ומונע קיטוב חברתי". הבסיס האלקטורלי שלה הוא ציבור שהצביע בעבר ל"בית היהודי" וכיום אינו מוצא את מקומו במפלגות הקיימות. לכן, במידה רבה, השם המתאים לה יותר הוא "הבית היהודי".
בסקר קיבלה המפלגה שלושה אחוזים מהקולות - נתון שנשמע אופטימי למדי, אך עדיין נמוך מאחוז החסימה, העומד על 3.25%. כלומר, גם מפלגה אידיאלית כזו, שהאפשרות להקימה לא הפתיעה את האישים ששמותיהם מוזכרים כאן ושהיו מודעים לאפשרות ששמותיהם ייכללו ברשימה מוצעת שכזו, אינה עוברת בשלב זה את אחוז החסימה.
גם מפלגת "הבית הציוני" בראשות חילי טרופר ויועז הנדל מקבלת בסקר הזה שלושה אחוזים. גם היא, על פי הנתון הגולמי בסקר, אינה עוברת את אחוז החסימה.
הסקר נערך בין 12 ל-13 באוגוסט 2026, והשתתפו בו 700 משיבים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת במדינת ישראל, מגיל 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית בסקר היא 3.7%.
למרות הנתונים הגולמיים, הסקר מעניק הן ל"לימין ציון" והן ל"בית הציוני" ארבעה מנדטים לכל אחת. עורכי הסקר מתבססים על ההנחה שקיים מאגר משמעותי של מצביעים שטרם החליטו למי להצביע, ושחלקם יצביעו בסופו של דבר לאותן מפלגות. על בסיס חישוב זה הן עוברות, לפי עורכי הסקר, את אחוז החסימה ומקבלות ארבעה מנדטים כל אחת. אלא שחשוב להדגיש: מדובר בהערכה סטטיסטית הנשענת על הנחות לגבי המתלבטים, ולא בנתון התמיכה הגולמי שנמדד בסקר.
שאלה נוספת, גם היא היפותטית - לפחות בשלב זה - הייתה: "אם מפלגה ימנית-ציונית חדשה זו בראשות איילת שקד תרוץ יחד עם מפלגת 'הבית הציוני' בראשות יועז הנדל וחילי טרופר, למי תצביע בבחירות הבאות?"
ריצה משותפת כזו מקבלת, לפי הסקר, 5.8% מהקולות - כשבעה מנדטים. לאחר שקלול המתלבטים, בהתאם למודל של עורכי הסקר, מקבלת הרשימה מנדט נוסף ומגיעה לשמונה מנדטים.
הריצה המשותפת של שקד והנדל בשנת 2022 התפוצצה על שאלה שעדיין מרחפת באוויר: אם תוצאות הבחירות ישאירו את הליכוד כמפלגה העומדת בראש הגוש הגדול, האם יסכימו ללכת איתו? שקד נטתה לחיוב; הנדל לא היה מוכן לשמוע על כך.
מעטים יחלקו על ההנחה שאם כל המפלגות הקטנות, הזעירות והפצפונות שצצו לאחרונה בימין הפוליטי ירוצו בנפרד - הן עלולות כולן שלא לעבור את אחוז החסימה. במקרה כזה עלולים מנדטים רבים של הימין להתאדות, ואיזנקוט עשוי לצעוד קוממיות ללשכת ראש הממשלה בתמיכת יאיר גולן ומנסור עבאס, לצד ליברמן ובנט. 1992 על סטרואידים.
לכן, איחודים וריצות משותפות של המפלגות השונות הם צו השעה. האיחוד בין איילת שקד ל"בית הציוני" הוא הכרח המציאות. זהו איחוד מתבקש בין הבית היהודי לבית הציוני - כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית וציונית.
כשבוחנים לעומק את עמדותיהם של איילת שקד ושל "הבית הציוני", מגלים שההבדלים ביניהם מזעריים. שני הצדדים אומרים שהם מעוניינים בממשלה ציונית רחבה ככל האפשר, שתוכל לכלול גם את הליכוד. שניהם מתנגדים לממשלה שתלויה בחרדים.
אם איזנקוט ונתניהו יקימו ממשלה ציונית רחבה, עם קווי יסוד ציוניים ורוטציה ביניהם, גם שקד וגם הנדל וטרופר מוכנים להיות חלק ממנה. שני הצדדים אומרים שהם מוכנים להיות חלק מממשלה ציונית רחבה, אך לא מממשלה שתלויה בחרדים.
בעקבות הביקורת על דבריו של חילי טרופר נגד ישיבה תחת נתניהו, כתב יועז הנדל בקבוצה לפעילים:
"חברים וחברות, ראינו שהסרטון שהוצאנו היום עשה קצת רעש. אז רק נעשה סדר, אנחנו בדיוק באותו מקום - רק ממשלה ציונית. נלך עם מי שיביא הכי הרבה ממליצים ציונים. נתניהו מודיע שוב ושוב שהוא ממשיך עם הקואליציה שלו - קואליציה שתלויה בקולות לא ציונים, ולכן לא רלוונטי שנהיה חלק ממנה. אם תקום ממשלת אחדות רחבה של איזנקוט, בנט, ליברמן, נתניהו ואחרים - נהיה חלק ממנה",
מבחינה ערכית, אין מחלוקת של ממש בין שקד לבין הנדל וטרופר בשאלת האחריות של נתניהו לאירועי שמחת תורה. שלושתם סבורים שהוא נושא באחריות וצריך להסיק מסקנות. אלא שזו עמדה ערכית.
דווקא משום שמדובר בדמוקרטים אמיתיים - לא כמו המפלגה המתהדרת בשם "הדמוקרטים" וחברי הגוש שלה - הרי שאם בפועל חלק גדול מהעם יתמוך בנתניהו, הם יהיו מוכנים לכך שיכהן במסגרת רוטציה בראשות ממשלת אחדות רחבה, שגם הם יהיו חלק ממנה. היעד שלהם הוא הקמת ממשלה ציונית רחבה ככל האפשר.
לצד איחוד של שקד עם הנדל וטרופר, ואולי עם גורמים נוספים, אין סיבה שלא לבחון לפחות ריצה ברשימה משותפת עם "האחדות" בראשות גלעד ארדן.
אם שמה של המפלגה מבטא כוונה אמיתית ולא רק גימיק - זה עשוי להיות חבל ההצלה של מדינת ישראל.
ריצה בנפרד של מפלגות הימין, לעומת זאת, עלולה להפוך לחבל התלייה של המדינה.