בהבאת עצמותיו של נעדר הקרב מ-1982, יהודה כץ ז"ל, הגיעה לסיומה לאחר עבודת מודיעין ממושכת וחסרת תקדים של ארבעה עשורים.
חקירת הפרשה המורכבת, שהתמקדה באיתור הטנק שבו שהה כץ, כללה פעילויות מבצעיות נועזות ומורכבות מעבר לקווי האויב. המאמצים המשותפים של אמ"ן, שב"כ והמוסד כללו חזרה מתמדת לנתונים ישנים, הצלבת מידע חדש וסריקות שטח מדוקדקות בתנאים קיצוניים, עד להשגת זיהוי מוחלט ובלתי ניתן לערעור בישראל.
בחדשות 12 דווח כי המפתח להתפתחות החקירה טמון בהחלטה להתמקד בטנק הספציפי שבו שהה כץ בעת הקרב. גורם מודיעיני שהיה מעורה בפרטים הסביר: "מרגע שהתקבלה ההחלטה להתמקד בטנק, נפתח למעשה ציר חקירה חדש - וקודם היה צריך לנסות לאתר את הטנק עצמו".
הגורם הוסיף כי במהלך העבודה התברר כי גם בעת גילוי ממצא המזהה לכאורה את הכלי, נדרש תהליך עמוק של אימות: "הממצא הכריח את הצוות לחשוב מחדש על האופן שבו ניתן לאמת את הזיהוי, וכך עשינו. זו דוגמה לאופן שבו פרט קטן יכול לשנות את כל החקירה".
לצד איסוף נתונים חדשים, צוותי החקירה בחנו מחדש חומרים ארכיוניים שנאגרו לאורך השנים. "היו מקרים שבהם חומר שהיה מוכר למערכת במשך שנים קיבל משמעות אחרת לאחר שהצטבר מידע חדש. לכן חלק מהעבודה לא היה רק לאסוף מידע חדש, אלא לדעת לחזור למידע קיים ולשאול מחדש מה הוא אומר בתוך התמונה המעודכנת", ציין הגורם.
הוא הדגיש כי "מידע מודיעיני לא בהכרח מאבד את הערך שלו עם הזמן. לפעמים הוא פשוט מחכה לנקודת חיבור. מידע שנראה שולי בנקודת זמן אחת יכול להפוך למכריע כאשר מצטרפת אליו אינדיקציה חדשה שנים לאחר מכן".
נקודת מפנה מרכזית נרשמה בשנת 2000, בעקבות החלטת הרמטכ"ל להקים צוות ייעודי לבירור גורלם של אנשי הצוות. העבודה שהתבצעה אז שימשה תשתית מקצועית עבור הצוותים המובילים בשנים האחרונות, בהם רס"ן מ"ב - שעבר מתפקידו בשב"כ לשמש כנציג אמ"ן בצוות - ורס"ן נ' ממפקדת השו"ן.
סא"ל י', שהיה מעורב בחקירה במשך שלוש שנים, סיפר על התחושות המלוות את העשייה: "אני מאוד מתרגש. אי אפשר להתעסק בזה בלי לקחת את זה באופן מאוד אישי. זה משהו שמלווה אותך גם הרבה אחרי שאתה מתעסק בזה". הוא פירט כי הנחת העבודה הראשונית התבססה על כך שיהודה כץ ז"ל לא נותר בחיים לאחר הפגיעה בטנק: "זה התבסס על המון עבודה שעשו באכ"א ואיסוף עדויות של הצוות וחיילים וקצינים שהיו בזירה. הנחת העבודה הייתה שהוא לא בין החיים. למרות שזו הייתה ההנחה, לפחות בתקופה שלנו כל פעם שמרנו את הספק שאנחנו לא מבינים ויש ספק".
עם התקדמות החקירה, התברר כי המפתח נעוץ בניסיון להתחקות אחר המיקום המדויק של הטנק. "הבנו שהטנק הוא הסיפור. רצינו לנסות להתחקות אחריו ולהבין איפה הוא. עברו הרבה שנים, וככל שהתפתחה העבודה הצלחנו להתמקד ולעשות זום-אין עם המון שותפות יוצאת דופן עם השב"כ ומוסד", שיתף סא"ל י'.
המפנה המודיעיני הוביל לסדרת מבצעים בשטח אויב, אשר נמשכו כשלוש שנים ודרשו הקמת תנאים מבצעיים ייחודיים. הדרך הייתה רצופה קשיים: "נכשלנו לא פעם אחת. עשינו כמה ניסיונות ביחד עם השותפים, והיה יותר מניסיון אחד במשך המאמץ המבצעי שהתפרס על תקופה לא קצרה. עשינו את כל המאמצים האפשריים בשביל להביא משהו מוצלח. באמת עניין של התמדה, כי אחרת לא נצליח".
כדי להגיע לוודאות מוחלטת ומתוך רגישות למשפחה, הוחלט כי תהליך הזיהוי המלא יבוצע בישראל בלבד. "הוחלט לבצע את הזיהוי כולו בשטחי הארץ", הבהיר סא"ל י'. "בשו"ן לא מסתפקים ב'כנראה'. צריך להביא תשובה למשפחה. אני תמיד אמרתי לאנשים שלי שאנחנו נבחנים רק במבחן התוצאה".
סא"ל י' סיכם את מורכבותה יוצאת הדופן של החקירה ואת הרציפות שהאפיינה אותה: "יש פה עבודה מתמשכת ובלתי פוסקת במשך 40 שנה. אתה לא תמצא שום מקום אחר באמ"ן ובקהילת המודיעין שמישהו חוקר את אותה פרשה 40 שנה, כשכזו בממוצע נמשכת חצי שנה, חודש-חודשיים. אתה לא יכול לחקור פרשה בת 40 שנה ולצאת מנקודת הנחה שאתה הכי חכם בחדר. אתה תמיד תתבסס על מי שהיה לפניך ותעביר את המשימה למי שייגיע אחריך. זה מרוץ שליחים שלוקח לו מלא זמן".