נתחיל עם כמה הנחות יסוד, שנדמה שאין עליהן חולק: האחת, כולנו היינו רוצים הכרעה חד משמעית בבחירות שתספק שישים ואחד מנדטים וגם יותר למחנה הימין האמוני.
השנייה, כולנו מבינים שאחוז החסימה הוא אתגר לא פשוט, בסף הנמוך ביותר הוא יעמוד על 160 אלף קול, ובתסריט הפסימי הוא עשוי לטפס עד לסביבות ה-180 אלף קול, סדר גודל של חמש ערים בינוניות בישראל על כלל מצביעיהן.
השלישית, כולנו גם למודי ניסיון מהבחירות הזכורות לרע של 1992.
תזכורת חיונית: באותה מערכת בחירות רצו בנפרד שלוש רשימות ימין קטנות, כולן היו בטוחות בצדקת דרכן, את שלושתן הובילו אידיאולוגים נלהבים, הם רצו בנפרד בגלל זוטי דברים (שאז כמובן נדמו כהררים התלויים בשערה), והם הורידו לטמיון כשני מנדטים. זה היה בדיוק הפער הנדרש בין הגושים, ורבין החזיק בגוש חוסם של שישים ואחד חברי כנסת למפלגות העבודה, מרצ והסיעות הערביות.
את ההמשך הזוועתי אי אפשר לשכוח: הסכמי אוסלו שהביאו לישראל היישר מתוניס אלפי מרצחים, נתנו להם שטחים נרחבים וחימשו אותם, בהתפתחות שהובילה לגלי טרור עקובים מדם, להתנתקות הזכורה לשמצה ועד לטבע השביעי באוקטובר. חוט אחד מקשר בין כולם ותחילתו באותה החלטה איומה של הפוליטיקאים הימנים האידאולוגים מדי דאז.
אבל לראשי הרשימה הליברלית והתחיה וגאולת ישראל היו נסיבות מקלות, לא היה להם ממי ללמוד. הם לא הכירו תסריט גורלי כל כך של הכרעה על חודו של מנדט, של מפלגות שנופלות על סף אחוז החסימה ושל "הסכמים ביטחוניים" שמביאים עלינו גלים של דם וטרור.
היום אין נסיבות מקלות.
גם הפזמון של "נתניהו יסדר" לא מספק, ראש הממשלה אמנם מגלה אחריות לאומית, כולל המוכנות להקריב חלק מהשיריונים שנועדו לחזק את רשימת הליכוד עבור אחדות המחנה ושותפויות פנימיות, אבל נתניהו לא יכול להיות בייביסיטר בלעדי.
ויש גם מסר עמוק יותר: אם אתם מצפים להיות מנהיגים בימין, אם אתם רוצים שמצביעי הימין יאמינו בכם ולכם, הציפייה הראשונה שלנו היא לראות אתכם מגלים אחריות לאומית. קודם כל ולפני הכל תמנעו מצב של שריפת קולות בעשרות אלפים. הרי לא מן הנמנע תסריט שחור בו הימין מקבל מאתיים או שלוש מאות אלף קולות יותר ובכל זאת מפסיד. לזה אתם מייחלים? שהקמת המדינה הפלסטינית תהיה חקוקה על שמכם לנצח? איזו מריבה או שיקולי גאווה נוכחיים מצדיקים את אות הקלון הזה?
ובכלל, מותר לנו ללמוד מהשמאל ומציפוף השורות שלו: תראו איזה יופי הפיקו שם את הלקחים מבחירות 2022, ואפילו את קולותיה של בל"ד הלאומנית והמושמצת הם לא מוכנים לאבד וכבר הדביקו אותה לחד"ש ותע"ל. אם הם יודעים לגלות אחריות בתוך המחנה, מה התירוץ שלנו?
אחדות, כי זה צו השעה, וכי אין לנו שום ברירה אחרת. רק ביחד ננצח.