בעקבות ניתוץ אנדרטת המחבל בידי חבר הכנסת צבי סוכות, שוחחנו עם מנהל מכון המחקר מבט לתקשורת הפלשתינית, איתמר מרכוס, על תופעת האנדרטאות המקוממות הללו ומשמעותן עבור החברה הפלשתינית.
"זו תופעה רחבה ביותר ובעייתית ביותר", אומר מרכוס ומציין שתי דרכים עיקריות שבהן הרש"פ משבחת ומהללת מחבלים. הראשונה שבהן מגיעה מיד לאחר ביצוע הפיגוע, וזאת עם הגדרתו של המחבל כשהיד הראוי לכבוד כמי שמת למען עמו, ובכך מגדירה הרש"פ את רצח היהודים כעבודתו של האל. הדרך השניה ובעיני מרכוס החמורה יותר, היא בניית אנדרטאות ומונומנטים לזכרם ועל שמם של מחבלים.
בעיני מרכוס מדובר בצעד חמור יותר, מאחר שהוא נותר למשך שנים רבות ומעביר מסר תומך טרור במשך שנים לכל ילד ונער פלשתיני שמפנימים שרצח ישראלים הוא זה שהופך אדם לגיבור.
מרכוס מרחיב ומספר על כמה דוגמאות של אנדרטאות ומיצגים שכאלה. "מדובר באנדרטאות מכל הסוגים. בכניסה לבית ספר לבנות בבית לחם ניצבת אנדרטה לאיית אל אחראס, נערה בת 17 מבית לחם שפוצצה את עצמה ורצחה שני אנשים. באנדרטה היא נקראת גיבורה. ילדות נכנסות לבית הספר ומקבלות את המסר שפיגועי התאבדות הם דבר רצוי בעיני הרש"פ".
בדבריו מציין איתמר מרכוס כי הרש"פ אינה תוחמת את המחבלים הזוכים להאדרה וכבוד רק לאנשי הפתח', אלא מקפידה לשבח ולהלל גם מחבלי חמאס. כך קורה שעל שמו של אחמד יאסין, מייסד החמאס ומנהיגו של הארגון, קרויה כיכר גדולה במרכז רמאללה. לבד מכך הוא מזכיר בתי ספר רבים הנקראים על שמם של מחבלים. על שמה של דלאל מוגרבי, המחבלת שהובילה את טבח כביש החוף שבו נרצחו 38 יהודים, קרויים חמישה בתי ספר שונים לבד מכיכרות המפארות את דמותה ופועלה.
עוד מציין מרכוס חמישה בתי ספר שונים הקרויים על שמו של אבו ג'יהאד, מנהיג הטרור שעל פי נתוני הרש"פ אחראי לרצח של 125 ישראלים. כך גם קרויים בתי ספר על שמו של המחבל האחראי לרצח הספורטאים במינכן ועוד רבים אחרים כאשר המסר העובר מאתרים אלה הוא שאלו האנשים שהם מודל לחיקוי והמעשה אותו הם עשו הוא הדרישה של הרש"פ מאנשיה ומהדור הצעיר.
על רקע כל אלה שאלנו את מרכוס אם במקום כלשהו בהסכמי אוסלו מופיע סעיף הדורש מהרש"פ לחדול ממעשים המעודדים טרור ומפארים מחבלים, ותושבתו שלילית. בהסכמי אוסלו לא נכלל סעיף שכזה. לעומת זאת, עם כניסתו של בנימין נתניהו לראשונה ללשכתו כראש ממשלה בשנת 96' הציג בפניו מכון המחקר של מרכוס נתונים רבים ברוח זו. נתניהו לקח את המסמכים והציג אותם בפני בני שיחו בדיונים על הסכמי וואי.
בעקבות הדיונים הללו התחייבה הרש"פ בהסכמי וואי להפסיק את ההסתה, ואכן הוקמה ועדת משא ומתן שבה אמורים היו לעלות סוגיות שכאלה לדיון והכרעה. מרכוס עצמו מונה לנציגו של נתניהו בוועדה הזו, אלא שכאשר הועלו מקרים של האדרת מחבלים טענו הפלשתינים שלא מדובר בהסתה לטרור אלא לכל היותר עידוד לשנאה ולכן אין מקום לדון בכך. בעיניהם, טענו נציגי הפלשתינים בדיונים, שבח למחבלים אינו הסתה לטרור אלא חלק מהמורשת והמסורת הפלשתינית.